איימן עודה מוכיח שלא מוכרחים להיות תומך טרור כדי לחבל

רק ראו עד כמה זה מטומטם עוד לפני שזה מקומם: פנאטים דתיים, מוסלמים קיצוניים, כאלה שכשם שהם יורים בתינוקות ביישובי העוטף, כך הם משליכים הומואים מצריחי מסגדים, מחסלים נשים בגלל לבוש לא צנוע ועוד – יעשו את אותו הדבר בדיוק לקומוניסט, כופר בעיניהם, כמו עודה.

אז במה בדיוק תמכת, מנהיג חד"ש? בתשלום מס שפתיים למאבק לאומי באמצעות תקווה לשחרור מי ששום מאבק לא ישווה לתאוות הרצח שלהם?

עודה לא חייב לי כלום. הוא נכנס לכנסת ישראל בזכות קולותיהם של כמאה אלף מאזרחיה – ובינינו, אפילו להם הוא לא חייב יותר מדי, אחרי שהודיע כבר שיפרוש מהנהגת חד"ש.

לכן זה אפילו מרגיז עוד יותר: הסטטוס הייחודי של פוליטיקאי שרושם את האותיות האחרונות על שמו בדברי הימים, היה יכול לשים אותו במקום הנהדר של מי שישקם את האמון בין שני העמים, דווקא בתקופה נפיצה כל כך.

במקום זה הוא בחר להניף את דגל פלסטין ולשחק לידיה של כנסת לאומנית וממשלה שמבקשת לצמצם את גבולות חופש הביטוי.

קשה לי להבין מה מניע את עודה, דווקא מפני שאני מבין את המחויבות שלו למלחמה במה שהוא מפרש ככיבוש. הבעיה היא שהוא לא מציע פתרון מעשי. "שתי מדינות לשני עמים" היא קלישאה, סיסמה.

האם יש לו פתרון שיניח את דעתו של הרוב היהודי החפץ חיים? האם הוא יכול לשקם את האמון שהופר עם תהליך שלום – שחייב אפילו את הימין הישראלי (מי שלא מאמין מוזמן להציץ בנאומים של נתניהו בעת כהונתו הראשונה) – ונענה בטרור?

מי שמבקש לבנות שותפות יהודית-ערבית אמיתית, מוכרח לתת דעתו על שאלות שכאלה, אחרת הוא סתם מקשקש – ומאיש נבון כעודה ציפינו ליותר.

במשך שנים היו מי שראו בו כתקווה לגשר, לפני שבחר לפוצץ אותו. במקום זאת הוא נתן דווקא למוסלמי אדוק כמנסור עבאס לקחת על עצמו את התפקיד החיוני הזה. למה?