טלוויזיה
אולפן שישי שוברים את קוד השתיקה: חיילים נפלו לשווא | מיקי לוין
רגע לפני הכרזה על עסקה, עסקה זהה כמו זו שהייתה במרץ האחרון, רק פחות טובה, חדשות 12 מסירים כפפות וכבר לא עוטפים את האמת הקשה בנייר צלופן. אחרי חודשים של כאב, שבר, והשתקה, האמת סוף סוף פורצת את גבולות הקווים האדומים. אולפן שישי כבר לא משאיר את זה לפרשנים, לא טומן את זה בין השורות ופותח את המהדורה עם הכותרת באותיות קידוש לבנה: 34 חיילים נפלו – לשווא.
לא בגלל צורך ביטחוני, לא בגלל איום אסטרטגי, אלא בגלל שיקולים פוליטיים שהובילו למשיכה של המלחמה. זו לא עוד השערה של מפגינים בכיכרות או מתנגדי הממשל, לא עוד משפט שמתפתלים בפני המשפחות השכולות כשאומרים אותו, זו הכותרת הראשית במהדורת החדשות הגדולה בישראל.
קרן מרציאנו פתחה את המהדורה בשאלות נוקבות, נבונות, ובעיקר אמיצות. לא עוד עטיפה דיפלומטית של המציאות, לא עוד מריחת זמן על "דיונים בקבינט" ו"שיקולים ביטחוניים". הפעם הדברים נאמרו כפי שהם: הגענו בדיוק לאותה נקודה שאליה היינו יכולים להגיע כבר לפני שלושה וחצי חודשים. רק שאז, המחיר היה נמוך בהרבה. אז מה נשתנה, באמת? שמות המבצעים בעזה – "עוז החרב", "מרכבות גדעון", "כארי יתנשא" – סיסמאות ריקות שנשמעות כמו שמות קמפיינים, לא מבצעים צבאיים. שמות שמנסים לצבוע תחושת הישג, בזמן שבשטח אין באמת שינוי.
חמאס – עדיין פעיל. החטופים – עדיין בשבי. החיילים – ממשיכים ליפול. ועסקה? עסקה חדשה, כמעט זהה לזו שהייתה מונחת על השולחן אז, פתאום נראית לגיטימית עכשיו. או גרוע מכך כפי שטוענת קרן מרציאנו – עסקה אפילו פחות טובה משהייתה במרץ. רק שמה השתנה? המחיר. הסבל. הדם.
מרציאנו לא הסתפקה בשאלות טכניות, היא שמה את האצבע על מה שבער בלב של כל אזרח: מי יקבע מי יחזור מהשבי? למה 8 עכשיו, 2 בעוד 50 יום, ו-10 אחרים כבר מעל 700 יום פשוט נשארים מאחור? מי עושה את הסלקציה הזו? ואיך ייתכן שכולנו מקבלים את זה כעובדה מוגמרת?
הדבר הכי מטלטל במהדורה הזו היה לא רק התוכן, אלא עצם זה שהוא שודר. פתאום זה כבר לא רק הפגנות, לא רק ציוצים, לא רק פרשנויות. פתאום אולפן שישי עצמה אומרת בקול ברור: החיילים נפלו לשווא.
זו לא אמירה שולית. זו תפנית. זה שידור ציבורי שאומר בפה מלא מה שפחדו לומר חודשים כדי לא לפגוע במשפחות החיילים, שההקרבה הייתה מיותרת, שהממשלה משכה זמן, שאותה עסקה בדיוק הייתה אפשרית עוד קודם, שהמילים הרמות כיסו על גביית מחיר אנושי נורא.
והאמת הזאת, כואבת ככל שתהיה, כבר לא ניתנת להכחשה ופותחת את המהדורה: חמאס לא הובס, החטופים לא שוחררו, וישראל, למרות כל הקרבות בחודשים האחרונים, חוזרת כעת לאותה עסקה שיכלה להתממש כבר לפני חודשים. עסקה שהייתה חוסכת יותר ממאה ימים בגיהנום של עזה, לחטופים ולמשפחות שלהם. עסקה שייתכן והייתה מצילה את חייהם של 34 לוחמים חללים שנפלו מאז מרץ האחרון בעסקה שקרסה.
ובזמן הזה, רגע לפני שבנימין נתניהו יטוס לוושינגטון ויכריז עם דונלד טראמפ בבית הלבן על עסקה וסיום המלחמה, כשהוא מבושם ומחויך ונושא על כתפיו את אבק הכוכבים מתוך ההצלחה על התקיפה באיראן, ראש הממשלה מציג גרסה מחודשת של עצמו.
נתניהו החדש, מתראיין לכלי התקשורת, מבקר בכנס שוטרים, ובכנס איחוד הצלה וזוכה למחיאות כפיים סוערות וקריאות של מלך ישראל, לפתע לא תאמינו הוא גם מגיע ליישובי העוטף, ומבקר לראשונה מאז טבח השבעה באוקטובר בקיבוץ ניר עוז. מנחם משפחות חטופים, מחבק את החטוף גדי מוזס ברגע מרגש עד דמעות, ואפילו מגיע לעטוף את מי שנלחמה בו לעיני כל המדינה עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר.
כן, מה ששמעתם לראשונה נתניהו עומד מול משפחות חטופים שדורשות ממנו לקחת אחריות, ודורשים ממנו להקים ועדת חקירה. זו הייתה הזדמנות עבורו לקחת אחריות והוא כאמור נותר בשלו ולא עשה זאת. רק חשוב להזכיר שזה גם אותו נתניהו שדחה בתחילת השבוע את הדיונים במשפט שלו בטענה לאירועים ביטחוניים חשובים, אירועים ביטחוניים שהתבררו כקמפיין תקשורתי מתוזמר היטב, עטוף בתרועות ותשואות.
עוד חשפו במהדורה את העימות הסוער בין נתניהו לרמטכ"ל אייל זמיר, האיש שמעז להגיד את האמת: שישראל לא תוכל לשלוט על שני מיליון עזתים ביום שאחרי. תקרית שהובילה לצעקות וזעם וחזית מול ראש הממשלה. כי האמת, מסתבר, עדיין דבר מסוכן כשאינך מוכן להישיר מבט למציאות. איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מובילים את כל העניין, ומשנים את מטרות הלחימה לכיבוש עזה.
ישראל זיו ביקר את מרכבות גדעון ואמר: "מהלך שהביא הישגים טקטיים, אבל לא הביא שום הישג אסטרטגי. אם לא תהיה עסקה מלאה בשבוע הבא, אלא חצאי עסקאות כמו שהיה לפני, הרי שכל המהלך הזה הוא כישלון אסטרטגי מוחלט. נתניהו כמו נתניהו רוצה גם עסקה וגם המשך המלחמה. והמחירים הם חמורים, לצה"ל החטופים, המשק, המצב הבינלאומי. אבל אם הוא הולך להפסקת המלחמה, שילך לעסקה אחת ולא למרוח בחודשיים".
והכי חשוב, נזכור את שאלתה של מרציאנו: מה השתנה? לא המטרות. לא המציאות. רק השמות של הנופלים, והכאב שגדל. וההכרה הזאת, שהיינו יכולים להיות בנקודה הזאת מזמן, בלי לשלם את המחיר הנורא הזה – זו כבר לא השערה. זו עובדה. ועם העובדה הזו, אנחנו כחברה, כציבור, כהורים לא יכולים לחיות בשקט. לא נוכל להמשיך הלאה בלי מענה. בלי אחריות. בלי בירור אמיתי.
כי אי אפשר להמשיך כאילו כלום. לא נוכל לשכוח את השבעה באוקטובר, לא נוכל לחזור לשגרה עד שכל 50 החטופים יחזרו הביתה. עד שמישהו ובראשו ראש הממשלה ייקח אחריות. עד שתוקם ועדת חקירה ממלכתית שתאמר לנו בדיוק מי קיבל את ההחלטות, מי התעלם מהמציאות, ומי הפקיר את טובי בנינו.
ישראל לא מודה בפה מלא, אבל היא יודעת: העסקה שמדובר עליה כעת היא סוף המלחמה. כל הצדדים מסכימים על כך. רק שהיינו מוכנים כבר אז והממשלה לא, כי זה לא שירת את מושבה, וכל זה היה יכול להיחסך. אז עכשיו, שהכותרות סוף סוף אומרות את זה במפורש, החיילים נפלו לשווא, אסור לנו להסב את המבט. אסור לנו לשכוח. ואסור לנו, בשום אופן, להסתפק בחיבוקים מצולמים ונאומים מתוזמנים של נתניהו. הממשלה הזו חייבת דין וחשבון. למשפחות. לאזרחים. ובעיקר לעצמה.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות
תקיפות צה"ל באיראן לאחר הארכת האולטימטום של דונלד טראמפ
דרושים דרושות נהגים לעבודה בנהיגה במספר סניפים ברחבי הארץ, בהיקף ארצי, מדובר על נהיגה במספר תחומים לבחירה, נהיגה במשאית, רכב פרטי, אופנוע, ורכב מסחרי, לא נדרש ניסיון, אבל נדרש רישיון נהיגה בהתאם לתפקיד, לפרטים ניתן להירשם בקישור הבא: https://drussimjobbs.com/sign/ אתר drussimjobbs
דרושים דרושות לעבודה בשירות לקוחות קל ונוח, בתחום היד 2 – יד שניה, מדובר על עבודה של שעות ספורות ביום, שעות גמישות