
פארמר הייתה באמצע שנות ה־20 לחייה כשלטענתה פגשה את טראמפ ב־1995, זמן קצר לאחר שאפשטיין שכר אותה לעבודה אמנותית. היא סיפרה כי לילה אחד, היא קיבלה שיחת טלפון מפתיעה מאפשטיין, שביקש ממנה להגיע למשרדו במנהטן.
לפי גרסתה של פארמר לטיימס, טראמפ היה שם ו"התחיל לקרקר סביבה". פארמר סיפרה ש"חששה כשטראמפ הביט ברגליה החשופות". היא הוסיפה: "ואז אפשטיין נכנס לחדר, והיא נזכרת ששמע אותו אומר לטראמפ: 'לא, לא. היא לא פה בשבילך'."
לפי פארמר, אפשטיין וטראמפ עזבו אז את החדר, והיא טענה ששמעה את טראמפ אומר שהוא חשב שהיא בת 16. הבית הלבן הכחיש את דבריה של פארמר, וטראמפ מעולם לא הואשם בעבירה כלשהי בפרשתה.
לאחר המפגש, פארמר אמרה שלא היו לה אינטראקציות "מטרידות" נוספות עם טראמפ, וגם לא ראתה אותו מתנהג באופן בלתי ראוי כלפי בנות או נשים אחרות. במאי הגישה פארמר תביעה נגד הממשל הפדרלי, בטענה שהוא לא הגן עליה ועל קורבנות נוספים של אפשטיין ושל מקסוול.
פארמר סיפרה לניו יורק טיימס שהיא תהתה במשך שנים כיצד טופלו תלונותיה על אפשטיין בין השנים 1996 ל־2006 על ידי רשויות האכיפה. היא סיפרה שהזכירה את שמו של טראמפ לרשויות בשתי הזדמנויות – בשל אותו מפגש נטען ו"בגלל שהוא נראה קרוב מאוד לאפשטיין".
פארמר, שלא העידה במשפטה של מקסוול, הותקפה מינית על ידי אפשטיין ומקסוול באחוזתו של אפשטיין באוהיו בשנת 1996. לימים גילתה שאחותה אנני, שהייתה אז בת 16, הותקפה מינית על ידי מקסוול ואפשטיין באחוזה בניו מקסיקו באותה שנה.
אחרי שגילתה שאחותה הותקפה אף היא, דיווחה פארמר על עבריין המין ל־FBI. "בוודאי שיש עוד מה לדעת", אמרה בשנה שעברה. "אני לא יודעת אם אי פעם נגלה עוד, אבל אין לי ספק שלא נחשף הכול".
Source link