אייל עופר על הכנסת הסיוע לעזה: לא למדנו את הלקח

"read my lips: לא ייכנס אפילו גרגר חיטה באופן שיגיע לחמאס. זו ה-טעות בה"א הידיעה, שנעשתה בחלק הראשון של המלחמה". אמר אתמול השר בצלאל סמוטריץ’. הצטרף אליו גם דובר צה"ל: "ישראל לא מעבירה ולא תעביר שום סיוע לידי החמאס". בעקבות הצהרות חד משמעיות אלו, שאלנו את אייל עופר, מומחה לכלכלת החמאס האם אמנם תמשיך ישראל את המצור על עזה עד להכנעת חמאס והחזרת החטופים.

"מתוך הלא, אתה יכול ללמוד מה כן", ענה עופר, "הם חוזרים לקונספציה הישנה. זו שהם קראו לה: ‘יצירת בידול בין חמאס לאוכלוסייה’. על ההבדל הדקיק הזה שבין ‘סיוע הומניטרי לעזה’ לבין ‘סיוע שמגיע לחמאס’ – הם הולכים למכור לנו לא רק הכנסת שקי חיטה לעזה אלא משאיות שלמות של לוקשים. זהו בדיוק אותו תירוץ שמכרו לנו במשך שנים לגבי הכסף הקטארי, לגבי המלט, לגבי כל דבר שנכנס לעזה. ותמיד זה מלווה באותו בידול מושלם: ‘לאזרחים כן, לחמאס לא’".

עופר מזכיר שהאידאולוגיה בעזה היא תמיד אותה שנאה יוקדת לישראל: “כשחיילינו נכנסו לבתים בעזה, הם סיפרו כיצד מצאו נשק בכל בית שלישי, ותעמולה חמאסית בכל חדר ילדים. אין זה אומר שכל עזתי הוא חמאסניק, אבל גם העזתים המעטים שכעת יוצאים להפגנות נגד שלטון חמאס, כועסים על תוצאות החורבן מהמלחמה ולא על האידאולוגיה שהביאה אותה: הרצון להביא למחיקתה של ישראל מהמפה".

ואז עופר עובר לביקורת נוקבת על ההתנהלות: “איך הגענו למצב שבו אחרי שנה וחצי של מלחמה, שבה איבדנו מאות לוחמים, שבה נחשף הפצע הכי עמוק של החברה הישראלית – אנחנו מכינים את הקרקע להעברת סיוע, שוב מתכננים פתיחת המעברים, שוב אלו שלוקחים על עצמם אחריות להאכיל שני מיליון עזתים? נכון שיש חוק בין לאומי, אשר מחייב אותנו לא להפריע לצד שלישי להכניס סיוע.

"אמנת ג’נבה מחייבת את ישראל לא למנוע הכנסת סיוע ממצרים ולאפשר למצרים לקלוט אליה פליטים מעזה. זוהי החובה. למה אנו עושים מעבר לכך? כאשר אנו לוקחים אחריות על העזתים, אנחנו גם משדרים לעולם כי אנו חשים אשמים במצב".

לדבריו, זוהי תוצאה של חוסר החלטיות אסטרטגית: “אנחנו לא מצליחים להחליט אם אנחנו רוצים להיות כוח כובש בעזה או לא. ואם לא – אז מדוע אנחנו אחראים? למה אנחנו אלו שפותחים את שער כרם שלום? זה מצב אבסורדי. אנחנו הולכים לבסס אסטרטגיה צבאית שלמה על אותה קונספציה שנכשלה כבר בעבר. אי אפשר לפתור בעייה בעזרת אותה חשיבה שיצרה אותה".

הוא מזכיר גם את ההצהרות של בכירי הממשלה מהעבר, שהפכו למעין תזכורת אירונית למה שקרה מאז: “ישראל כ”ץ הצהיר באוקטובר 2023: ‘אף מתג חשמל לא יורם, שיבר מים לא יפתח ומשאית דלק לא תיכנס עד להשבת החטופים’. בפועל החמאס לא שילם שום מחיר אמיתי. אם כבר, הוא נהנה מזה שישראל מזינה את התושבים במקומו – והוא יכול להמשיך לירות, להסית, ולשמור את החטופים כקלפי מיקוח. לא השכלנו ללחוץ את חמאס בנקודה החשובה לו: הרצון שלו להישאר בשליטה על העיר עזה. במקום זה אנחנו שוב חוזרים, כמו לפני שנה לחשוב שנכריע את חמאס ברפיח".

ובאשר לעתיד? עופר לא אופטימי: “אם לא תתרחש עסקת חטופים שתשרת גם את חמאס, נידרש שוב לפעולה צבאית – אולי אפילו רחבה יותר. זה אומר עוד גיוסי מילואים, עוד קרבות בשכונות, עוד איבוד חיים. ולמה? כי לא הפקנו את הלקח הכי בסיסי: שאתה לא מחזק את האויב שלך בנסיון עקר להבדיל בין שלטון החמאס לאוכלוסייה העזתית. התנאי ההכרחי לבטחון ישראל הוא לא להיות אחראי על שני מיליון עזתים".

את סיום הראיון הוא חותם באזהרה: “אם חמאס לא יוציא עבורנו את הערמונים מהאש – אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שוב בתוך עזה, עם חטופים, עם אוגדות, ועם אשליה שיום אחד מישהו אחר ישלוט שם. חמאס לא ייעלם עם שיקום כלכלי. מי שחושב כך, יש לי למכור לו ציוץ של ישראל כ”ץ מתשעה באוקטובר.”