בימים אלה, שמי יודע עד מתי יימשכו, אנחנו נמצאים עם הילדים בבית, עוטפים ומחבקים אותם כדי להרגיע, להפיג מעט חרדות ולתת תחושת ביטחון. הדרך הטובה והמתוקה לעשות זאת, לדעתי, היא להיכנס איתם למטבח ולהכין עוגיות.

רצוי לבחור עוגיות שיש לעצב, כלומר, לחרוץ בהן צורות בחורצנים מתאימים, למלא במליות או לצפות בציפויים ולעטר בעיטורים. למה? כי זה לוקח זמן, זה מעסיק ובעיקר מנתק מרעשי הרקע. ולא פחות חשוב: בתום ההכנה מתקבלות עוגיות טעימות הנשמרות לאורך זמן. חסרונן היחיד הוא שאם לא שומרים עליהן היטב, הן נחטפות במהירות. ואז מכינים עוד. אלה עוגיות שמשלימות כל לגימה של משקה מהביל או צונן.

בחרתי להציע לכם להתחיל בהכנת מתכון קלאסי לעוגיות פרח אהובות. אגב, זה הזמן ללמד את הילדים מידות, יחסים וכמויות, לישת בצק והכנת עוגיות תוך דיוק ועיצוב. כל זה ליצירת עוגיית כריך בצורת פרח, שהריבה האדומה מבצבצת ממרכזה. יש להקפיד גם על בחירת התבנית המתאימה וסידור העוגיות בתוכה.

החומרים ל-25-22 עוגיות:
200 גרם חמאה (או מחמאה) בטמפרטורת החדר חתוכה לקוביות
1/2 כוס סוכר
1/4 2 כוסות קמח מנופה
1 ביצה
1 כוס ריבה לפי הטעם, רצוי ריבה אדומה
 לעיטור:
1/2 כוס אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. מעבדים במערבל חשמלי, בעזרת וו גיטרה, את החמאה החתוכה לקוביות, הסוכר והקמח, עד לקבלת מרקם פירורי.
2. מוסיפים את הביצה וממשיכים לעבד יחד עד לקבלת בצק הניתק מהדפנות של קערת המערבל.
3. מפזרים מעט קמח על משטח העבודה ומרדדים את הבצק לעלה בעובי 1/2 ס”מ.
4. יוצרים בעזרת חותכן מספר זוגי של עוגיות בצורת פרח, או בכל צורה רצויה אחרת.
5. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה. במחצית מכמות העוגיות קורצים עיגול במרכז העוגייה (ליצירת חור במרכזה). רצוי להיעזר בצנתר זילוף.
6. שומרים על המחצית השנייה של העוגיות שלמות.
7. אופים 22 דקות בחום 180 מעלות, בתנור שחומם מראש. מצננים.
8. מניחים בכפית מעט ריבה במרכז העוגיות השלמות. מכסים בעזרת העוגיות עם החור ומפדרים באבקת סוכר.

המוצר קטן להפתיע (650 מ"ל קיבולת), בטח בהתחשב במקביליו האימתניים מפעם, ואפילו בבלנדרים הקלאסיים של המותג. הגודל הזה – שמייצג כמות אישית אך בכיף יכול לספק שני משתמשים צמאים לפינוק – לא בא על חשבון המנגנון המרסק, הטכנולוגיה והסוללה היעילה. הוא פשוט נייד יותר, כמעט ממזרי.

אחד מיתרונותיו הבולטים הוא יכולת לעבוד היטב גם ללא חיבור לחשמל, בפעולה שמתבססת על טעינת הסוללה (מצוינת לכשעצמה, עם הספק של לפחות עשרים עירבולים וחיווי מצב מתבקש), ויציאה לדרך עם שייקר מלא ומוכן לפעולה, על בסיס שלוש תכניות מובנות – משקאות חלקים מפירות ויוגורט למשל, תוצרים סמיכים יותר דוגמת רטבים, משקאות חלבון וממרחים, וכן כתישת קרח אינטנסיבית, בואכה קוקטיילים או סתם צינון קיץ לגיטימית.

השימושיות, כפי שניתן לצפות מנינג'ה, חלקה וטבעית, יציבה ובטיחותית. כשכולם אומרים לך שאתה יכול לשתות ישירות מהמכל, פה באמת עומדים בזה. כשכולם מבקשים ממך שטיפה ידנית, פה קופצים ראש בשמחה ישירות לתוך המדיח.

הלוק הכללי של השייקר-בלנדר מדבר צעיר ודינמי (כולל ארבעה צבעים לבחירה – אפור, כחול, כסוף וסגול) אבל בעיקר מעודד שימוש, מוצא מקום קבוע כמעט על כל שיש וכמעט בכל מטבח, וזז יפה למקום העבודה, לפיקניקים ולטיולים, לחדר הכושר ולאימוני-חוץ. יומיום ישראלי, עכשיו קצת יותר טוב.