הממשלה החליטה לצאת תיגר נגד מוסדות המדינה: המשטרה, בית המשפט, הפרקליטות, השב״כ, היועצת המשפטית לממשלה, הפקידות במשרדי הממשלה ועוד. היא מכריזה השכם וערב על כך שהיא ממשלה נבחרת על ידי העם, שהוא הריבון. על כן כל מעשיה הם רצונו של העם שכך נקבע על פי כללי הדמוקרטיה.

יש בזה אמת אבל לא את כל האמת ולכן על פרשנות זאת של הממשלה אפשר להתווכח, כי הדמוקרטיה גם קובעת שחייבים לשמור על זכויות המיעוט, לצד שמירה על הפרדת רשויות, כדי לאפשר לאזרחים יכולת לשמור על זכויות היסוד של הפרט.

בישראל לא רק הממשלה היא ״של העם״ אלא גם כנסת ישראל, מערכת המשפט, המשטרה, השב״כ וגם כן צה״ל. אשר מוגדר כבר יותר מ-77 שנים כ״צבא העם״.

למה כל ההקדמה הזאת? אתמול מפקד ״צבא העם״ החליט לסמן לממשלה שיש לצה״ל אחריות לא רק על ביטחון ישראל, אלא גם על ביטחון הלוחמים שלו. אתמול הודיע צה״ל כי הוא מדלל באופן משמעותי בימים הקרובים את סדרי הכוחות בעזה.

אוגדה 98, אוגדת הקומנדו של צה״ל יצאה מצפון העיר עזה והיא חזרה לפעילות של התארגנות, וכן חלק מהיחידות שלה נשלחו למרחבי פעילות באיו״ש ובגבול הצפון. שינוי הפעילות הוא סוג של התרעננות ללוחמים ולמפקדים, וגם ממקצע את הכוחות להתמודד עם האתגרים הנוספים המעסיקים את צה״ל, לצד שיחרור חלקי של הנטל מצבא המילואים. 

ביממות הקרובות אמורות לצאת עוד שלוש חטיבות מהלחימה בעזה: שתי חטיבות מילואים וכן חטיבת גבעתי שעומדת לסיים את הפעילות בבית חאנון. צה״ל עמד במשימות של מבצע ״מרכבות גדעון״: הוא הביא את חמאס לשולחן המשא ומתן. תוך שהוא מסכים לדון במתווה ויטקוף. 

צה״ל פגע בעוצמה בתשתיות החמאס. הוא פגע במשילות של החמאס, צה״ל פגע בבכירי החמאס והרג בין מאות לאלפי מחבלים וכן הוא גם השתלט על 75 אחוז מהשטח, כפי שנקבע במטרות המבצע. צה״ל הגיש לדרג המדיני את מבוקשו, זה קרה תחת מחיר כואב שמדינת ישראל נדרשה לשלם של מעל ארבעים חיילים ואזרח שנהרגו ועשרות פצועים.

צה״ל סיים את המשימה הצבאית במרבית השטח שבו נדרש לפעול, יש עוד כמה מקומות שהוא ישלים את המלאכה בימים הקרובים. 
הבעיה כרגע היא שהדרג המדיני לא עמד במשימה שלו, הוא לא ידע למנף את ההצלחות הטקטיות של הצבא להצלחות מדיניות. אתמול התברר כי הדרג המדיני הוביל את ישראל להפסד כואב בזירה המדינית, להתרסקות.  

כרגע נראה כי חמאס הולך להרוויח בגדול והמהלך הצבאי שהחל בטבח 7 באוקטובר, יוביל אותו לקבל הכרה של מדינה פלסטינית ממרבית המדינות באירופה ובעולם.

ההתעקשות של הממשלה לנהל מלחמה ללא תחלית בעזה, במקום להתמקד בדברים המרכזים: שחרור חטופים, הסדרי ביטחון תוך אחיזה של צה״ל בשטחים חיונים – הובילה למפלה המדינית שצמחה בעקבות שני דברים, הימשכות המלחמה ואיבוד הסבלנות של העולם מכך, לצד הקמפיין השקרי של חמאס על הרעבה מכוונת של האוכלוסייה על ידי ישראל.

גורם צבאי אמר אתמול ש"עד שהממשלה תחליט מה היא רוצה מעצמה, הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר מחויב לחיילים ולמפקדים ולכן הוחלט להתחיל ולגלח את הכוחות בעזה, והוצאת אוגדה 98 וחטיבות נוספות. ברגע שהממשלה תחליט על המשך הצעדים הצבא יהיה ערוך לבצע אותם״. עכשיו הכדור בידי הדרג המדיני, שטרם הצליח לחשב מסלול מחדש בעזה.