הנכונות להיכנע לאמריקאים בדרישה לשיפור מאזן הסחר הופכת את ישראל למדינת חסות במחיר שעבוד אינטרסים כלכליים והקווים האדומים שמציב מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר־דוד לפני השבתת המשק.

שוק הכרמל

השבוע צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה. באירוע המרכזי ביד ושם היו שציינו גם את שואת הנאצים וגם את שואת חמאס שניחתה עלינו ב־7 באוקטובר במלחמה הנמשכת יותר משנה וחצי. בישראל יש מספיק שואה לכולם. יום העצמאות ה־77 בשבוע הבא יעמוד ללא סימני הוד והדר. אפילו מטס חיל האוויר המסורתי ושיט חיל הים לא יתקיימו.

החג השנה עומד בסימן רפיון העצמאות, לפחות במישור הכלכלי הגלובלי. הלחץ האמריקאי עושה את שלו, וביבי נכנע בפני הפריץ הג'ינג'י הבלתי צפוי. מילא בענייני ביטחון והתקיפה באיראן, אבל גם בענייני כלכלה אנחנו מופתעים. עוד לפני שהפריץ צייץ, מיהרנו להודיע על ביטול המכסים של מוצרי חקלאות.

זכור לי כיצד מנחם בגין התעמת כראש ממשלה מספר פעמים עם האמריקאים, וגם בפניהם הציב קווים אדומים. באחת ההזדמנות הודיע שנהיה מוכנים לרעוב ללחם אבל נעמוד על עקרונותינו. ביבי אינו בגין, ומה שנותר מבגין ומורשתו הוא רחובות וגנים לאומיים.

בימים אלה אנחנו עסוקים במסע שתדלנות לרצות את האמריקאים, שיבטלו, או לפחות יפחיתו, חלק מהמכסים במלחמת הסחר. זה מזכיר סחר־מכר בסגנון שוק הכרמל. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמור היה השבוע לצאת לארה"ב, אבל נתניהו החליט משיקולים פוליטיים לדחות את הנסיעה. אפילו בכלכלה הפוליטיקה משחקת תפקיד. אחרי ההשפלה שהכין טראמפ לביבי, לא היה טעם בהשפלה נוספת של שר האוצר עם אנגלית ה"גרדנמייזר", המתחרה רק באוקספורדית של אבא אבן. חוסר הבנת הנאמר עלול היה להוביל למסקנה שסמוטריץ' בכלל תומך בהעלאת מכסים.

נתניהו הסתפק בנייר העמדה שהוכן במהלך החג באוצר ובמשרד הכלכלה, והורה ליועצו פרופ' אבי שמחון לרכז את הטיפול. מי שטס בכל זאת הוא הכלכלן הראשי שמואל אברמסון, שממילא אמור היה לטוס לוושינגטון. נייר העמדה מתמודד עם דרישות האמריקאים: טיפול בתעריפי הביטוח המוגזמים לטענת האמריקאים בעסקות סחר, הבטחה להרחבת הרפורמה "מה שטוב לאירופה". לגבי האמריקאים, חקיקה מקילה ביבוא מזון, הרחבת נגישות לרכש הביטחוני והקלה רגולטורית בפעילות עסקית דיגיטלית.

ישראל שואפת בתמורה להפחית את שיעורי המכס על תוצרת ישראלית, בתקווה להיות המדינה היחידה יוצאת הדופן. לצורך זה יש לסגור פער של כ־4 מיליארד דולר (לא כולל יהלומים) במאזן הסחר, כשהיקף יצוא הסחורות כולו עומד על 14 מיליארד דולר.

הקורבן הראשון של מלחמת הסחר הוא הסינים, שזכו במכרז הקרונות בקו הכחול בירושלים. המדינה לא מאשרת הסכם למכירת 132 קרונות בהיקף 1.4 מיליארד שקל, ותולה את זה בסיבות ביטחוניות – אף שהסיבה האמיתית היא האמריקאים. החברה הסינית CRRC מציעה לבצע את העסקה באמצעות חברת־בת אמריקאית, אבל זה לא יקרה. המפעילות דניה סיבוס וקואופרטיב דן יתקשו למצוא ספק חדש, וללא ספק – פתיחת הקו תידחה.

צעד נוסף שנוי במחלוקת הוא ביטול חובת רכש גומלין, שמשמעותו ויתור על החובה ברכישת סחורות ישראליות כתנאי ליבוא מארה"ב, או יבוא פחם ואולי נפט מארה"ב על חשבון ספקים אחרים. עוד מדובר על פתיחת השוק הישראלי ליבוא גבינות קשות אמריקאיות. מחיר חלב בארה"ב, שהינו חומר הגלם העיקרי לייצור גבינות, זול בעשרות אחוזים בהשוואה לישראל – מה שיפגע בחקלאים בישראל.

גם פתיחת מכרזי הרכב למכוניות אמריקאיות על חשבון היבוא הסיני הזול להחריד עומדת על הפרק, אבל ברשות המיסים מתנגדים בחריפות להורדת מיסי הקנייה. לכן, באגף החשב הכללי שוקלים להוסיף במכרז הרכב לעובדי המדינה את הטסלה החשמלית של אילון מאסק. המכוניות האמריקאיות היו עד היום מחוץ למשחק בגלל רמת הזיהום הגבוהה והמחיר. המהלך ירצה אומנם את מאסק ואת שאיפות הסחר הגלובליות של טראמפ, אבל להקל היום על יבוא טסלה זה כמו לחזור ולייצר בישראל את כרמל דוכס במפעלי אוטוקארס בטירת כרמל.

הניסיון לרצות את האמריקאים בעסקות הסחר הוא פתטי ועלול להפוך אותנו רשמית למדינת חסות. הרי יש סיבות לכך שמאזן הסחר הוא שלילי לרעת האמריקאים. המדינה יכולה להתערב בשוק החופשי עד לגבול מסוים, אף שעקרון כלכלת הניאו־ליברליזם של נתניהו הישן מונע התערבות בשווקים. אם המדינה רוצה להתערב, שתתכבד ותפצה את החקלאים דרך הורדת מחירי החלב ותגן על התוצרת המקומית בדרכים חלופיות, תפצה את שוק הרכב המקומי, תרגיע את אל־על ותדבר על ליבם של הסינים. אנחנו בונים על כך ששגריר ארה"ב החדש בישראל מייק האקבי הבטיח לסייע בפתרון הבעיה – אבל הוא לא הבטיח לקיים.

האצבע על השאלטר

עבור יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, חג העצמאות תמיד היה החג השמח ביותר בילדותו. השנה, בשל המלחמה וגורל החטופים, החגיגה תהיה צנועה. "אני עצוב בגלל מה שקורה במדינה – והכל בגלל הפילוג והשיסוי של נתניהו", אומר בר־דוד.

כמי שעומד בראש ארגון העובדים, איך ייתכן שעדיין לא השבתת את המשק בענייני עבודה, למעט בנושא ההפיכה המשפטית?

"שבתנו פעמיים בעניינים שקשורים לשמירת הדמוקרטיה והחטופים, כי אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה. אני מעל לשש שנים בתפקיד, ועברתי חמש מערכות בחירות עם ממשלות מתחלפות, מהפכה משפטית ומלחמה ארוכה. יש לי אחריות עצומה. אין מקום להשתגע. לא אשבית ולא אפרק את הכלכלה על כל דבר. מחוץ לבית שלי יש ערימה של מחסומים שנפרסים לאורך ולרוחב בגלל המפגינים. מאוד לא פשוט היום להיות יו"ר הסתדרות. חוץ מהשביתות יש להסתדרות המון הישגים שלא מדברים עליהם, כמו קיצור שבוע העבודה ושמונה סופי שבוע ארוכים – שאחד כבר יצא לדרך, ועוד".

מהו הקו האדום שלך להשבתת המשק?

"תמיד שואלים אותי מה הקו האדום שלי. אני לא מתעורר כל בוקר ומחפש שביתה, אבל כשצריך – עשיתי את זה. כשהרגשתי שהדמוקרטיה בסכנה, שבתי פעמיים. עכשיו אני מחפש תוצאות. הדמוקרטיה נמצאת תחת מתקפה יומיומית, ומערכת המשפט והמערכת הביטחונית סופגות. אני מוטרד מכך, אבל המשק צריך שקט. מזל שהכלכלה חזקה ומאפשרת את המשך מימון הלחימה. אני מתעורר כל בוקר ומבקש לוודא שהמשק ממשיך לתפקד. הקו האדום שלי הוא אי־ציות לפסיקות בתי המשפט, וזה מטריד גם את ראשי המשק והוועדים. אם זה יקרה, אנחנו עלולים ללכת לאנרכיה".

איך הפכה ההסתדרות מגוף שאמור לעסוק בענייני עבודה לשומרת הסף של הדמוקרטיה?

"כשיושבים אנשים בפרלמנטרים ובמוקדי כוח אחרים, הם מבינים שהגוף היחיד שיכול לעשות שינוי או להניע מהלך דרמטי הוא ההסתדרות, ואני שמח שככה זה. ההסתדרות רלוונטית גם מבחינת חברתית, והיא הייתה חלק מהגופים שהקימו את מדינת הרווחה. בשום מקום בעולם זה לא קיים".

האם אתה לא מרגיש פראייר מכך שההסתדרות תרמה יום הבראה של העובדים, והמדינה צחקה לכם בפנים?

"אני אף פעם לא מרגיש פראייר, אף על פי שאני חי תחת ממשלת ימין על מלא. היו בינינו שיחות על מה שצריך לתת כדי להיכנס מתחת לאלונקה ומה המדינה צריכה לתת. אבל הם לא נתנו כלום. בתקופה קשה אני צריך להיות אחראי. מזערתי את רוב הנזקים שאמורים היו להפיל על השכירים. גם במשבר הקורונה ומשברים אחרים תרמנו את חלקנו. ההסתדרות מוכיחה את עצמה כגוף אחראי וממלכתי. הלוואי שהאוצר היה מתנהל כמונו. יש לנו הצלחות נוספות: כל חודש נחתמים הסכמים קיבוציים, וב־2024 חתמתי על 380 הסכמים קיבוציים משמעותיים, כולל רפורמה לעובדים סוציאליים, לפסיכולוגים ובמקצועות הבריאות. אנחנו משפרים כל יום את מעמד העובד".

מה טיב הקשר שלך עם אנשים בליכוד כמו חיים כץ או מירי רגב?

"אני ביחסים מצוינים עם כל נציגי המפלגות שמרכיבות את הפוליטיקה, כולל כל שרי הליכוד, חוץ מיריב לוין וראש הממשלה בנימין נתניהו. ביבי איבד אותי במהפכה המשפטית, וביתר שאת גם במלחמה האחרונה ובמהלכים האחרונים שלו. בניגוד לעבר, הוא לא ניסה ליצור איתי קשר ואין לי איתו כלום, והוא יודע למה".

איך חוגגים את העצמאות בשבוע הבא, ומה אתה מאחל לעם ישראל?

"אני כמובן מאחל שהחטופים יחזרו במהרה, שהמלחמה תסתיים בניצחון, ושכל כוחות הביטחון ואנשי המילואים יחזרו בשלום. נכון שישראל צריכה למגר את האויבים, אבל היא צריכה קצת שקט, אחדות חברתית ולא רק פוליטית. אני כועס על הפירוד שראש הממשלה זורע, ועל הפילוג והקיטוב שיצר פה. זה דבר בלתי נסלח".