טלוויזיה
איילה חסון הצליחה עם בנימין נתניהו בכאן 11 – עמית סגל נכשל
לא מעט גבות הורמו כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט אמש (חמישי) להתייצב לראיון נוסף – הפעם אצל איילה חסון בתאגיד. זו הייתה הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה ובכלל בשנים האחרונות, שראש הממשלה יוצא מגבולות השופרות שלו בערוץ 14 ומסכים להתראיין במקום שאינו משמש לו חממה תקשורתית בטוחה.
נראה כי הביקורת שאני ועמיתיי העברנו, על הטעות המרה שעשה, כשהוא ממשיך לדבר רק אל הבייס שלו ולא מנצל הזדמנות לדבר לכלל העם דווקא עכשיו, עם ההחלטה האמיצה לתקוף באיראן, חלחלה. ארבעה ראיונות בשנה וחצי האחרונות בערוץ 14, כולן אל מול שופרותיו הנלהבים, ברדוגו ומגל, הספיקו אפילו לבייס שלו, כדי להבין שמשהו לא תקין בהתנהלות התקשורתית של האיש שאמור לייצג את כל העם, לא רק את אלה שמוחאים לו כפיים ותוקעים את לשונם עמוק בישבנו.
מדובר בצעד חריג עבור נתניהו, אבל אל תטעו, ראש הממשלה בחר להעניק ראיון לתאגיד בכאן 11 אצל הבחירה הבטוחה מכולן – איילה חסון, שתוכניתה משדרת שוב לבייס שלו. אבל להבדיל אלפי הבדלות, בניגוד לינון מגל וברדוגו שעוטפים אותו בצמר גפן של תעמולה, היא לא הגיעה עם דגלי תמיכה, לא שרה לו הללויה באמצע שאלה, ולא עטפה את הביקורת בתחפושת של חנופה צבועה. היא שאלה את השאלות המתבקשות, הקשות, והבלתי נמנעות וחשוב מזה: לא נתנה לו להתחמק.
חסון הצליחה איפה שהקולגות שלה בתקשורת, שמזוהים כתומכי נתניהו, נכשלו ובהם מככב עיתונאי חדשות 12, עמית סגל. לא רק שהשיגה ראיון עם ראש הממשלה מחוץ לחממה שלו, אלא גם בכך ששמרה על עמוד שדרה מקצועי. כשראש הממשלה ניסה להסיט את הנושא, היא התעקשה לקבל תשובות. כשהוא גלש להלל את עצמו, היא חתכה והחזירה אותו לשאלה. כשהוא התחמק, היא חזרה שוב לנושא ולא התפשרה. מסתבר שעיתונות היא לא מילה גסה כפי שמנסים השופרות לצייר.
יש לא מעט שאלות שהייתי מצפה ממנה לשאול שלא עלו על הפרק, אבל עדיף שלנתניהו תהיה נחיתה רכה בחוויה הראשונית שלו מחוץ לתחומי ביתו, על מנת שיבין, שהוא ראש ממשלה של כולם ולא רק של הבייס שלו.
חסון עשתה עבודה ממש טובה, עבודה שאתה מצפה מעיתונאי אובייקטיבי שלא משרת אף נבחר ציבור אלא את הציבור הרחב. היא הוכיחה שזה לא מחייב. אפשר לכבד, בלי להתחנף. אפשר לבקר, בלי לטנף. וראו הפלא ופלא, נתניהו לא התמוטט, לא קרה לו שום דבר כשנשאל שאלות שפחות הרגיש בנוח איתן, אבל כאלה שכל ראש ממשלה בדמוקרטיה חייב לענות עליהן. ולטובתו ייאמר שכאן נחשף גם צד שלא ראינו הרבה זמן מנתניהו, לא המסכה, לא המניפולציה, אלא אדם. לרגע אחד, אמיתי בתוך מסך עשן.
בין השאלות הבועטות שהפנתה חסון לרה"מ הייתה "יש הטוענים בארץ ובעולם, שפתחת במלחמה מתוך שיקולים פוליטיים אישיים ומשפטיים?"
אם ינון מגל היה שואל את אותה שאלה היא הייתה מובאת באופן הבא: "המפגרים וכפויי טובה מטנפים ואומרים שפתחת במלחמה הכי מוצדקת בעולם למען השרידות שלך, תגיד לי הם השתגעו? ירדו מהפסים?"
חסון לא חששה לחזור שוב על שאלות מהן התחמק, כמו מתי תיגמר המלחמה, תיתן הערכת זמן, נתניהו השיב בהלצה "כשתיגמר התוכנית", או איך ייתכן שעם כזו מכת פתיחה מוצלחת מול איראן הרחוקה והישגים גדולים של חיסול בכירים בשבוע אחד, כבר שנתיים שאנחנו מדשדשים במקום בעזה שנמצאת מתחת לאף שלנו. נתניהו התחמק מלהשיב על כך.
הכותרת האדירה שהשיגה חסון, שכמעט חמקה לנו מהרדאר: "אחרי שתגשים את משימת חייך (חיסול האיום האיראני) האם תרד מהבמה?" ונתניהו השיב בטבעיות מפתיעה "כן, זה לא בדיוק חיי הנאה". למען האמת פה השתנקתי, לראשונה נתניהו דיבר בגילוי לב על הלחץ שהוא מצוי בו ועד כמה לא פשוט להיות בתפקידו. אבל פוליטיקאי משופשף, עד מהרה הוא התעשת ומיהר לתקן "ניתן לעם ישראל להחליט".
אפילו שנתניהו נפל בלשונו ונדחק לפינה בשאלה מאתגרת שהציבה לו חסון, הוא לראשונה הציג צד אנושי ואותנטי כשחשף שהעבודה כראש הממשלה לא סוגה בשושנים. זה היה הרגע האותנטי והאמין הראשון של ראש הממשלה בשנים האחרונות, לרגע אחד האמנתי לו. גם אם ברמה הפוליטית והמקצועית התשובה לא הייתה נכונה עבורו, הדיאלוג עם חסון צייר אותו באור חדש, ואיפשר לנו לראות מבעד למסכות ולשנים של ניסיון שהפכו אותו לתחמן שצובע את תשובותיו בשקרים.
זו הייתה פליטת פה שמסגירה את המתח הפנימי, את הידיעה ששעון החול הפוליטי שלו מתקתק. ולא, הוא לא קרס. לא התמוטט. הוא שרד. מה שמוכיח, שוב, שאפשר, ואפילו נדרש להציב לנתניהו שאלות קשות. גם היו כמתבקש רגעים פחות מחמיאים של נתניהו, כשלא שכח להעביר את המסרים שרעייתו הכתיבה לו "משענת חיי, אם בניי ורעייתי שרה, שבלעדיה לא הייתי פה. התמיכה שלה נותנת לי הרבה כוח". כדור לבחילה עכשיו בבקשה.
חסון ביקשה לדעת האם רעייתו הייתה בסוד העניינים לפני התקיפה באיראן ונתניהו חשף כי שרה ידעה משהו טכני על התקיפה באיראן. היא גם התעקשה להעמיד את ראש הממשלה במקומו אחרי פליטת הפה שלו אמש מזירת הנפילה בסורוקה כשהשווה בין משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם במטחי הטילים למחיר האישי שמשפחתו שילמה, בביטול חתונת אבנר פעמיים. "תהיה חתונה בהמשך, הרבה חתונות בוטלו". העמידה חסון דברים בפרופורציה מתבקשת.
כמו כן חשף "היו סימנים מעידים שהצטברו, תנועות מטוסים ותנועת כוחות שכמעט הובילה לקריסה של ההונאה מול איראן", חסון לא שכחה לעקוץ – "אותם סימנים שלא ראינו בשבעה באוקטובר".
עוד כותרות שהובאו בראיון ובהן זיני יהיה ראש השב"כ, ובכוחנו לתקוף את פורדו ללא ארה"ב. האם הראיון המדובר היא סנונית שתסמן שינוי בהתנהלות של נתניהו כלפי התקשורת? קשה לדעת. אבל לפחות לרגע אחד, ראינו את האיש שמאחורי הפוליטיקאי. וראינו עיתונאית שלא נבהלת מהתפקיד שלה. על כך מגיע לה כל הכבוד.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות