אדוני הנשיא, זוהי חובתך המוסרית – תן לו חנינה

נניח שכבוד הנשיא היה יודע מראש שזה מה שעלול לקרות, האם הוא היה יוצא מהסגנון הדיפלומטי שמחייב תפקידו, היה מראש אומר אמירה או קורא קריאה שתנער את כולם, בפרט את האחראי המרכזי, ומונע בכך את מלחמת האחים שבפתח? בהכירי את אהבתו למדינה, אני מעריך שהיה עושה זאת, אך איני יודע. אני חושב שאם, למשל, עזר וייצמן שנחשב בצדק ל"משיגנע" היה עדיין הנשיא בעת הזו, הוא היה חורג מהסגנון הממלכתי ומתחיל כל כך להשתולל בגלל המצב ולא עושה חשבון, עד שנתניהו ומשפחתו כבר היו כנראה נמלטים מהארץ. מצד שני, תפקיד הנשיא הוא אכן לאחד ולהיות למעשה הגשר שבין כולם, והנשיא הרצוג עושה זאת בכישרון, בתבונה וברגישות הראויה. הנשיא ביקר עד כה למעלה מ-1,000 משפחות שכולות, בשקט ובענווה, פועל ללא חת לאחדות, לצמצום הפערים. הפך הלכה למעשה לפסיכולוג של המדינה, יודע לגעת באנשים מכל הקצוות והדעות.

בשיחתנו ביקשתי מהרצוג ואני מבקש ממנו גם בשורות אלה: בוז'י ידידי, לפני ההידרדרות ממדרון ההר אל פי התהום, עשה אחד משלושת המעשים הבאים: הראשון – דרוש בקולך מנתניהו להשיב מיד את כל החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית וליישם את חוק הגיוס כלשונו. השני – קרא לנתניהו לצאת לנבצרות, כי כך אי אפשר להמשיך. נכון שאין בסמכותך לחייב אותו, אך לקריאה כזו של נשיא המדינה יש ערך ציבורי, ערכי ומוסרי עם עוצמה של פצצת גרעין, קריאה שיכולה להניע מהלכים מעשיים לכיוון הנכון.

ואם זה לא יעזור עשה את המעשה השלישי – פעל לעסקת טיעון או להענקת חנינה לנתניהו. חנינה אפשרית, כפוף להובלת ריכוז מאמץ משפטי משולב. זאת, בתנאי שיפרוש מהתפקיד ומהפוליטיקה. נראה שכך היה רוצה רוב הציבור. תוציא אותו מצרותיו ואותנו מצרתו, ומכאן – ילך העם לבחירות ויחליט את מי הוא רוצה בהנהגת המדינה.

את דברי הנשיא בשיחתנו, אשמור לעצמי.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת