רצח מן העבר: פשע מחריד חשף סיפור של אומללות בלתי נתפסת

אחד הדברים שמחפש כל חוקר מתחיל בבואו לחקור פשע כלשהו, בוודאי תיק רצח, הוא מניע. מה היה עלול לגרום לחשוד כלשהו לבצע מעשה כה נורא?

דווקא במקרה של שירי סובול, שהורשעה בשידול לביצוע פשע חמור ומחריד – רצח של אחותה, הילי, בידי מי שהיה בן זוגה של שירי – המניע לכאורה ברור: בין שתי האחיות הייתה מערכת יחסית שהמילה "מורכבת" תהיה קטנה מלתאר.

שירי הביעה תקווה שאחותה, הילי, תירצח – וכך אכן היה: דוד ערן, בן הזוג של שירי, דקר את הילי 130 דקירות שהביאו למותה.

האם צצו גילויים חדשים בפרשה, כמו למשל במקרה של רצח מפורסם עוד יותר, זה של תאיר ראדה? האם לפנינו מקרה "רומן זדורוב 2"? ובכן ממש לא: התכנית הוקדשה כולה לבדיקת מעורבותה של שירי במהלך האירועים שהובילו לרצח או במידת הרצון שלה לשבש את חקירתו. שיא הגילויים החדשים היה אמור להיות בדיקת פוליגרף שתביא, לכאורה, לחשיפת האמת.

פוליגרף הוא כלי אמין בתשעים ומשהו אחוז מהמקרים, אבל ממש כמו שוער בכדורגל או איש שב"כ למשל, יספרו ויזכרו לו דווקא את האחוזים שבהם טעה טעות פטאלית. משום כך הוא משמש ארגונים שונים למבחני אמינות של עובדיהם, אבל אינו מהווה ראייה קבילה בבית המשפט.

לא רק בבית המשפט מוטלת בספק אמינותה של מכונת-האמת, כפי שנהוג לכנות את הכלי, אלא גם בטלוויזיה: אני די קשיש כדי לזכור איך חיסלה "הפוליגרף" את הקריירה העיתונאית המפוארת של גדי סוקניק. כדי להסביר לצעירים ולרענן את זיכרונם של המבוגרים, נזכיר כי אחרי 12 שנים בהם הפך גדי סוקניק לחבר בכיר מאוד במה שהיה אז "חברת החדשות", הוא עזב אותה לטובת הנחיית שעשועון ריאליטי חדש של "רשת". במסגרת התכנית חובר אדם לפוליגרף והתבקש להשיב על שאלות אינטימיות, למשל האם בגד באשתו. הביקורות קטלו, שעת השידור שונתה, הרייטינג התרסק וסוקניק צלל מרום מעמדו אל תהום הנשייה.