לפני 80 שנה, באפריל 1945, פורק מחנה הריכוז וההשמדה יאסנובאץ שבקרואטיה. במחנה זה נרצחו מאות אלפים, ביניהם 35־40 אלף יהודים, וגם צוענים ובעיקר אזרחים סרבים שנתפסו אז כאויביה העיקריים של המדינה הקרואטית העצמאית. ביוזמת הסופר והמוציא לאור ברק גבור, שסבתו וקרובי משפחה נוספים שלו נרצחו במחנה זה, יוצאת עכשיו לראשונה המהדורה העברית של הספר “יאסנובאץ – אושוויץ של הבלקן", שכתב פרופ’ גדעון גרייף. הספר, שראה אור לראשונה בסרביה ב־2019, חשף את שאירע במחנה הריכוז וההשמדה.
“יאסנובאץ היה מחנה ההשמדה היחיד בימי השואה שהופעל ותוחזק לא בידי הגרמנים, אלא בידי אנשי האוסטאשה, התנועה הלאומנית הקרואטית", מסביר פרופ’ גרייף. “נרצחו במחנה הזה כ־700 אלף בני אדם, והאבסורד הוא שבמשך כל השנים לא היה תיעוד או פרסום מעמיק של כל הזוועות שאירעו שם. גם אני הגעתי לזה די במקרה, כשקיבלתי לפני 12 שנה טלפון ממשרד החוץ הישראלי שביקש שאירתם לעזרת העם הסרבי, שאין לו תיעוד של זיכרון.
גדעון גרייף (צילום: באדיבות המצולם)
“לנו, היהודים, יש תרבות של זיכרון, ובשבוע הבא אנחנו חוגגים את פסח, חג בן 3,000 שנה. ואילו לסרבים, שהם עם נרדף בהיסטוריה, אין את התרבות הזו. נעניתי לבקשת משרד החוץ, ומתוקף ניסיוני בנושאי השואה וההשמדה, התוודעתי לכל האתרים שבהם נרצחו סרבים במאה ה־20, בעיקר על ידי שכניהם הקרואטים, שעימם היה להם סכסוך מתמשך. חשוב לציין שהאוסטאשים לא כיוונו במיוחד לרצח יהודים, אלא עשו זאת כדי להתחנף לנאצים. הם התמקדו ברצח הסרבים. את היהודים הם רצחו ‘על הדרך’".
הדמיון לאושוויץ
פרופ’ גרייף מספר שרק בשל הפנייה ממשרד החוץ הגיע לחקור את סיפור המחנה, שמעטים מאוד מכירים. “כך ביצעתי מחקר מעמיק ואינטנסיבי, רווי שוטטות בארכיונים ובשיחות עם אנשים. מה שמעניין הוא שהקרואטים הקדימו את הגרמנים בחצי שנה עם ‘הפתרון הסופי’: באפריל 1941, ולא בסוף אוקטובר באותה שנה. יאסנובאץ היה מחנה ראשי עם הרבה מאוד סניפים, קומפלקס של מחנות ריכוז והשמדה, בדומה לאושוויץ".
אתה חושף בספר שוני בין שיטות העינויים וההשמדה של הגרמנים ושל הקרואטים. “נכון. אני לא רק מתאר את המחנה ואת מעשי הטבח האיומים שביצעו האוסטאשים, שהיו אכזריים בצורה בלתי רגילה, אלא גם משווה את שיטות הרצח שלהם לאלה של הנאצים, ויש הבדלים גדולים מאוד. האוסטאשים היו הרבה יותר ברברים ופרימיטיביים. אני חושף 57 שיטות רצח שהם יצרו כדי ליהנות מעצם פעולת הרצח. הנאצים, לעומתם, ‘הסתפקו’ בשלוש־ארבע שיטות.
"הם העדיפו מוות סטרילי יותר, העדיפו שהקורבן יהיה מרוחק, בתוך תאי הגזים, והם לא יצטרכו להיות בקשר פיזי איתו. האוסטאשים נהנו ללפות את הקורבן בידיהם, לכרות איברים. שיטות הרצח שלהם היו סדיסטיות ובלתי נתפסות עד כדי כך שאנשי ה־אס.אס הנאצים, שביקרו ביאסנובאץ, כתבו דוחות לברלין והתלוננו על האכזריות היתרה של האוסטאשים. אפילו הרוצחים הנאצים מצאו שזה יותר מדי ברברי".
כמה זמן פעל המחנה? “גם כאן יש מכנה משותף ליאסנובאץ ואושוויץ – אלה שני המחנות שהחזיקו מעמד הכי הרבה זמן: אושוויץ חמש שנים כמעט, עד סוף אפריל 1945, ויאסנובאץ ארבע שנים, מאפריל 1941 עד סוף אפריל 1945.
"כשבוע לפני שחרורו של המחנה, כשנותרו בו רק 1,070 אסירים, והפרטיזנים התקרבו אליו, ניסו האוסטאשה למחוק את סימני הזוועות. הם רצחו את רוב האסירים שנותרו, פוצצו והרסו את המבנים, חדרי העינויים ומגדלי השמירה. כ־640 מהאסירים ניסו לפרוץ בכוח ולהילחם נגד האוסטאשים, ואף עלה בידם להשתלט על כמה עמדות ולהרוג כמה קלגסים. כ־80 אסירים הצליחו להימלט מהמחנה. רק אחד, יובאן זיבקוביץ’, שהסתתר בחורבות ימים ולילות בלי מזון, שרד.
מחנה הריכוז וההשמדה יאסנובאץ (צילום: ארכיון השואה האמריקאי)
“אחרי המלחמה, הקרואטים התנערו מכל הזוועות שקרו במחנה ההשמדה", אומר גרייף. “בניגוד לגרמניה, שהודתה בפשעיה, נטלה אחריות ומפצה עד היום את ניצולי השואה – בקרואטיה זה בדיוק ההפך: הם מתכחשים לרציחות ולמספר הנרצחים. צאצאי האוסטאשים ממלאים תפקידים בכירים בממשל של קרואטיה המודרנית".
איך קיבלו בקרואטיה את הספר שלך? “לא באהבה גדולה. בסרביה אני זוכה להמון אהדה וחיבה משום שעד צאת הספר הזה אף תלמיד שם לא למד על יאסנובאץ. חוללתי מהפכה בתחום הזה, ואני יכול להגיד את זה בפרספקטיבה של זמן. אני ממשיך לכתוב על הנושא ולחקור אותו עד היום".
הטוב ינצח
פרופ׳ גדעון גרייף, היסטוריון של תקופת השואה בעל שם עולמי, הוא מומחה לנושא מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו ומחבר המחקר החלוצי על אנשי הזונדרקומנדו באושוויץ. בקיאותו המעמיקה בנושא ומחקריו הרבים לא מנעו ממנו הפתעה מוחלטת מהאסון הלאומי שפקד את ישראל לפני שנה וחצי. “בחלומות הכי פרועים שלי לא תיארתי לעצמי שיקרה משהו כמו מה שקרה ב־7 באוקטובר", הוא מודה. “זו טרגדיה איומה, אסון כבד, שילמנו מחיר כל כך יקר".
מה דעתך על ההשוואה שאנשים עושים בין טבח 7 באוקטובר ובין השואה? “אני חושב שזה עלבון לנרצחי השואה, זה רצח שני של הנרצחים. אני חושב שאם היינו מתקשרים עם ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה, הם היו זועמים על ההשוואה. זה חילול הקודש. אסור לגעת בקדושת הנרצחים. מותר להשוות בין אירועים היסטוריים, זה דבר אנושי, אבל אין דבר שדומה לשואה. היא אירוע אחד ויחיד בתולדות האנושות. יש בטבח 7 באוקטובר דפוסי רצח שדומים לדפוסים שהיו בשואה, אבל אין מה להשוות בין הדברים".
כריכת הספר “יאסנובאץ – אושוויץ של הבלקן" (צילום: יח"צ)
ואם נעסוק באנטישמיות, מה מצבנו כיום, בצל המלחמה? “חמור מאוד. לא חשבתי שנגיע למצב כזה, שהאנטישמיות בצורתה הגסה, הבהמית והפרימיטיבית תרים ראש, תתעורר ותתפרץ במקומות כמו אוניברסיטאות. היו סימנים מוקדמים לכך, אבל 7 באוקטובר שחרר שסתומים שהיו. תבין, אין דור שאין בו שנאת יהודים, לצערנו. זו תופעה שכבר הפכה לחלק מהציוויליזציה. והעובדה שפתאום זה מתעורר ככה מעידה שזה היה קיים תמיד. האנטישמיות לא צנחה מהשמיים, היא לא באה ממאדים. שנאת היהודים הייתה תמיד על אש קטנה, ורק חיכתה למניע שיבוא ויפוצץ את הכל. זה עצוב מאוד. אני מניח שזה גם יירגע כשהמלחמה תגיע לסיומה, אבל הסימנים מדאיגים מאוד. תמיד אנחנו אומרים שקשה להיות יהודי, ועכשיו קשה שבעתיים".
ניתן למגר את האנטישמיות, לדעתך? “זאת שאלה קשה מאוד. זה צריך לבוא בחינוך, בהסברה ובהצגת עובדות. אבל זה לא תמיד עובד כי דעות קדומות ושנאה קשה לשנות, והאנטישמיות היא בת 3,000 או 4,000 שנה. אנחנו נלחמים בתופעה עתיקת יומין, אבל אסור לנו להתייאש. וזה הדבר הכי אופטימי שאני יכול להגיד בשיחה שלנו: אני חושב שהטוב בסופו של דבר ינצח. הרע ימוגר וייכשל, ואנחנו, היהודים, נשרוד ונחיה לנצח".
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.