אחרי שסיקרו יחד את מונדיאל 2022 בקטאר מטעם כאן 11, עיתונאי הספורט אורן יוסיפוביץ' ודור הופמן משיקים את הספר “מוצ'אצ'וס", המגולל את החוויה יוצאת הדופן מהעיניים שלהם, וחוזרים בראיון לרגעים הבלתי נשכחים, לניצחון הגדול של ליאומסי, וגם לתחושה שלהם כאנשי תקשורת ישראלים בגביע העולם הראשון שנערך במדינה ערבית: “הפחד הוא ששום דבר בעתיד לא ירגש יותר מזה".
מונדיאל 2022 נחשב בעיני רבים למונדיאל הטוב בכל הזמנים, בין היתר בשל הובלתו של מסי את נבחרת ארגנטינה לזכייה בגביע העולם לאחר דרך חתחתים, ההפתעות הרבות שהיו בו, למשל נבחרת מרוקו שהייתה הנבחרת האפריקאית והנבחרת הערבית הראשונה להעפיל לחצי הגמר, והעובדה שהטורניר נערך לראשונה במדינה ערבית, קטאר. בין שלל העיתונאים שזכו לסקר אותו היו עיתונאי ופרשני הספורט דור הופמן (39) ואורי יוסיפוביץ' (40), שסיקרו אותו עבור תאגיד השידור הציבורי כאן 11 ועבור הפודקאסט “פודיום" שבו יוסיפוביץ' מארח את הופמן דרך קבע.
“החוויה הראשונה בלנחות בקטאר היתה האורות והרעש, שנתנו לנו הרגשה שהגענו למקום שאנחנו לא מכירים ולתרבות שאנחנו לא מכירים", מספר הופמן. “זו סיטואציה שהכתה בי מאוד חזק, אבל אז הכדורגל נכנס לעניינים והשתלט שם על הכל בסוף".
MUCHA COVER (צילום: יחצ)
“חלק גדול מהחוויה היה הזהות שלנו כישראלים בקטאר", מוסיף יוסיפוביץ'. “היה חשש לטוס למקום כזה, ובשדה התעופה בקטאר, כשרק הראינו למשמר הגבולות את הדרכון הישראלי, לא נתנו לנו לעבור. הפקידה שם לא ראתה בחיים דרכון ישראלי. ופתאום ראיתי לידי את אלי אוחנה ועוד חבורת ישראלים. רק ישראלים עוכבו. בסוף הבוס שלה הגיע ונתן לנו להיכנס. זה כבר הבהיר שזה הולך להיות שונה".
דווח אז על יחס לא נעים שעיתונאים ישראלים חוו
הופמן: “היה אנגלי שהפריע לי תוך כדי שידור כדי להעביר את האג'נדה שלו, והייתי צריך להתמודד עם סיטואציות לא נעימות כאלה. בסך הכל באתי רק לעבוד שם ולא להעביר מסר פוליטי. בדיעבד זו קומדיה וזה קוריוז וזה מסביר טוב לכולם מה עברנו שם ואיך התמודדנו עם זה".
“נדבר מחר"
ההיכרות בין הופמן ויוסיפוביץ' החלה כאשר הגיעו לסקר לגופי תקשורת שונים את משחקי יורו 2016 בצרפת שבהם זכתה פורטוגל. “זו הייתה אהבה ממבט ראשון", מציין הופמן, ויוסיפוביץ' מחזק: “לפני משחקי היורו דיברנו איזה פעמיים, אבל היורו והאווירה שם ממש חיברו בינינו ומאז אנחנו בלתי נפרדים. שנינו אפילו נשואים לאישה שקוראים לה נועה. חשוב לציין שאנחנו נשואים לשתי נשים שונות (צוחק)".
עוד לפני המונדיאל הנוכחי, יוסיפוביץ' העלה בפני הופמן את הרצון לכתוב ספר משותף על כדורגל. “כתבתי בעבר את הספר ‘זהבי – סיפורו של ווינר' והייתי שותף בכתיבת ספרי ספורט נוספים", מספר יוסיפוביץ'. “כשמראדונה מת בשנת 2020 אמרתי לדור שאולי נכתוב ספר בעברית על מראדונה, אבל זה לא יצא. כשהיינו במונדיאל האחרון וראינו את כל המסלול המטורף שארגנטינה עשתה, חשבתי שזה יכול להיות סיפור מעולה בעברית. יום לפני הגמר סימסתי לדור בוואטסאפ שאם ארגנטינה תזכה, נכתוב ספר. כיוון שדור מאמין בעין הרע ולא רצה לעשות נאחס, אז הוא כתב לי ‘שששששש, נדבר מחר'. אחרי הגמר, שהסתיים בניצחון היסטורי של ארגנטינה, נפגשנו והתחלנו לשבת במשך שלושה חודשים על הספר המשותף שלנו".
התוצאה היא “מוצ'אצו'ס – מסי, ארגנטינה ומונדיאל מעולם אחר" (בהוצאת הפודיום). “החלטנו לאגד את כל החוויות מהטורניר בקטאר לספר זיכרונות שמכיל את האירועים הגדולים, המשחקים, הגולים, הרגעים האייקוניים, הכוכבים שנולדו, הקריירות שנגמרו, המספרים, השירים וגם התחושה כעיתונאים ישראלים בגביע העולם הראשון במדינה ערבית", אומר יוסיפוביץ'. “הרעיון היה להתאים את זה ל־2023, יותר קצבי וקליט בצורת קליפים של טורים ואיורים מבית היוצר של המאייר טל שטח".
“אני, כארגנטינאי שיש לו חיבור מאוד גדול למדינה הזו, רציתי לשלב בין האקטואליה, ההיסטוריה והצד המקצועי שלנו כדי ליצור ספר אישי ופתוח שמספר גם על עצמנו", מוסיף הופמן. “השילוב בין הכדורגל לבין הדברים שמסביב יצר ספר מגוון ומעניין. אין אף דף שדומה לזה שלפניו או לזה שאחריו. אנחנו גאים בספר הזה ומתרגשים ממנו".
הספר, בעריכת העיתונאי והעורך גיא צדיק, כולל גם טורים של כותבים אורחים, בהם נדב יעקבי, חנן בן ארי, אורי אוזן, אורי קופר, ניר צדוק, איתי שכטר, אשרת עיני, אסף כהן וכן הקדמה מיוחדת של הכדורגלן הארגנטינאי לאנדרו פארדס ושל כוכב גמר מונדיאל 2014, הכדורגלן הגרמני מריו גצה.
מהם שלושת המשחקים הכי טובים שראיתם במונדיאל הזה?
יוסיפוביץ': “יש שניים שכולם יגידו לך: גמר המונדיאל בין ארגנטינה לצרפת, שהיה הגמר הכי טוב בכל הזמנים, וגם המשחק בין ארגנטינה להולנד, שיש לו פרק משמעותי בספר. שידרנו במשחק הזה שלושה חבר'ה, דור שהוא ארגנטינאי ואוהד את ארגנטינה, אסף כהן שאוהד את הולנד, ואני, נשוי להולנדית אך מאוד רציתי שארגנטינה תזכה בטורניר הזה. אז הפן האישי והמקצועי התערבבו פה".
הופמן: “המשחק שאני זוכר במיוחד הוא ברזיל מול קרואטיה. ברזיל הייתה אחת הפייבוריטיות, וניימאר הבקיע את הגול הכי גדול בקריירה שלו בדקה ה־105. אם ברזיל הייתה מנצחת במשחק הזה, היא הייתה מול ארגנטינה. בהתקפה האחרונה קרואטיה עשתה שוויון, הנבחרות הלכו לפנדלים, ברזיל הודחה והיה המון בכי. זה לא היה המשחק הכי איכותי, אבל הוא היה הכי אמוציונלי בגלל הסוף שלו וההשלכות: במקום לקבל את ברזיל מול ארגנטינה בחצי הגמר, קיבלנו את ארגנטינה מול קרואטיה, ומשם כולם יודעים מה קרה".
יוסיפוביץ': “מהמשחק הזה דור הגיע למשחק בין ארגנטינה והולנד, איחר בחצי שעה כי היו פקקים, וכל הערב היה מאוד אמוציונלי".
מה הייתה הפתעת המונדיאל עבורכם?
יוסיפוביץ': “קצת קשה לחדש: ההעפלה של מרוקו לחצי הגמר זו ההפתעה הכי גדולה בתולדות המונדיאלים. היו הרבה דברים מדהימים: לראות מונדיאל כזה בקטאר, לראות את מרוקו כנציגת העולם הערבי בקטאר. היו 80־100 אלף מרוקאים בקטאר באותו זמן, והמשחקים של הנבחרת הזו היו מטורפים. גם למרוקו יש חלק גדול בספר כי היא ייצגה את העולם הערבי כשהגיעה הכי רחוק עד כה".
הופמן: “הפתעות עבורי היו הכישלונות של נבחרות גרמניה, דנמרק, בלגיה וספרד שקרסו. ציפו מהן להגיע לגדולות, והן לא הצליחו לעשות זאת. זה הוביל להפתעות של נבחרות כמו מרוקו".
הבאזז נשאר
עבור הופמן זה המונדיאל השני שהוא מסקר, ואילו עבור יוסיפוביץ' זה המונדיאל השלישי. שניהם מסכימים שזה המונדיאל הטוב ביותר שראו עד כה. “על מונדיאלי 2014 ו־2018 אין מה לכתוב ספר, בטח לא לקהל הישראלי", אומר יוסיפוביץ'. “המונדיאל בקטאר היה המונדיאל הכי גדול בימי חיינו מבחינת השונות, הייחודיות, הגיוון והעובדה שמסי זכה. זו הייתה זכייה שעניינה את העולם. ראית חגיגות בכל העולם. לא היה דבר כזה כשגרמניה זכתה ב־2014. כשצרפת זכתה ב־2018, הבאזז דעך אחרי יומיים. במונדיאל הזה הבאזז נשאר, ואנשים מדברים עליו כעל הגדול מכולם. קשה להתרגש ממונדיאל כלשהו אחרי זה".
“הקרבה של האצטדיונים גרמה לזה שהיינו כל הזמן בתוך המונדיאל", אומר הופמן. “כשהמונדיאל ברוסיה או בברזיל, אז אתה עולה על טיסות ורכבות כדי להגיע מאצטדיון לאצטדיון, ופה הכל היה מרוכז. שנית, אי אפשר לנתק את הסיפור של מסי מהמונדיאל. מסי הוא גדול שחקני העולם, והיו לו ארבעה ניסיונות לקחת את גביע העולם. התחושה הייתה שזה המונדיאל האחרון שלו, ושאם הוא זוכה, זה המונדיאל הכי גדול שיש. לא רק שהוא זכה, אלא הוא גם הבקיע בכל משחק, ובגמר הבקיע צמד. בנוסף, היה את הקרב מול אמבפה הצרפתי. מבחינה סיפורית, יש פה כל מה שאתה מחפש כשאתה רוצה לכתוב ספר על משהו. זה היה מונדיאל שהיה קל מאוד לסקר, והסיקור היה הכי טוב שיכול להיות מבחינת התוצאה הסופית".
“שידרנו את זה והיינו על הדשא בכל המשחקים האלה", מוסיף יוסיפוביץ'. “זה משהו שלא היה לנו או לקהל הישראלי עד כה, וזה היה עוצמתי מאוד. אחרי יום שלם של שידורים הגענו למלון, אנחנו והמוצ'אצ'וס, החברים שלנו, והתחלנו לשדר פודקאסט יחד. הייתה תחושה של ביחד 24/7. זה משהו שלא יכול לקרות במונדיאל אחר שבו כל שדרן נמצא במקום אחר. הפחד הוא ששום דבר לא ירגש יותר מזה".
מה הציפיות שלכם ממונדיאל 2026, שצפוי להיערך בארצות הברית?
הופמן: “קשה להאמין שהוא ייראה כמו המונדיאל בקטאר כי אנחנו מכירים את הפורמט שקדם לקטאר, שבו היה צריך לטוס מאצטדיון לאצטדיון, והשאיפה שלך הייתה לראות משחק אחד ביומיים. בארצות הברית יהיה מזל אם נראה משחק אחד בשלושה ימים. במונדיאל בקטאר היו הרבה דברים שליליים, אבל היו בו גם הרבה צדדים חיוביים. הסיכוי שנזכה לעוד משהו כזה הוא מאוד נמוך".
נבחרת אורוגוואי פתחה את הקופה אמריקה בסטייל כשהביסה הלילה (בין ראשון לשני) 0:4 את נבחרת אקוואדור. כמיטב המסורת, הפרשנים ידברו על ברזיל, קולומביה זכתה לשבחים אחרי הניצחון על ארגנטינה, וכמובן שאסור לזלזל בצ'ילה שהרימה את הגביע בפעמיים האחרונות, אלא שהנבחרת של אוסקר טבארס הוכיחה שגם אותה צריך לספור, ועוד איך. שיאנית הזכיות, להזכירכם. עם אותו בסיס חזק מהמונדיאל ושחקנים טובים בכל עמדה – אל תתפלאו אם זו הנבחרת שתזכה בתואר.
המשחק דווקא החל עבורה ברגל שמאל, כמעט: אחרי פחות מדקה דייגו גודין רשם החזרת כדור אומללה לעבר השוער פרננדו מוסלרה שהצליח ברגע האחרון איכשהו למנוע מהחלוץ של אקוואדור לכבוש. ההמשך, לעומת זאת, היה אך ורק שלה: בדקה השישית ניקולס לודיירו כבש שער ענק כשעצר על החזה הרמה של לואיס סוארס מהאגף, נכנס לרחבה וסיים מהאוויר בסטייל, 0:1 לאורוגוואי שהגיעה ל-400 שערים בקופה אמריקה רק לארגנטינה (455) וברזיל (408) יותר שערים ממנה. כעבור ארבע דקות הוא עבר לתפקיד המבשל אבל השער של סוארס בנגיחה נפסל בשל התערבות ה-VAR. אין דבר, החלוץ לא נאלץ לחכות זמן רב.
חוסה קינטרו הורחק בכרטיס אדום מטופש בדקה ה-26 אחרי עבירה מיותרת על לודיירו שדימם. המאמן נאלץ להוציא את החלוץ מנה דלגאדו ובמקומו עלה הבלם פדרו ולאסקו, אבל זה ממש לא עזר. בדקה ה-32 הגיע שער ענק שלבטח יתמודד על אחד משערי הטורניר: דייגו גודין הוריד כדור ברחבה ושאדינסון קבאני שלח מספרת אדירה לרשת. 0:2 לאורוגוואי, ו'אל מטאדור' נראה נפלא. זה היה ברור: אקוואדור לא תוכל לחזור מזה. עוד לפני ההפסקה כבשה אורוגוואי שער שלישי כשסוארס (44) דחק לרשת לא מעט בעזרתו של מרטין קאסרס, במהלך שהחל בכדור קרן. מאז 1959 לא כבשה אורוגוואי שלושה שערים במחצית בקופה אמריקה.
הנבחרת של אוסקר טבארס הורידה את הרגל מהגז. לוקאס טוריירה מארסנל ופדה ואלוורדה מריאל מדריד עלו כמחליפים. אקוואדור מצידה המשיכה את מופע האימים שלה בהגנה עם שער עצמי ביזארי לחלוטין של ארתורו מינה כשהכדור פגע בו ונכנס (78), שער אומלל שקבע את תוצאת המשחק.
אמנם במשחקים האחרונים פגשה אורוגוואי יריבות קלות, אך בכל זאת זו הפעם הראשונה שה-'לה סלסטה' מנצחת ארבעה משחקים רצופים בהפרש של שלושה שערים לפחות. ביום חמישי תפגוש הנבחרת את יפן, ואילו אקוואדור תנסה להתאושש דווקא נגד צ'ילה החזקה.
אין ספק שכניסתו של ה-VAR למגרשי הכדורגל שינתה את כללי המשחק. בעיקרון נועדה המערכת החדשנית לעשות צדק בדיוק באותם מקומות רגישים (כמו למשל ברחבת 16 המטרים), ובמקרים קשים הנעלמים מעיניו של השופט.
אני זוכר את תחילת הדרך לשימוש באמצעים טכנולוגים, במשחקי הכדור, שהייתה דווקא במגרשי הטניס. אז זיהתה מערכת 'עין הנץ' האם הכדור נגע בקו, אפילו במילימטר, או שמא עבר אותו. במהירויות שבהן נחבט הכדור על ידי הטניסאים, 'עין הנץ' הגיע כדי לפסוק אם ההחלטה שנתקבלה על ידי השופט אכן גרמה לאחד מהשחקנים עוול.
הכדורגל, לעומת הטניס, לא מיהר להשתמש באמצעים טכנולוגיים. לא פעם נותרו סימני שאלה גדולים בסיומם של המשחקים. האירוע המוכר ביותר התרחש שנים רבות לפני "עין הנץ". ב- 1966, בגמר גביע העולם בכדורגל, באצטדיון וומבלי, בלונדון, ירה ג'ף הרסט, חלוצה של נבחרת אנגליה, לעבר השער הגרמני. הכדור ניתז מהמשקוף, ירד אל קו השער, והורחק במהירות הבזק. בסיומו של דבר היו אלה השופט המרכזי, דינסט, וקוונו באחראמוב, שהחליטו שהכדור עבר במלואו את קו השער ולפיכך אישרו שער, שהקנה לאנגליה יתרון של 2:3. אגב, אותו הרסט הבקיע גם את השער הרביעי, ונבחרתו ניצחה בתוצאה 2:4, וזכתה בגביע העולם.
חלפו שנים, ו"עין הנץ" נקרא כאמור אל הדגל. לא רק בטניס אלא אף בכדורגל, וזאת כדי לקבוע האם הכדור עובר את קו השער. המערכת כבר פועלת בקביעות במקומות אחדים, ובאירועים גדולים עליהם מחליטים מראש.
היום השימוש ב- VAR כבר שונה במהותו. הוא גם אמצעי להחליט האם הייתה, לדוגמא, הכשלה בתוך הרחבה. זהו סיוע נפלא לשופט שלא ראה את המקרה.
ובכל זאת השאלה היא האם איננו מצויים כבר במקום שבו ה-VAR פשוט מתחיל להשתלט על המשחק? את השאלה אני מעלה כאן בעקבות הרחקתו של ערן זהבי, במשחק במסגרת הליגה הסינית. הכדורגלן הישראלי ביצע עבירה, כאשר שופט המשחק נמצא בקרבת מקום, הבחין בה, והחליט להזהיר את זהבי בכרטיס צהוב. לפתע הוא קיבל כנראה סימן כל שהוא, אץ לעבר מצלמות הטלוויזיה, והמיר את הצהוב בכרטיס אדום.
אם המקרה כולו היה נעלם מעיניו של השופט, אפשר וחובה לקבל את המצלמות כאמצעי לעשיית צדק. אלא שבמקרה זה האירוע לא נעלם מעיני השופט. להפך: הוא ראה, ועובדה שהחליט להסתפק רק בצהוב. זו הייתה דעתו על חומרת העבירה שביצע זהבי, בעודו, השופט, רואה את התיקול שבוצע. אני כמובן מבחין ומבדיל בין מצב שבו הדבר מתרחש מאחורי גבו של השופט, לבין מצב הקורה מול עיניו. לכן אני חושש שהעובדה שה-VAR נכנס לפעולה באירוע אותו ראה השופט, מביא אותנו לצעד נוסף קדימה לעבר הימים שבהם מצלמות הטלוויזיה יתפסו לגמרי את מקומם של השופטים במגרש, ויגרשו אותם אל מסכי הטלוויזיה.
כי המצלמות הן למעשה לא יותר מ"גולם", שאינו מבין את המשחק. השופט במגרש כן מבין, והוא יודע האם הייתה כוונת תחילה לפגוע בשחקן או שמא הייתה כוונה רק להגיע לכדור, מבלי לפגוע בשחקן. ראיתי מקרים בהם שחקנים נכנסו בפראות ביריביהם מבלי שספגו כרטיס אדום. מכאן שהמחשבה על "שיפוט אחיד" אינה יכולה להתממש. מה שכן, מתברר שה-VAR כבר דוחק את השופט לשוליים, וככל שאני חוזה במשחקים, כן גדלה דאגתי פן השימוש בהיגיון, על ידי השופט, ידחק בעתיד החוצה, משום שלמצלמות "אין היגיון".
ברחבי אירופה נפתחות לאט לאט העונות המקומיות, ולנציגים הישראלים – שהתרבו במהלך הקיץ – מצפים שבועות עמוסים. היום (שבת) שותף מונאס דאבור בהרכב קבוצתו סביליה, שפגשה את מיינץ הגרמנית והביסה אותה 0:5, כשהחלוץ הישראלי כובש לראשונה וחוגג עם חבריו לקבוצה החדשה.
סביליה ערכה שני משחקי אימון בני שעה כל אחד, כשבראשון היא ניצחה 0:1 את אברטון. דאבור לא שותף אז, אבל הוא כן עלה ב-11 שפגשו את היריבה מהבונדסליגה. אלחנדרו פוסו כבש כבר תוך שמונה דקות, ומוניר אל חדאדי הוסיף צמד מהיר בדקות ה-12 ו-21, ורגע לפני הירידה להפסקה הגיע תורו של כוכב זלצבורג לשעבר לעלות על לוח התוצאות כשכבש את שער הבכורה שלו במדי האנדלוסים. לקראת סיום המשחק, בדקה ה-57, הוא הכפיל בבעיטה נהדרת והבטיח שהפתיחה שלו בקבוצה החדשה תהיה זכורה לטוב.