חינוך
עשרות מרצים דורשים להפסיק את העסקתו של ד"ר סבסטיאן בן דניאל
עשרות מרצים בכירים באוניברסיטת בן-גוריון פנו לרקטור ולנשיא המוסד האקדמי בדרישה להפסיק לאלתר את העסקתו של ד”ר סבסטיאן בן דניאל, מרצה מן החוץ במחלקה למדעי המחשב, בעקבות התבטאויות קשות נגד חיילי צה”ל, הציבור הדתי ותושבי הדרום. זאת, למרות שלדבריהם הם מחויבים לעקרון חופש הביטוי.
בן דניאל, הפועל גם תחת השם “John Brown” ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר), הושעה בעבר מתפקידו, אך שב ללמד זמן קצר לאחר מכן. במכתב החתום בידי עשרות חברי סגל נכתב: “במכתב זה קוראים אנו להפסקת העסקתו של המורה מן החוץ, ד”ר סבסטיאן בן דניאל, וזאת למרות מחויבותנו העמוקה לעקרון חופש הביטוי. אנו מאמינים כי חופש הביטוי הוא ערך יסוד בחברה דמוקרטית, גם כאשר מדובר בדעות קיצוניות או מעוררות מחלוקת.
עם זאת, אנו סבורים כי על מרצה באוניברסיטה, כמי שמשמש דמות חינוכית וציבורית, מוטלת אחריות מיוחדת להתנסח בצורה נאותה ומכבדת, תוך הימנעות מהכללות פוגעניות או שפה המעודדת שנאה, הסתה ואלימות – על אחת כמה וכמה בתקופה רגישה זו”.
המרצים ציינו מספר דוגמאות מהתבטאויותיו של בן דניאל, שפורסמו ברשת החברתית בפני יותר מ-20 אלף עוקביו: “אין חפים מפשע בישראל. כולם תומכים בהריגת תינוקות על ידי צה”ל”, וכן “ציונות היא כהניזם מנומס”. לטענת הכותבים, מדובר ב”הכללות חסרות בסיס המטילות דופי באוכלוסיות שלמות”, ואף נכתב כי “אין דרך להצדיקן באמצעות קשירתן להקשר מסוים (כמשל תגובתן הנלעגת של נשיאות אוניברסיטאות היוקרה בארה”ב בשימוע בקונגרס)”.
אל תגידו לא ידענו – הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
דוגמה נוספת שצוינה נוגעת לפוסט שכתב בן דניאל: “חשבתי לבשל לאט מאוד את השכן שלי ואז לעקור לו את הכבד למאכל בדיוק לפני שהוא מתפגר, כי זה הכי טעים ככה. אבל בגלל שזה לא ישים אז אני אוכל שוב טופו משי היום”, שבו שילב תיאורי אלימות קיצוניים עם סרקזם. לדבריו של בן דניאל באותו הקשר: “אני גר בבאר שבע. 99 אחוז ביביסטים ונאונאצים שרוצים להרוג אותי ברחוב”.
המרצים התריעו כי “השמצות חסרות בסיס של ציבורים שלמים ושפה פרובוקטיבית כזו אינן עולות בקנה אחד עם הסטנדרטים שמרצה באקדמיה נדרש לעמוד בהם”. עוד הוסיפו כי בן דניאל מלמד סטודנטים ובהם מילואימניקים, פרחי טיס בתכנית אקדמיזציה של חיל האוויר, תושבי באר שבע וסטודנטים דתיים, “שלתפיסתו הינם, ברובם הגדול, נאו-נאצים התומכים בביצוע פשעים זוועתיים. ספק אם מרצה כזה יכול להתייחס לסטודנטים באופן הוגן ובלתי מתקבל על הדעת לדרוש מסטודנטים ללמוד אצל מרצה שמוציא את דיבתם רעה באופן כזה”.
במכתבם התייחסו המרצים גם לרקע הרגיש של המצב הביטחוני: “העניין חמור שבעתיים על רקע האירועים הקשים שפקדו את מדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, כאשר ארגון הטרור חמאס ביצע טבח נורא באזרחינו. בעקבות זוועות אלה, רבים מתלמידינו התגייסו להגן על המדינה ועל תושביה, תוך גילוי מסירות ונכונות להקרבה. במקביל, מדינת ישראל מתמודדת כיום עם חרם אקדמי גובר בעולם, שדורש לבודד אותנו ולהשתיק את קולנו”.
הם הזהירו מפני הנזק שעלול להיגרם למוסד: “אין זה הגיוני או סביר שנאפשר לחברי סגל באוניברסיטה שלנו להוסיף שמן למדורה על ידי התבטאויות מכלילות ובלתי אחראיות המהדהדות ביטויים אנטישמיים, בפרט כלפי דתיים, חיילי צה”ל, תושבי באר שבע ומזרחיים. אמירות כאלה פוגעות במרקם החברתי ובמוניטין האקדמי שלנו”.
לדבריהם, מדובר בדפוס התבטאות קבוע: “התבטאויותיו של המרצה נאמרות שוב ושוב, בדפוס עקבי ומתמשך, ולא ניתן לראות בהן מעידות חד-פעמיות שנאמרו בעידנא דריתחא. הדבר מעיד על גישה מכוונת ומחושבת, שמגבירה את ההכרח בבחינה מחודשת של התאמתו לתפקיד אקדמי במוסדנו”.
המרצים מציינים גם עדויות של סטודנטים לפיהן בן דניאל משמיע את דעותיו בכיתה: “למקסם את כמות הנפגעים כמו שצה”ל עושה בעזה”, “אם תצאו יותר שמאלניים עשיתי את שלי”, וזאת במסגרת קורסים במדעי המחשב, תחום שאין בו תכנים פוליטיים. לטענתם, “התנהלות כזו מפרה את הנדרש מחברי סגל האוניברסיטה… לשמור על כבוד המוסד ולמלא אחר תקנות האוניברסיטה המחייבות את כל חברי הסגל”.
המכתב חותם בדברים נחרצים: “חופש הביטוי הינו ערך מרכזי בחברה דמוקרטית והוא צריך לאפשר הבעת ביקורת נוקבת ואף מעוררת מחלוקת. יחד עם זאת, חופש הביטוי אינו חסר גבולות ואסור שיאפשר השמצה שקרית של ציבורים שלמים. ודאי וודאי שאסור כי תחת הגנתו של חופש הביטוי יתאפשר לחבר סגל להשמיץ את הסטודנטים שלו ואף להשמיע את דעותיו הפוליטיות בפניהם ללא כל קשר לחומר הלימוד, שהרי הם בגדר קהל שבוי”.
מתנועת "אם תרצו" נמסר: "יש מרצים ציוניים בבן גוריון. אנו בטוחים שרובם המוחלט של אנשי הסגל לא תומכים בגזענות ובהסתה המחליאה של סבסטיאן. יישר כח למרצים שיצאו באומץ נגדו. אין לו מקום בשום מוסד אקדמי בישראל. סבסטיאן צריך ללכת – סבסטיאן יילך הביתה!"
מאוניברסיטת בן-גוריון נמסר: "כפי שכבר נאמר, האוניברסיטה מגנה ודוחה את דברי ד"ר סבסטיאן בן דניאל והם אינם מייצגים אותה. להנהלת האוניברסיטה הגיעו קובלנות בנושא והן הועברו לטיפול ע"י הגורמים הרלוונטיים".
חופשת הקיץ היא תקופה שבה שעות הפעילות והשינה משתבשות ואלה משפיעות גם על סדר הארוחות. יותר ויותר ילדים ובני נוער מוצאים את עצמם אוכלים “על הדרך" – מול הטלוויזיה, בשיטוט במטבח, תוך כדי משחק בסמארטפון, בישיבה על הספה או אפילו בשכיבה במיטה.
אכילה כזו היא אכילה אגבית, כאשר תשומת הלב איננה נתונה לאוכל עצמו אלא מוסחת לגירויים אחרים. במצב הזה קל מאוד לא לקלוט תחושת שובע ולצרוך כמויות גדולות, מה שעלול להוביל לעלייה במשקל ולתחושה של חוסר שליטה. מחקרים מצביעים על כך שילדים שאינם יושבים סביב שולחן האוכל בזמן הארוחה – למשל בסלון, בחדר או מול מסכים – אוכלים יותר חטיפים עתירי קלוריות, פחות ירקות ופירות, ונוטים להשמין.
אכילה משותפת סביב שולחן אינה רק מסורת או מנהג חברתי. בשנים האחרונות מחקרים עדכניים מצביעים על כך שזמן הארוחה סביב שולחן הוא הרבה יותר מהזדמנות לאכול יחד – מדובר בהרגל שמביא תועלות ניכרות לבריאות הפיזית והנפשית של ילדים ומבוגרים כאחד ותורם להתפתחות בקרב ילדים.
הארוחה המשותפת מאפשרת שיחה יומיומית בין הורים לילדים – החלפת חוויות, העלאת שאלות ושיתוף במחשבות ורגשות – ואלה מהווים קרקע מצוינת לחיזוק כישורי תקשורת רגשית, קשר בין הדורות ופיתוח שפה עשירה, שהשפעתם ניכרת בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הפרק השלישי בדוח האושר העולמי לשנת 2025, שפורסם במרס השנה על ידי Wellbeing Research Centre באוניברסיטת אוקספורד, מציג עדויות חדשות על תרומת הארוחות המשותפות לרווחה נפשית ולחיזוק הקשרים החברתיים.
מחקרים שנסקרו בו מצאו שבני נוער שאוכלים לעיתים קרובות ארוחות משפחתיות נהנים מהרגלי תזונה טובים יותר, מסיכויים נמוכים יותר להשמנה ולהפרעות אכילה, והם בעלי הישגים לימודיים גבוהים יותר. בנוסף, מחקר ניסויי הראה שארוחות משותפות קשורות לרמות גבוהות יותר של רגשות חיוביים, אם כי שימוש בטלפון בזמן הארוחה מפחית את האפקט הזה.
מחקר אחר שנערך בסין בקרב כ־9,000 מבוגרים מצא גם הוא קשר בין שיתוף ארוחות ובין שיעורים נמוכים יותר של דיכאון, מה שמרמז על תרומה רחבה יותר לבריאות הנפש.
חזרה למקורות
שולחן האוכל הישראלי הוא סמל לשינויים חברתיים ותרבותיים. בראשית ימי היישוב, חלק מהאוכלוסייה – בעיקר בקיבוצים ובמוסדות חינוך – אכל בחדרי אוכל משותפים. שולחנות ארוכים עם סועדים רבים חיברו בין אנשים, יצרו תחושת קולקטיב ושיקפו ערכים של שיתוף ופשטות. במקביל, בבתים הפרטיים בערים ובמושבים נהגו רוב המשפחות לסעוד סביב שולחן אוכל פשוט, לעיתים קטן וצמוד למטבח, ולעיתים שולחן פינת אוכל ששימש גם לאירוח חגיגי.
לעומת זאת, בעדות רבות שהגיעו מארצות המזרח וצפון אפריקה, התקיימו מסורות ייחודיות – אכילה בישיבה על הרצפה או סביב שולחנות נמוכים, לעיתים סביב מגש משותף ובשילוב טקסים משפחתיים ואירוח מסורתי.
כך נוצרה תרבות מגוונת שבה אפשר למצוא שילוב של צורות ישיבה שונות – שולחנות ארוכים בחדרי אוכל קיבוציים, שולחנות משפחתיים בגובה רגיל בבתים פרטיים, ומחצלות או שולחנות נמוכים שנשמרים כמסורת. המכנה המשותף לכולם הוא תפיסת הארוחה כמרחב משותף למפגש, שמעניק תחושת שייכות ונוכחות.
החיים המודרניים וקצב החיים המהיר שינו לא במעט את פני שולחן האוכל בישראל. בבתים רבים, הארוחות היומיומיות הפכו קצרות, ולעיתים הן מתקיימות סביב אי המטבח או שולחן בר גבוה, שבו לא תמיד יש מקום לכל בני הבית לשבת יחד. לעיתים, הארוחה נעשית בחטף בין שליחת הודעות לסידורים אחרים, לעיתים מול מסך הטלוויזיה בסלון או המסך הקטן שבכף היד. המפגש המלא סביב שולחן אוכל ייעודי הפך לפחות שכיח בהשוואה לעבר הלא רחוק.
שינויים בתכנון הבית המודרני תרמו אף הם למגמה הזו: מטבחים פתוחים, חללים משותפים ותכנון פונקציונלי מצמצמים לעיתים את מקומו הפיזי של שולחן אוכל רחב שמאפשר ישיבה נוחה לכל בני הבית. שולחן האוכל “החגיגי" נשאר בפינת האוכל ומחכה לאירוח או לארוחות סוף השבוע, בעוד שביומיום הארוחות נערכות במטבח או בפינות קטנות יותר.
גם הרגלי עבודה ושעות פעילות ארוכות יצרו מציאות שבה לא תמיד מתאפשר לכולם להתכנס לשעת ארוחה משותפת. לא אחת, בני משפחה שונים אוכלים בזמנים שונים, מה שמצמצם את הסיכוי לישיבה מסודרת, שיחה ושגרה קבועה.
חיזוק ה”ביחד”
בשנים האחרונות, וביתר שאת בעקבות הקורונה, ניכרת התעוררות מחודשת של הרצון לטפח את הארוחה המשותפת כמרחב של קשר משפחתי וחיזוק התחושה של “ביחד". משפחות רבות משקיעות בחידוש או עיצוב של שולחן האוכל, מבקשות להקצות לו מקום נוח ונעים גם לשגרה ולא רק לאירוח, לצד מודעות גוברת לחשיבות הארוחה המשותפת, שכאמור, מומלצת גם כדפוס אכילה המשפר את התזונה.
לא פחות חשוב הוא ההיבט הפיזי של סביבת האכילה: ישיבה נוחה המאפשרת נוכחות מלאה בארוחה, מיקוד בתחושת השובע והרעב, וטקסיות שמקדמת אכילה מודעת ובריאה יותר.
חופשת הקיץ כהזדמנות
הימים ארוכים יותר, הקצב משתנה, והארוחות פחות קבועות. העומס על ההורים לפעמים גדל – מעבר לשעות העבודה יש לדאוג לפעילויות לילדים, והבית “על גלגלים". ולמרות זאת, דווקא בתקופה הזו, כשהשגרה מופרת, כדאי ואפשר לסגל הרגל חדש, גם אם הדבר דורש בהתחלה מאמץ.
שווה לנסות להקדיש זמן לארוחות משפחתיות מסודרות גם בימי חול, כולם סביב שולחן, עוצרים לאכול יחד, לדבר, לשתף. אולי גם לטעום מאכלים חדשים וליצור שגרה שמחברת ומרגיעה בתוך העומס של חופשת הקיץ הארוכה. גם אם לא כל יום, הצלחה חלקית היא גם הצלחה, במיוחד בתקופה זו.
