אביב גפן צדק: המציאות הישראלית הפכה לסם קשה מדי

הילדים שלכם הלכו היום לבית הספר? תלוי איפה אתם גרים – קוראים חרדיים למשל פטורים מהפסקאות הבאות. אצל מורי החינוך החרדי השכר נכנס בזמן, הם הרי הוחרגו מהקיצוץ על פי דרישת נציגיהם הסחטנים בכנסת ובאדיבות שר האוצר (כבר מזמן לא נראה פה שר שיורק בכל בוקר כשהוא קם לעבודה, בפני האנשים שאותם הוא מתיימר לייצג, המגזר הכי מגוייס בישראל).

המורים שובתים, המורים חולים, המורים לא מתייצבים – אולי כי גם להם נמאס, אולי כי גם הם רואים איך להם מקצצים, בעוד לח"כ שמרוויח פי חמישה ממורה (חברי הכנסת הם המגזר היחיד במשק שיש לו יותר ימי פגרה בשנה ממורים!), עומדים להגדיל את השכר. אז נמאס להם. צודקים.

זה הזמן להזכיר שרק לפני יומיים עוד ביקשה הממשלה להוציא צו מניעה לשביתת המורים. כך תדע כל אם שהפקידה גורל ילדיה בידי אנשים שהוכרחו להגיע לעבודה בצו בית משפט. מטורף, נכון?

ולא רק המורים, אלא גם אתם – כמעט כל אחת ואחד מהקוראים הנכבדים: פעולה עצימה בעזה תעלה, ברבעון הקרוב, 25 מיליארד שקלים. מאיפה יבוא הכסף? מאתנו, כמובן, האזרחים.

איך? אולי איזה היטל קטן, אולי מלווה חובה מרצון… אולי יוסיפו עוד אחוז או שניים למע"מ – מה, לא נעלה ל-20%, שיהיה קל לחשב? הרי אי אפשר לסמוך על הקפלניסטים הפראיירים שיצמיחו פה בכל רבעון סטרטאפ שיימכר במיליארדי דולרים. אז הציבור ישלם.

בערים הגדולות כבר מכירים את הפורמט: פלאיירים שמפוזרים ברחובות ומציעים לרכוש סמים. אני, שכבר מזמן לא בגיל המתאים (בהנחה שיש כזה) נתקל בהם בעת הטיולים עם הכלבה.

ובכן, בעין לא מזוגגת, קשה שלא לשים לב לכך שעד לפני כמה חודשים הציעו הפלאיירים האלה גראס/וויד/מריחואנה/ירוק או חשיש/כיף/חום (יבחר כל אחד מהמעוניינים את הכינוי המועדף עליו וכן אם הוא רוצה לעשן את זה, לאייד או לצרוך בעוגיות).

אח, עידן התמימות: רק הבוקר נתקלתי בעלונים כאלה שמציעים קטאמין, קוק, אם.די ושאר סמים שבחלוקה הקלאסית נחשבים ל"קשים" (אפשר גם בלי מירכאות).

כך צעדתי לי עם הכלבה, רוח נעימה של אביב עלתה מן הים, הרחובות שתכף יהפכו סואנים היו עדיין רדומים ושקטים, ובראש כבר התנגנה שורה משיר של אביב גפן, שהקדים את זמנו: "רופא תרשום לי כמה כדורים, כי החיים הורגים אותי. המציאות זה סם חזק מדי, עדיף ללכת על קלים, תרשום לי כדורים".