מדובר בבית דו-משפחתי שתוכנן כמקשה אחת, גם אם בפועל הושלם רק חציו. הגישה התכנונית הייחודית של שפיגל איפשרה יצירה של מבנה ברור ואחיד כלפי חוץ, בעל שפה חומרית רציפה, אך כזה שמשרת באופן מדויק את הצרכים האישיים של כל משפחה בנפרד. במקרה זה – משפחה עם ארבעה ילדים קטנים, שהציבה במרכז הדרישות חלל ציבורי פתוח מאוד, מרווח מאוד, ובעל נראות שקטה ומדויקת.
כבר מן הכניסה נרשמת אמירה אדריכלית: דלת גבוהה במיוחד, מחופה אריחים מדוקקים, יוצרת המשכיות גם כלפי חלקו השני של המבנה – חיבור בין השניים, אך מבלי לוותר על זהות נפרדת. הבית בנוי כמשחק של שלוש קוביות אדריכליות – תחתונה, עליונה, וחלל הסלון – שנפגשות באופן המייצר תחושת עומק וחיבור, ללא שבירה צורנית.