מרכז השלטון המקומי והמרכז לשלטון האזורי פנו היום (ראשון) לוועדת השרים לחקיקה בדרישה לעצור את הצעת החוק של ח"כ אבי מעוז, המבקשת לאסור פעילות במוסדות חינוך העוסקת בזהות מגדרית ונטייה מינית, תוך הגבלת סמכויות הצוותים החינוכיים והכפפתם לאישורי הורים, ואשר תעלה להצבעה בישיבת הוועדה היום אחר הצהרים.

במכתב רשמי לוועדה הזהירו יו"ר ועדת החינוך בשלטון המקומי, ליזי דלריצ'ה, ויו"ר ועדת החינוך בשלטון האזורי, רותם ידלין: "מדובר בהצעה מסוכנת שמבקשת לכפות השקפת עולם קיצונית וחשוכה על תלמידי ישראל, תוך רמיסת ערכי הדמוקרטיה, הפלורליזם והאוטונומיה הפדגוגית."

לדבריהן, "מערכת החינוך צריכה להעניק מרחב בטוח ומכיל לכל תלמיד ותלמידה, לעודד חשיבה עצמאית וסקרנות, לא לצנזר תכנים מתוך פחד ואג'נדה פוליטית. השלטון המקומי יעמוד כחומה בצורה מול כל ניסיון להפוך את מערכת החינוך לכלי לכפייה אידאולוגית."

מרכזי השלטון המקומי קוראים לוועדת השרים לחקיקה לדחות את ההצעה לאלתר ולמנוע את הפגיעה האנושה במערכת החינוך הממלכתית, באמון ההורים וביכולת של כל תלמיד ותלמידה להתפתח בסביבה תומכת, שוויונית ודמוקרטית, כפי שראוי במדינת ישראל, כדבריהם.

השלטון המקומי נזעק נגד הצעת החוק לאחר שבסוף השבוע הזהירה מפניה גם הנהגת ההורים הארצית. מירום שיף יו״ר הנהגת ההורים הארצית פנה לשר החינוך. יואב קיש. בקריאה ברורה ונחרצת להתנגד להצעת החוק שמקדם מעוז, יו"ר מפלגת נעם האנטי-להט"בית, לתיקון חוק זכויות התלמיד. 

"הצעת החוק הכוללת שינויים שמעודדים אפליה ופגיעה ישירה בקהילת הלהט”ב, ויפגעו באופן קריטי בביטחונם ובשלומם של תלמידים להט”בים במוסדות החינוך" אומר שיף, "במערכת החינוך לומדים תלמידים מכל המגזרים, הזהויות והרקעים – ולכולם מגיעות אותן זכויות בסיסיות. בראשן – הזכות לכבוד, לביטחון ולסביבה בטוחה ותומכת".

סגנית יו"ר מרכז השלטון המקומי ויו"ר ועדת החינוך, רה"ע גני תקווה ליזי דלריצ'ה מוסיפה: "מערכת החינוך תמשיך ותשמור על שיח והתנהלות ליברלית ושוויונית בכל הנוגע לזהות ומגדר כלפי כל ילד, ילד, איש צוות ומשפחה ללא קשר לזהותם המינית והמגדרית.  כנאמר במקורות;  ואהבת לרעך כמוך  ואנו נוסיף גם אם אינו כמוך זהו כלל בסיסי, חשוב. והכרחי לקיומה של חברה תקינה."

יו"ר ועדת החינוך במרכז המועצות האזוריות רותם ידלין מוסיפה: "לא נאפשר מצב שבו ילדים וילדות מודרים בגלל הזהות שלהם, או שתכנים חינוכיים יושתקו בגלל אידאולוגיה חשוכה וקיצונית,  תפקידנו הוא להבטיח שכל תלמיד ותלמידה ירגישו שייכים ובטוחים במערכת החינוך. מי שמבקש לצנזר את מערכת החינוך – לא מבין מהו חינוך".

מירום שיף מוסיף: "שיח שמעודד הכרה בקהילה הגאה, סובלנות וקבלה הוא נדבך מרכזי בהבטחת בריאותם הנפשית והפיזית של תלמידינו. לעומת זאת, הניסיון להציג את עצם השיח על נושאים אלה כפגיעה בתלמידים – הוא אמירה מקוממת שמעודדת אטימות, הדרה ואי-קבלה. אלה מובילים לא פעם לחרמות, לאלימות ולפגיעה ממשית בתלמידים".

בהנהגת ההורים מדגישים כי אין כיום אף תחום במערכת החינוך שבו נדרשת הסכמת הורים ובטח לא 75% מכלל הורי התלמידים בכיתה, כתנאי להעברת תכנים שאושרו ופוקחו על-ידי משרד החינוך. "הדרישה הזו מגבילה את האוטונומיה של מנהלים, מצמצמת את השיח החינוכי ופוגעת בליבת החינוך הממלכתי." ההורים טוענים כי אם הצעת החוק מבקשת “לעגן את זכותו הבסיסית של הורה לקבל החלטות בנוגע לטיפול וגידול ילדיו במסגרת מוסד הלימודים” כלשונה, הרי שההיגיון מחייב החלה גורפת של עקרון זה על כלל תחומי החינוך, דבר שאינו סביר ואינו אפשרי במערכת חינוך ציבורית. 

"הפיקוח על התכנים במערכת החינוך הממלכתית הוא באחריות משרד החינוך בלבד, על פי שיקול דעתם המקצועי של אנשיו ובראשם אגף שפ”י. שר החינוך הוא המוסמך לקבוע את דרכה הערכית והחינוכית של המערכת – לא אף גורם חיצוני אחר". אומר יו״ר הנהגת ההורים שביקש משר החינוך "לגלות מנהיגות ואחריות ציבורית ולעמוד בעד הילדים באופן ברור וחד-משמעי נגד הצעת חוק זו, כדי שתיפסל עוד בטרם תצא לדרך."

אני סבתא לשני נכדים מתוקים, בת 5 ובן 4. בחודשים האחרונים שמתי לב שמתפתחת ביניהם תחרות, והאווירה בבית הפכה להיות הרבה יותר עוינת. הם מנסים למשוך את תשומת הלב של הסביבה, מאשימים זה את זה בכל מיני דברים, לא מסתדרים ביניהם כמו פעם, ואני פשוט לא מבינה מאיפה זה מגיע.

לפי מה שראיתי, זה בעיקר הקטן – אני חושבת שהוא נכנס ללחץ מאחותו, ודורש הרבה יותר תשומת לב. בכל פעם שמחמיאים לאחותו על משהו, הוא אומר שגם הוא עשה אותו, ונראה שהוא פשוט רוצה שיחמיאו גם לו. כשביררתי עם ההורים שלהם, הם אמרו שגם הם שמים לב שזה קורה, ומנסים להתעלם מהבעיה. מה עלינו לעשות כדי לעזור לאחים הצעירים לשמור על תקשורת תקינה ואוהבת?

"תחרות בין אחים היא תופעה מוכרת, קל וחומר כשמדובר באחים שנולדו קרוב כל כך זה לזה. התחרות הזו מתרחשת בדרך כלל כששניהם מאותו המין, אבל זה יכול להיות גם כשיש בן ובת. יש להפנים את הרעיון שאחים מקנאים מאוד זה בזה, כי באופן לא מודע הם רוצים לעשות שימוש באותם משאבים של ההורים – הזמן והאהבה.

הם לא מבינים עדיין שאפשר לאהוב שניים, ואם במקרה עברת ליד אחד מהם וחייכת, יבוא השני ויגיד שאת אוהבת אותו יותר. הם באמת בתחרות, ולפעמים לא סובלים זה את זה. לפי מה שאת מספרת, יש פה מתח. זה יושב על קנאה, והתפקיד שלנו הוא לא למנוע את זה – את לא יכולה למנוע מהילדים לקנא. את יכולה ללמד אותם לחיות עם הרגש הזה. לצד הקנאה הזו יש המון אהבה, ואם שניהם יהיו לבד, בלי ההורים ובלי מבוגר משמעותי עבורם, הם יהיו שם זה עבור זה. 

"כשאת יושבת עם הנכדה ומחמיאה לה על משהו שהיא עשתה, ואז הנכד יוצא מהחדר השני ואומר שהוא עשה אותו הדבר – אני מציעה שבמקום להסתכל על הסיטואציה ולהגיד לעצמך שהוא בטח מקנא, פשוט תגידי לו 'איזה יופי, אני שמחה'. כך הגבת לנקודה שהוא העלה מולך, אבל בלי לעשות קרנבל. הגבת בצורה עניינית לדבר עצמו. אם הוא בא ומתלונן על אחותו, ומספר על כל מיני דברים שהיא עושה, תגידי לו 'זה קורה'.

אם הוא מרבה לעשות את זה, תגידי לו שאת לא אוהבת שהוא מלשין על אחותו כל הזמן – ותלכי. התגובות האלה יפגשו ילד מתוסכל כי הוא רגיל שכבר תקופה אתם מרימים לו להנחתה. תגיבו לזה בלי לנקוט עמדה או לתפוס צד – עשו פחות עניין מזה שהוא אומר דברים על אחותו. התייחסו לגופו של עניין. בסופו של דבר, תיקון תמיד אפשר לעשות – אל תתעלמו מהילדים, פשוט דעו איך להגיב נכון לסיטואציה".

אני סבא לנער, שהוריו גרושים ולא מתקשרים זה עם זה, בלשון המעטה. לפני כמה שבועות הנכד ברח מבית אביו, לאחר שטען שהאב העליב אותו, ועבר להתגורר בבית אמו. הילד לא מוכן לתקשר עם אף אחד ממשפחתו של אביו, רק איתי, וכולם מאוד מתוסכלים מהמצב הנוראי הזה. איך אוכל לשפר את מערכת היחסים ביניהם?

"בראש ובראשונה אני רוצה שתשימו לב לכך שהנער הזה עושה בדיוק מה שהוא למד מההורים שלו. לא נעים לך? אתה קם והולך. שובר את הכלים ולא יוצר קשר. יש לו יופי של מודל למה שהוא עושה, ואתם לא יכולים להתעלם מזה. רק אחרי שנבין יותר לעומק את כל המארג שבתוכו הילד חי נצטרך למצוא את הדרך להחזיר את המצב לקדמותו. יכול להיות שנפעיל עליו סנקציות, יכול להיות שנשחד אותו. יכול להיות שאמא שלו צריכה להגיד לו ללכת לאבא שלו כי זה חלק מהחלטת בית המשפט כשההורים התגרשו".

כפי שפרסמנו ב"מעריב", מתווה החל"ת המאוד חלקי לשכירים שנאלצו להיעדר מעבודתם במהלך העימות עם איראן פוגע ברבים שאינם נכללים בו וירגישו את הפגיעה כבר במשכורת חודש יוני והיום מתברר כי גם מעגל נפגעי הקמצנות שמפגין משרד האוצר בפיצוי לשכירים מחלחל גם למערכת החינוך.

בארגונים המפעילים את מעונות היום המסובסדים, זועמים על האוצר שמפלה לרעה את מטפלות המעונות שיהיו זכאיות רק לשכר חלקי בגין השבועיים בהם היו המעונות סגורים בעוד עובדי ההוראה לגיל הרך מגיל שלוש ומעלה יקבלו שכר מלא. זאת ועוד, הארגונים נדרשים להחזיר כסף להורים בגין אותם שבועיים ולא משופים על כך בשקל מהמדינה. רוב הפעוטות במעונות המסובסדים הם ילדים למשפחות קשות יום או ממעמד סוציו-אקונומי נמוך כמו רבות מהמטפלות עצמן.

יו"ר נעמת, חגית פאר, תוקפת בחריפות את משרד האוצר: "ההורים לא צריכים לשלם עבור שבועיים של מלחמה שבהם לא שלחו את הילדים למסגרות. זו שערורייה. האוצר מפקיר את המטפלות ואת מעונות היום ולא רואה ממטר את ההורים. משרד האוצר ממשיך להתבצר בעמדתו ולכפות הוצאה רטרואקטיבית לחל"ת על מטפלות המעונות – מהלך קשה וחסר תקדים שיפגע באלפי נשים עובדות ובמאות אלפי משפחות בישראל. בעוד סייעות בגני הילדים יקבלו מימון מלא, מטפלות המעונות מופלות שוב".

נעמת דורשת שני צעדים דחופים: השבה מיידית של הכסף להורים כשלא ייתכן שהמדינה תגלגל את האחריות על המשפחות, והסדרת מתווה הוגן למטפלות כדי למנוע קריסת מערכת המעונות כולה. פאר הוסיפה: "כל עיכוב בהחלטה מגדיל את הנזק ומעמיק את חוסר האמון. האחריות להפליה ולפגיעה החמורה בעובדות ובילדים כולה על משרדי האוצר והחינוך". בכוונת נעמת והארגונים המפעילים האחרים של מעונות היום לכנס ישיבת חירום השבוע ולהפעיל כל אמצעי לחץ ציבורי ופרלמנטרי. "לא נשתוק מול הפקרת העובדות וההורים", אומרת פאר.