הן באב"ד והן פרץ ביקשו לכנס בשיחה הזו בעיקר את המג"דים, מכיוון שבלעדיהם שוב דבר לא היה קורם עור וגידים. אחד מהם הוא ג', מג"ד שרון 1872. בגיל 47, עם עסק שמוציא לאור מגזיני גיימינג לילדים, הוא מצא את עצמו, אחרי שהיה שבע וחצי שנים כמג"ד במילואים, בגזרה האינטנסיבית של ג'נין וטול כרם. "חזרנו ללחימה ב־7 באוקטובר, ועד מהרה הגיעו הטלפונים על הקמת האוגדה החדשה ועל כך שחיפשו מג"דים מנוסים. המטרה הייתה לשים את המג"דים בראש הפירמידה ולבנות את כל התשתית מאפס. הקמת אוגדה בסדר גודל שכזה זה אירוע שלא קרה בישראל ב־46 השנים האחרונות".

"קפצנו למים", מספר ג'. "כל אחד צריך לעשות במערכה הזאת את המקסימום שהוא יכול, וזו הגישה שלי, וכך בנינו לאט־לאט את הציר הפיקודי. אנשים הגיעו דרך פה לאוזן – חברים, אנשים ששירתו כתף אל כתף ביחד בעבר, שאנחנו סומכים עליהם. בימי שגרה הקמת אוגדה בסדר גודל כזה היא אירוע שלוקח שש או שבע שנים. אנחנו היינו צריכים להרים בתוך שנה את האופרציה כדי שתהיה מבצעית".

מ"פ ק' הוא אחד האנשים שג' גייס למשימה. ק', בן 43 מנתניה, היה עד לפני חמישה חודשים איש מילואים באוגדת 98. "7 באוקטובר היה עבורי אירוע מאוד מורכב: הוקפצתי באזור שבע וחצי בבוקר לכפר עזה, כשאני משאיר מאחור אישה בהיריון מתקדם. אחרי 18 שעות בכפר עזה, ואחר כך ברעים, הבנתי שמדובר באירוע ששום דבר לא הכין אותי אליו, גם לא 15 שנים של ניסיון בצבא ועשור של מילואים. יש חוויות מהימים הללו שילוו אותנו ואת כל מי שהיה שם עד יומנו האחרון".

אחרי שלושה חודשים במילואים הוא חזר לכמה ימים כדי לשהות לצד אשתו בחדר הלידה, ועד מהרה יצא שוב לסבב שני בח'אן יונס. לפני כמה חודשים הוצע לו תפקיד המ"פ. "כשג' דיבר איתי הבנתי שמדובר בתפקיד סופר־משמעותי. ראיתי בזה משהו שליחותי, פטריוטי, ציוני – ואיך שלא נגדיר את זה ומה שלא נגיד על זה, בסוף מדובר בלשמור על הבית. לא היססתי, בטח לא בתור אחד שחווה מקרוב את 7 באוקטובר ומבין שכוח עוצמתי יכול לתת מענה שלא היה בחלקים גדולים בעוטף. זה משהו שלא יכולתי לסרב לו".

בתור מ"פ מסביר ק' שמעולם לא נתקל ב־100% גיוס. "זה משהו שלא היה לי בחיים, אני מניח שאנשים מבינים את המשמעות ואומרים שהם פה כדי מה שקרה לא יהיה עוד. הערכים והמוסר שהם מביאים איתם מדהימים אותי בכל פעם מחדש". הוא מסביר שיש מספר גדול של לוחמים ולוחמות בפלוגה, ושאת כולם הוא ראיין ברמה האישית. "בסוף זו לגמרי משפחה. יש לי קצינים שמגיעים ולא רוצים להיות בתפקידי פיקוד, אלא לוחמים מן המניין. קרה פה משהו מדהים, שאנשים פשוט ויתרו על האגו".

אחת הלוחמות אצל ק' היא ש', לוחמת חפ"ק ונהגת מבצעית, בת 40 ואמא לשני ילדים קטנים. "ביומיום אני עובדת בחברה לאנרגיה מתחדשת, בעברי הייתי לוחמת בצבא, ועבדתי לא מעט שנים בעולם הביטחון", היא מספרת. בבוקר המתקפה גויסה לכיתת הכוננות של תל מונד, מקום מגוריה, שירתה כחודשיים במילואים, וכשפנו אליה מחטיבת יהונתן הבינה שזהו צו השעה. "התלבטתי מאוד", היא מודה.

"בהתחלה לא נכנסתי כלוחמת אלא בתפקיד שלישותי, אבל עם הרבה מאוד עבודה קשה של ק' וג' הצלחתי לקבל את התפקיד של לוחמת ונהגת מבצעית, ואני שם מאז. אני חושבת שזה חלק מהמהות שלנו במדינה הזאת, אין לנו דרך אחרת לתרום ולעשות. אני רואה את זה כערך, לשמור על המדינה, כי אחרת לא יהיה לנו איפה לגדל את הילדים שלנו. האנשים שפגשתי לאורך כל הדרך הם מדהימים, אנשים של 100% נתינה. ק' נותן את כל חייו ונלחם עבורנו, עבור כל דבר קטן ועניין, ונותן לנו את התחושה שכל מה שאנחנו עושים הוא חשוב ומבורך. הוא מניע אותנו קדימה".