חזי דין, אמן האשליות שנחשב כיום לאחד מבין הקוסמים ומאחזי העיניים הטובים ביותר בארץ ובעולם, התארח בפודקאסט של מיקי לוין במעריב. האיש שעשה קסמים לראש הממשלה בבלפור והיה קרוב ליועציו של נתניהו, טופז לוק ושרוליק איינהורן, כשסייע להם בערוצי תדמית ואסטרטגיה, היה אחד מתומכיו הנלהבים של ראש הממשלה, אלא שבשבעה באוקטובר הוא איבד את אחיינו אביעד הלוי במסיבת הנובה בקיבוץ רעים ועשה סיבוב פרסה. "התנתקתי מהם, גם אם ביבי מבקש שאבוא אני לא בא, בסוף האסון הכי גדול קרה כשהוא היה בשלטון".

חזי דין חושף את האובדן הכואב, האמונה שאיבד באלוהים, ההקרבה ששילם בחייו עבור הקריירה וההכרה בתחום, המופע החדש שלו 360 מעלות, והאמונה שחזרה רק בזכות אישה אחת. "אני ומשפחתי, חגגנו השבוע יום הולדת לאביעד הלוי האחיין שלי שנרצח – יום הולדת שלושים. הוא היה בן 28 במותו. הוא נרצח במסיבה בנובה, עם עוד שני חברים שלו, צורי ועמרי".

מתי גיליתם שהוא לא שרד?
"אנחנו הבאנו את הגופות באוטו בבגאז'. הוא היה איתנו בקשר עד רבע לאחד עשרה באותו בוקר. אני בן אדם כזה של, 'תירגעו כולם, הכל טוב הכל בסדר'. צעקתי על אמא שלי, על אבא שלי. 'חבר'ה, תירגעו, אז מה, אם יש מסיבה ויש שם פיגוע, הכל טוב'. והנה, עשר וחצי דיברנו איתו. הוא אמר שהצמידו אותו לכוחות. שש וחצי היה בלאגן. וברבע לאחד עשרה הגיעו הטרוריסטים הלא חמושים".

איך אתה יודע את כל הפרטים?
"אם את מכירה את הסיפור של עידו הטנקיסט, שהיה אצל אילנה דיין. הוא היה איתם – הם נרצחו בנשק של עידו. כשהחברים האלה הגיעו והרביצו לעידו ועידו ברח, והם נשארו עם הנשק. אביעד כבר היה מת, אבל צורי ועמרי, הם עשו את עצמם מתים, וירו בהם. אנחנו מכירים את כל הסיפור, יש לנו את הכל עד השניות האחרונות".

עשית סיבוב פרסה כמי שתמך בנתניהו ?
"אני באתי מבית שהוא ליכודניק. אנחנו לא היינו ביביסטים, אלא באמת יש לנו טיעונים טובים ומבוססים, זה לא כאלה שהולכים עיוור, לא משנה מה הוא יעשה. אני ישבתי אצל ביבי בבלפור, ראיתי איתו את אחד המדגמים, אני מכיר את החבר'ה שמסביבו את טופז ואת שרוליק".

איך הגעת לרמת קרבה כזו לנתניהו ויועציו?
"אני מאוד טוב בפרסום שיווק אסטרטגיות, ואנחנו מכירים, ויצא שכמה פעמים התקשרו אליי היועצים שלו טופז ושרוליק, ממש להתייעץ איתי על אסטרטגיות שיווקיות, של סרטונים".

טופז לוק התקשר להתייעץ איתך על אסטרטגיה שיווקית לנתניהו?
"כן. אנשים מקסימים. זה התחיל מזה שבאמת הייתי בבלפור באחת ממערכות הבחירות, ויצרנו סרטונים, אני וביבי, הבן אדם. זאת אומרת, אצלו במשרד, רבע שעה לפני המדגם, ועשינו קסמים כדי לגרום לליכודניקים להצביע".

מה דעתך על הבן אדם, נתניהו?
"הוא אחד האנשים המיוחדים, הוא אחד האנשים החכמים. כל מי שעבד איתו, וכל מי שמכיר אותו, יגיד לך את זה. הוא איש מאוד מאוד חכם, הוא איש מאוד מאוד חרוץ. גם הסביבה שלו, החברים הצעירים האלה, הוא יודע לשים את האנשים הנכונים".

"אני אספר לך עוד סיפור, כשהייתי בבלפור, פגשתי את יאיר. יאיר יצא אלינו לחצר, וזה היה ביום של הבחירות, ובדיוק היה בטלוויזיה, איזה ספיישל  של ארץ נהדרת. והוא יצא, והוא ראה בדיוק את הדמות שעשו לו. והסתכלתי עליו, וראיתי בן אדם שכואב לו. הילד הזה שגדל כילד לאבא של ראש ממשלה, שחבטו בו מכל הכיוונים, את חושבת שזה לא שורט? זה נולד מאיפשהו. יופי אז מה שאני בא להגיד אנחנו צריכים להיות אנושיים. את חושבת שאני מסכים עם משהו אחד ממה שקורה איתו? את חושבת שאני מסכים שהוא חי על חשבוננו, שמאבטחים אותו שב"כניקים, שהוא נמצא במיאמי והדברים שהוא יורה, אלוהים ישמור".

אתה מאשים את נתניהו בשבעה באוקטובר?
"לנתניהו היה חלק גדול בשביעי באוקטובר. אני זוקף לביבי את השביעי באוקטובר. אני זוקף לביבי את הפילוג בעם, אבל אני יודע גם להסתכל על דברים אחרים טובים שהוא עושה".

מה גרם לשינוי? מותו של האחיין או גם מה שקרה מאז השבעה באוקטובר?
"בעיקר השבעה באוקטובר, כי אנחנו תמיד תמכנו בו, כי אמרנו, אוקיי, עזבו את כל המסביב. אנחנו תומכים בך. תמיד הייתה את ההפחדה הזאת, אם השמאל יהיה בשלטון אז יקרה אסון. אם האחים המוסלמים יהיו בשלטון, אז יקרה אסון. ובסוף, האסון הכי גדול, קרה כשהוא היה בשלטון".

אם הוא היה לוקח אחריות, היית יכול לסלוח?
"לא יודע. אני חושב שהוא עשה טעות גדולה שהוא לא לקח אחריות".

איך אתה מסביר את הפילוג שאתה מייחס לנתניהו?
"אני חושב שהוא והסביבה שלו, לא ראו מעבר למטרה. כמו שאמר את זה ארתור פינקלשטיין פעם, 'אתה יודע מה המטרה בבחירות בקמפיין? לזכות בבחירות. עזוב מה נעשה אחר כך. אנחנו צריכים לזכות בבחירות'. זאת אומרת לא רואים את הדרך, רק את היעד הסופי – לא משנה מה נגיד. גם לשרוף את המדינה בדרך".

אם טופז לוק אומר לך עכשיו בוא אליי, אתה אומר לו לא?
"לא, אין סיכוי, אין סיכוי. ברור שלא. אין סיכוי.  התנתקתי מהם , אם הם יבואו ויגידו לי היום בואו רוצים, נעשה עוד איזה שיתוף פעולה, נעשה איזה משהו, לא. ממש לא".

אם ביבי מבקש שתבוא ?
"לא".

מופע 360 חדש,  זה בעייתי בקסמים ?
"זה הזיה, כי שלוש מאות שישים מעלות זה אומר שרואים מה אתה עושה מאחורה. זה משהו שמעולם לא נעשה. אני מאוד אוהב יצירה ובאמת להמציא את עצמי מחדש. אנחנו חוזרים לרידינג לעוד שלושה מופעים כאלה.  מאז שהופעתי ברידינג ב-360, זה פשוט נראה לי מגוחך לחזור להופיע באולמות רגילים. אני אומר לאנשים, אני מבטיח לכם, אתם תצאו ואתם תגידו מה לעזאזל קרה כאן".

למרות יכולות הקוסמות הנדירים שלך, לא הצלחת ברוקדים עם כוכבים והודחת מוקדם
"אני הודחתי רביעי או חמישי, לא זוכר. אני קיבלתי את הציון הכי נמוך שאי פעם מישהו קיבל מתמודד ברוקדים עם כוכבים – שלוש מדוד דביר. אני רקדתי טוב. התחלתי את זה לא טוב. אני הבאתי קסמים לשם. ובשנייה הראשונה בפעם הראשונה שראו אותי, במקום שראו אותי רוקד, העלמתי את הרקדנית שלי בקסם. זו הייתה טעות".

זה משפיל כמפורסם להיות מודח יחסית בשלבים מוקדמים?
"לא, זה לא משפיל. רוצה לשמוע השפלות שאני עברתי כל חיי? אני הופעתי בכל הסלונים במדינת ישראל שאנשים אוכלים בורקסים מול הפרצוף שלך".

איך הסטטוס הכלכלי ? זה תחום שמפרנס?
"זה תחום מאוד מפרנס. קסמים זה תחום מפרנס. אנחנו הפכנו להיות באמת מיינסטרים. פעם חברת הייטק, בנק היו עושים ארועים, אז היו מביאים את אדיר מילר ואת משינה, עכשיו מביאים זמר וקוסם".

כאומן על חושי תנבא לנו מה יקרה במדינה שלנו?
"אני לא יודע. ואני מקווה לטוב. ואני באמת באמת, באמת מקווה לטוב. אני רק מבקש ממך, אני יודע שאת רוצה שתהיה כותרת – תמנעי ממני, תחסכי לי את כל אלה שיקללו אותי עכשיו. אני מחפש היום אנשים שיעזבו אותי מהסלוגנים, ומהסיפורים. אנחנו כל כך עייפים, ואת יודעת ממה אנחנו עייפים? מדיבור מוחלט. של פרשנים".
אז עכשיו תעשה לנו קסם

בצל המגעים הקדחתניים לעסקת חטופים, ערכה בשבוע שעבר שגרירות ישראל בגרמניה אירוע בסימן 60 שנות יחסים דיפלומטיים, תוך קריאה להשבת החטופים.

האירוע התקיים בהשתתפות 1,000 איש מצמרת השלטון הגרמני ובהם שר הפנים דוברינט ושרת החינוך פרין. כן השתתפה נשיאת הפרלמנט של ברלין קורנליה זייבלד.

בנאומו קרא השגריר רון פרושאור להשבת החטופים כאשר כל קהל האורחים הצטרף אליו בקריאה נרגשת "Bring them home now"
האמן הדרוזי סאם חלבי הוסיף צבע ורגש עם יצירותיו, המתמקדות בצבע ללא גבולות ואמר: "כבוד גדול הוא לי להיות מוזמן על ידי שגרירות ישראל בגרמניה להציג את עבודתי במסגרת חגיגות 60 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין מדינותינו. אני רואה בכך הזדמנות לבנות גשרים של אהבה וחיבור – דרך צבע". בעוד ארבעה ימים ייסגר מיצג חדש של חלבי בקניון עופר-רמת אביב, שנקרא "יחד בדרך לתקווה".

המייצג משלב בין טכניקות מסורתיות לעכשוויות, ומזמין את הצופים לחוות את הכוח שבאומנות כאמצעי להביע רגשות וליצור שינוי. המייצג קורא לשפוך אור, לצבוע את המציאות מחדש, ולבנות יחד עתיד טוב יותר. זהו מסע של השראה, קהילה ותקווה שנוצר מתוך רצון עז לחבר את המתבונן בתנועה של אופטימיות, התחדשות ותודעה חדשה, בתקופה המאתגרת הנוכחית.

חלבי בחר להפוך רכב ישן ללב המיצג כפריט אמנות צבעוני, אופטימי ומלא תקווה. מעל הרכב מוצב דלי גדול, בגובה של כ- 3 מטר, ממנו נשפכים בקונסטרוקציה ייחודית ובלתי נראית לעין, אלפי פרחים תלת-ממדיים בצבעוניות משמחת, המכסה באופן מלא את הרכב כולו. כמו כן מהדליים המוצבים במייצג בגדלים וגבהים שונים ישפכו גם עשרות אלפי קוביות הרכבה צבעוניות.

אירועים אלה ואחרים נוספים למיזם האם של חלבי בבית ילדותו בדאלית אל-כרמל, שם, לפני שנתיים פתח את "בית הצבעים", הבית בו גדל ואותו צבע במשך 9 שנים בסגנון השפרצת צבע. חלאבי עשה זאת כביטוי הומאז' לאמו המנוחה שגידלה אותו ועודדה אותו, עד מותה, להפוך להיות אמן ולבטא עצמו באופן החופשי ביותר שהוא מוצא לנכון. מאז פתיחת בית הצבעים ביקרו במקום יותר ממיליון איש מהארץ ומהעולם, וחלאבי הפך לאמן בינלאומי מוכר, שעבודותיו הן חלק מאוספים פרטיים וציבוריים.

אם להשתמש בביטוי שנעשה שגור לאחרונה, כפסע היה בין אילי גורליצקי ובין החמצת התפקיד של חייו. “עד היום אני חב תודה לשני הבמאים שגרמו לכך שזה לא קרה”, הוא אומר. “הראשון שבהם היה יוסף מילוא, שהביא אותי מהקאמרי לתיאטרון חיפה כדי לשחק שם כשחקן עצמאי בתפקיד מרכזי בהצגה ‘הפשפש’, ונענה לבקשתו של שמואל בונים, שהוא הבמאי השני, להחזיר אותי לקאמרי כדי להופיע בתפקיד הכפול של שלמה המלך ושלמי הסנדלר. אם הם לא היו מסתדרים ביניהם, הסיפור שלי עלול היה להיות שונה לחלוטין”.

גורליצקי, שחקן וזמר שחוגג ממש היום יום הולדת 90, מתענג על פירות ההצלחה ההיא, גם כשמלאו לה כבר 60 שנה. אנה סוקולוב, הכוריאוגרפית היהודייה־אמריקאית של המחזמר “שלמה המלך ושלמי הסנדלר”, התרשמה אז מתנועתו הקלילה של גורליצקי ב”פשפש” ואמרה לבונים: “קח אותו ל’שלמה המלך'!”. גורליצקי, שזוכר הכל, אינו שוכח, כמובן, את נתן אלתרמן, כותב המחזה, שהתגלה כפסימיסט.

“אלתרמן, שנכח בחזרות ושהתייחסתי אליו כמו לאלוהים, היה משוכנע שהולך להיות חורבן”, משחזר שלמה־שלמי הנצחי. “כשהוא דרש שיורידו את ההצגה, שאלתי למה להוריד, והצעתי שלחזרה הכללית יביאו הכי הרבה קהל שאפשר. הבנתי שבלי תגובות הקהל זה לא יכול להצליח. הצעתי התקבלה על תנאי. ‘דם התיאטרון על ראשך!’, התריע, ספק בהומור, ישעיהו ויינברג, מנכ”ל הקאמרי דאז. בסופו של דבר החששות של אלתרמן התבדו. הצחוקים באולם הכריעו את הכף. ‘ידעתי שיהיה בסדר’, אלתרמן אמר”.

באחד הערבים בקיץ 65’, בעודו מככב בתפקיד חייו, הייתה לגורליצקי הארה ששינתה את מסלול חייו. “ישבתי על המדרגות של הבמה, והמקהלה שמאחוריי שרה באופן מושלם את ‘אל השדות יצאו קוצרים’, שיר של נוף ושל שלווה פסטורלית”, הוא משחזר. “הסתכלתי אל הקהל המתמוגג ואמרתי לעצמי ‘אילי, זה כבר לא יחזור’. הרי לא ייתכן עוד מפגש נדיר כזה בהצגה אחת של צוות יוצרים מופלא, נתן אלתרמן, סשה ארגוב, שמואל בונים והתפאורן אריה נבון, ועוד שתי שותפות נפלאות שלי, כמו יונה עטרי, שהיא חצי מחיי, ורחל אטס”.

ומה הייתה המסקנה?
“זה השיא, הבנתי, כשכולי בן 30. היה לי ברור שמהנקודה הזאת אפשר רק לרדת. ואם כך, מוטב לפרוש – לא מהבמה, חלילה, אלא רק מהתיאטרון הרפרטוארי”.

על בהונות רגליי

ציבור האמנים המבצעים חב תודה לגורליצקי על הקמת “אשכולות”, החברה העומדת על משמר זכויותיהם והתמלוגים שלהם הם זכאים. “ראיתי שליחות בדאגה לאמנים, עם הקמת האיגוד שלנו, אמ”י”, אומר גורליצקי, שהיה היו”ר הראשון של אמ”י. “זאת, לאחר שנים רבות שבהן קופחו האמנים המבצעים. עד שנת 86’ הם בכלל לא קיבלו תמלוגים, בניגוד לאמנים היוצרים, שהיה להם אקו”ם”. גורליצקי כיהן במשך 37 שנה כיו”ר “אשכולות”, עד שהעביר לפני שלוש שנים את שרביט הניהול ליעקב מנדל.

הוא נולד בתל אביב, ”בן להורים שהיו קומוניסטים אדוקים ובסוף דרכם הצביעו לבגין”, כדבריו. ההורים קרו לו אילי על שמו של ולדימיר איליץ’ לנין, מחולל המהפכה הקומוניסטית בברית המועצות, אם כי גורליצקי עצמו לא אימץ את השקפת העולם של לנין. בצעירותו ניגן בכינור, עד שנמאס לו, אבל עד היום הוא דלוק על מוזיקה קלאסית, שאותה הוא מגדיר “אהבת חיי”, ועל משחק השחמט. השותף שלו למשחקי שחמט היה החבר אריק איינשטיין. “הכרנו גם דרך ההורים שלנו, שבאו מאותו מקום בפולניה”, גורליצקי נזכר. “הוא היה בא לשחק איתי שח בלילות”.

אריק איינשטיין היה שחמטאי טוב?
“על זה אפשר להתווכח”.

הצגת התיאטרון הראשונה שבה צפה בחייו הייתה חידוש ל”ילדי השדה” מאת פרץ הירשביין בהבימה. גורליצקי הלך להצגה עם הוריו “והסיפור של משחק על הבמה הקסים אותי”, הוא מעיד. את הופעותיו הראשונות על הבמה הוא עשה עם חבר ילדותו, אברהם מור, בקן השומר הצעיר. “אורי זוהר היה בא ועושה לנו שם את המוות”, הוא מספר. באותה תקופה מוקדמת בחייו גם החל לעסוק בגלישת גלים, תחביב שבו התמיד עד מעבר לשנתו ה־80.

אבל יותר מכל הוא נמשך לתיאטרון. “כשראיתי את השחקן יצחק שילה מתנועע על הבמה בהצגה ‘הצל’, אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות שחקן כמוהו”, הוא מספר, “ובגיל 17 התחלתי את לימודיי בבית הספר הדרמטי של הקאמרי”.

כפרח משחק, התרשם ממנו עמוקות יוסף מילוא, המנהל האמנותי של התיאטרון, שבאופן חריג סידר לו דחיית גיוס לצה”ל בארבע שנים. מהתקופה הזאת זכורה לגורליצקי בעיקר ההצגה הראשונה שלו, “אנשי ריב”. “נכנסתי לבמה על בהונות רגליי”, הוא מודה.

גורליצקי היה בן 22 כשהתגייס ללהקת פיקוד המרכז. בין המופיעים איתו בשלוש התוכניות שבהן השתתף היו עודד תאומי, עודד קוטלר, עמוס אטינגר, שייקה לוי, צדי צרפתי, אלכס פלג ואריה לבנון. מימיו בלהקה זכור גורליצקי במיוחד כסולן הלהיט “חמסינים במשלט” מאת נעמי שמר.
לאחר שחרורו הוא חזר לקאמרי, שם פגש בחזרות להצגה “כנרת כנרת” את מחברה, נתן אלתרמן. מאוחר יותר, בלהיט “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” החלה הזוגיות הבימתית הממושכת של גורליצקי עם יונה עטרי. השניים המשיכו מהמחזמר למופע הבידור האלתרמני “שוק המציאות”.

זוגיות בהפרש 30 שנה

גורליצקי היה נשוי שלוש פעמים. את גילה אלמגור נשא לאישה בהיותה בת 19. אחריה היה נשוי לציירת הלונדונית דוריס ראו, נישואים שמהם נולדו ילדיהם יורם, פרופסור להיסטוריה רוסית שגר באנגליה, ואלכסנדר, צייר בינלאומי של מיניאטורות בשיטה הודית, שגר בניו יורק. בפעם השלישית הוא נישא לרותי לרמן, רקדנית להקת בת שבע בעבר. ילדיהם הם הזמר אדם גורליצקי ודפנה, העוסקת בתנועה טיפולית. זה 30 שנה גורליצקי חי עם בת זוגו הנוכחית, ענת גלובוס, עורכת בחדשות 12, הצעירה ממנו ב־30 שנה.

ענת, איך הכרתם?
“אולי לא תאמין, אבל זה היה ברמזורים של דיזנגוף. נסענו בשתי מכוניות, כשבכל רמזור עצרנו באדום. כשהגענו לרמזור האחרון, פרצנו בצחוק. ככה זה התחיל. וכל יום הוא בחירה שאני שמחה עליה”.

איך זה להיות זוגתו של אילי?
“עם פער הגילים בינינו זוהי זוגיות מאתגרת עם אחד האנשים הכי חכמים שאני מכירה. כיף גדול. מה עוד אפשר לבקש?”.

נוסף לכל עיסוקיו, גורליצקי פרסם שני ספרים פילוסופיים. האחד הוא “הסוד הכמוס”, שעוסק בחליפת איגרות בדיונית בין שניים מגדולי החכמים ביהדות ובאסלאם, הרמב”ם ואבן־רושד, והשני הוא “טהירו”, על שם מושג בקבלה.

מה אנחנו אמורים ללמוד מחליפת האיגרות?
“אני מתחייב בזאת שכתבתי ספר נטול כוונה פוליטית, אבל בעודי צולל בחומר נוכחתי לדעת שהתעורר בי געגוע לאסלאם של פעם, החכם, התרבותי והנאור. בלי חיזבאללה, חמאס ושאר צרות כאלה. אני מוצא את עצמי חושב שאם בעבר יהודים וערבים היו מסוגלים לפעול יחד, מדוע לא עכשיו?”.

ואפשר לציין פרט מעניין נוסף על אודותיו. הוא חוגג 90 עם סיטוס אינברסוס, הפרעה נדירה, שבה איברים פנימיים בגוף, ובראשם הלב, נמצאים במקומות הפוכים למקומותיהם הרגילים. “אפשר לחיות עם זה”, הוא מרגיע בחיוך. ומוכיח את זה.