של מה זה?

נתעד נא התרחשויות בעת ניקיונות וסדרים שלפני פסח. המיקום: בית יהודי אי שם בישראל ובתפוצות. אני סופר אחת, שתיים, שלוש, ויודע שבקרוב תישמע קושיה: “יש פה שַׁלָּט, אולי מישהו יודע של מה זה?". זה ככה. תמיד. בכל פעם שעושים סדר בבית מוצאים שַׁלָּט שלא יודעים של מה הוא. “של מה השלט הזה? מישהו יודע?", שואלים.

בחלק מהמקרים זהו שלט רחוק של משהו שכבר התקלקל ונזרק, של מוצר שפגה אופנתו ותם טרנדו. של מזגן שהוחלף, וידיאו שנזנח, סטריאו חסר תכלית. בינתיים שמים את השלט באיזה מקום, כי כלל ידוע הוא שאם זורקים שלט הרי תוך יום או שבוע זקוקים לו ושואלים איפה הוא. השאלה “של מה השלט הזה?" תישאל שוב רק כאשר בניקיון לפסח הבא ייתקלו בו שוב.

האם זרקת כבר את הטלפון שלך לים?

לאחרונה קראתי ידיעה בעיתון שהכותרת שלה: “באמצע חקירות מח"ש אשתו של החשוד זרקה את הטלפון לים". אני מבין אותה. אני חושב שבארץ כל אדם צריך לזרוק כל חודש את הטלפון שלו לים. הנוהג של שלטונות החוק בארצנו לקחת לאדם את הטלפון ולחפור בו הוא אחד הדברים האיומים ביותר בעיניי בישראל. אל תיגעו לנו בטלפונים.

הרהורים פרועים על 1 באפריל ועל ניקיון לפסח

המתיחוֹת של 1 באפריל שחל בשבוע שעבר היו יצירתיות למדי גם השנה. אני אוהב לצוד מתיחות כאלה כל שנה. השנה מצאתי גם מתיחה שמובנת רק לחובבי טולקין וגם מתיחות שכל אחד יכול ליפול בהן. די אהבתי מתיחה של חברת נסיעות שפרסמה טיול בתימן. זה היה כל כך אמין, עשוי כל כך משכנע, והמודעה הייתה כל כך מושכת, שהם היו חייבים להודיע כמה פעמים במהלך היום שזוהי רק מתיחה של 1 באפריל לאנשים שכנראה רצו להירשם. גם המתיחה של יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, מצאה חן בעיניי. רוטמן הודיע שהוא הגיש הצעת חוק ל"יום הזיכרון השנתי לדמוקרטיה".

מובן שאני לא אוהב מתיחות שפוגעות באנשים. לא ב־1 באפריל ולא באף יום אחר בשנה. מתיחות מסוג מרושע אני מקלקל מיד ומגלה לנמתחים שמשקרים להם. והנה, ב־1 באפריל השנה פורסם בעמוד הפייסבוק “עובדות לא חשובות" סיפור אהבה כה מיוחד, שהתמלאתי מיד חשד שמדובר בשקר 1 באפריל. לפחות אחד המגיבים לפוסט חשב גם הוא שזו מתיחת 1 באפריל.

בדקתי היטב, והסיפור אמיתי. זהו סיפור אהבה שהתרחש בקרחונים המרוחקים של גרינלנד לפני מעל 100 שנים. שני חוקרי קוטב נקלעו לקשיים במסעם, וננטשו בבקתה בקרח. הם שהו בה שנתיים וחצי בניתוק מן העולם, התמודדו מול סכנות, רעב וכל קושי שיעלה על דעתכם, עד שלבסוף חילצו אותם.

על קיר אותה בקתה היה צילום קבוצתי של 53 תלמידות בית ספר לכלכלת בית בדנמרק. במשך הזמן שבו שני חוקרי הקוטב האלה שהו בבקתה, הם הספיקו להתאהב בכמה מן הבנות שבצילום. אחד החוקרים, מיקלסן, התאהב בנערה אחת שמצאה חן בעיניו, והחוקר השני, איברסן, שהיה פוחז יותר, בחר לעצמו ארבע אהובות (אם כי אחת הייתה המועדפת).

לזמן מה נוצר עולם דמיוני יפה. לבסוף הם רבו בגלל הנערות ולא דיברו זה עם זה במשך יומיים, כי אחד מהם כתב שיר אהבה לנערה שהייתה אהובתו של השני. הסיפור הזה היה מתאים לפינת השלולית, אם שלוליות לא היו קופאות בגרינלנד באזור הקוטב. עם זאת לפנינו הרבה יותר מסיפור אהבה. לפני הכל זה סיפור חדשותי היום, כי באותו מסע בשנת 1910 נמצאו הוכחות גיאוגרפיות שבגללן גרינלנד שייכת עד עתה לדנמרק ולא לארצות הברית. זה היה לפני גילוי טראמפ.

ועוד דבר: אני חושב שבמחלוקת המוזרה בין שני חוקרי הקוטב יש דמיון למחלוקות המדומות שבינינו בארץ. אנחנו אומנם לא תקועים מול סכנות ואיומים בקרח, אלא בארץ חמה, אבל גם אנחנו מתנצחים זה עם זה על מחלוקות דמיוניות, בעוד אנחנו נמצאים מול סכנות ואיומים אמיתיים.

לגברים ההם בקרח ובסכנות היו אהובות לא אמיתיות, אבל כאשר איברסן הפוחז, אחד החוקרים, חיבר שיר לנערה שהייתה אהובתו המומצאת של חברו מיקלסן, אותו מיקלסן נפגע: “האזנתי מופתע ופגוע מהיעדר הנאמנות המוחלט מצד חברי הוותיק. השיר שהוא ודאי חיבר במהלך הלילה היה עלבון לכבודי ולכבודה של הנערה שלי".

לאחר ויכוח קצרצר השתררה דממה מתוחה בבקתה. במשך יומיים שלמים הם לא דיברו זה עם זה. נוצר מצב “רק לא ביבי" טיפוסי. ריב דמיוני, כאשר בעולם האמיתי סביב קיימים איומים ממשיים. נראה לי קצת דומה למצבנו, כאשר בגלל מחלוקות מדומות אנחנו עסוקים במריבה בלב סערות הסכנה. בניגוד אלינו הם התעשתו.

איברסן נקט צעד פיוס יצירתי: ביום השלישי לחרם הוא החליק פתק אל מיקלסן. בפתק הוא התנצל וכתב: “אני כל כך מצטער שלקחתי לך את הבחורה. קח אותה בחזרה, קח גם את ארבע הבחורות שלי, קח את כולן – רק תחזור להיות עליז ושמח!". מה אתם אומרים? אולי בתוך הניקיונות לפסח גם אנחנו נוכל לעשות ניקיון ולהיפטר מערימות המחלוקות הדמיוניות שלנו, כאשר סביב נמצאות הסכנות האמיתיות.

אם רק מישהו יחליט להפסיק את המחלוקות המומצאות, אם רק יפסיקו את “רק לא ביבי", הרי אפשר יהיה להקים ממשלה יציבה של כל הכוחות הציוניים והבונים. הממשלה לא תצטרך להישען על החרדים, ולא על הערבים. כן, צריך לעשות ניקיון פסח של המחלוקות, וכולנו נחזור לדבר זה עם זה. אנא מהר, כי עברו כבר הרבה יותר מיומיים, והסכנות מחוץ לבקתה הקטנה שבה כולנו נמצאים רק גוברות מיום ליום.

פינת השלולית

יצאה הנסיכה לשלולית וחזרה מאוכזבת.
למה ומדוע? שאלו אותה המלך והמלכה בארמון.
“כל הצפרדעים במילואים". אמרה הנסיכה.
הביט בה המלך במבט של מלך זקן ואמר לה: “בתי, אם היית פוגשת צפרדע שלא במילואים, לא בטוח שיש בתוכו נסיך".
“נו אבא, די, אל תכליל", הזדעזעה הנסיכה, אבל בליבה חשבה שאולי יש צדק בדבריו.