ניסית בזמנו להוציא כמה שירים לבד. למה ויתרת על קריירה כזמר?

"עם יד על הלב, הוצאתי שני שירים שאפילו לא עזרתי להם להצליח. שחררתי אותם לעולם כי קריירת סולו לא מעניינת אותי. הוצאתי את השירים כי הרגשתי שאני שר אותם הכי טוב ומביא את האמת יותר טוב מכל זמר אחר. זה לא היה בשביל לעמוד על במה ולהופיע, אלא כדי לשחרר את זה לעולם. אם הייתי רוצה לעבוד בקריירה של זמר, הייתי צריך להוציא שיר אחרי שיר אחרי שיר. טוב לי במקום שבו אני נמצא, אני לא רוצה ללכת למכולת ושירצו להצטלם איתי, אני מת על מאחורי הקלעים, זה המקום שלי".

אתה מסתכל על כל הזמרים האלה שבאים אליך ואתה לא מקנא קצת? בתהילה? בכסף?

"לא. איזהו עשיר – השמח בחלקו. לפני כמה שנים אני וגיסי ישבנו באיזה מלון באילת עם איזה כוסית אלכוהול, שתינו ואמרנו 'תן לי ככה עד הסוף'. אני עושה מה שאני אוהב, אני עושה מוזיקה, זכיתי להתפרנס ממשהו שאני הכי אוהב, אני מתפרנס מזה יפה, אני לא רעב ללחם, אני מאוד נהנה ממה שאני עושה את עצמי, השירים מצליחים".

ולא מבאס אותך שלא מזהים אותך ברחוב?

"להפך. אני שמח על זה שלא מזהים אותי ברחוב".

שרים את השירים שלך ובסוף מי שגוזר את הקופון הם אייל גולן ועומר אדם.

"אתה יודע איזה קסם יש בדבר הזה, של לעמוד ברמזור ושבצדדים יש אנשים שנהנים משיר שלי ברדיו?".

אבל הוא לא יודע שאתה עומד מאחוריו.

"אבל אני יודע מי אני. מה היה נותן לי שהוא היה יודע את זה?".

הוא היה אומר לך תודה על מה שהענקת לו.

"אני לא צריך לשמוע תודות, אני לא צריך מחיאות כפיים. אני מקבל אותם מאשתי ומהילדים שלי".

אבל עומר אדם ופאר טסי לפעמים מקבלים אותם על חשבונך.

"מהמם, בסדר גמור. מחיאות הכפיים עבורם הם גם עבורי. אני רואה הרבה יוצרים צעירים שיש להם רצון נורא גדול להיות בפרונט אבל אני לא צריך שיידעו על מה עבדתי בלילה. מה שסמוי מהעין יש בו ברכה ואני מאמין בזה. אני עושה בשקט, השירים מצליחים ואני לא זקוק למחיאות כפיים מהשכנה ממול".

אתה מפחד שיום אחד הכול ייפסק או ידעך?

"אני לא מתעסק בזה. אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק, אנחנו שומעים, אנחנו בעולם, אנחנו בתדר של מה שצריך להיות. אנחנו נמצאים שם והרבה פעמים גם מכתיבים את התדר הזה. אנחנו לא נחים, אנחנו דוהרים".