גם אתם סיימתם את החודש הקודם עם פחות כסף בכיס? אתם לא לבד. רוב אזרחי ישראל חוו את החוויה המפוקפקת הזו וככל הנראה ימשיכו לחוות אותה שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש. כן. כן. גם בשנה הבאה.

אתם בוודאי כבר לא שואלים למה, שכנעו אתכם שיש אינפלציה ובזה נגמר הדיון. אתם מורידים את הראש ומקבלים אותה כגזירת גורל. אבל רגע, אולי המחירים עולים בגלל שמישהו עושה עלינו סיבוב?

הכירו את ה"גרידפלציה", מונח שמגיע מארה"ב ומהווה הלחם של שתי מילים: חמדנות ואינפלציה – Greed ו־Inflation שיוצרים ביחד את המילה Greedflation. מילה שכבר נכנסה למילונים כלכליים מובילים בעולם. המונח אמנם לא נולד בעשור הנוכחי אבל זה בדיוק מה שקורה לנו עכשיו.

לא כל עליות המחירים נובעות מ"שיבושים בשרשראות האספקה" או מ"עליית מחירי האנרגיה". חלקן אולי אפילו רובן נובעות ממשהו ציני בהרבה – חמדנות. חברות גדולות מנצלות את הכאוס הכלכלי כ"מסך עשן" שמאחוריו הן מעלות מחירים. הן רואות את המתחרים מעלים מחירים, כשאתם – הצרכנים – מבולבלים ולא יודעים מהו המחיר ה"הוגן" של המוצרים.

עבור אותן חברות חמדניות זו הזדמנות מושלמת להגדיל את הרווח ולא רק לגלגל אליכם את העלויות שלהן. רגע, בכלכלה הקלאסית חמדנות היא קבוע והיא חלק מהתהליך הכלכלי שמביא לצמיחה. כן. זה נכון טכנית אבל מתעלם מנקודה מהותית – זו חמדנות לשמה. כזו שלא רק שואפת להגדיל את שולי הרווח, אלא לעשות זאת מבלי לשאת במחיר, כל מחיר שהוא. זאת תחת תירוץ גל האינפלציה העולמי שעבר על העולם.

ישראל היא מקרה מבחן מרתק, כמעט מעבדת שדה לתופעה. אנחנו הרי מדינה ריכוזית מאוד. ניקח לדוגמה את שוק המזון. דוח רשמי של הכלכלנית הראשית באוצר מצא "רווחיות חריגה" אצל יבואני המזון והטואלטיקה הגדולים. לא נראה לי שצריך להסביר מה משמעות המילה "חריגה"…

במקביל, מבקר המדינה מצא שפערי המחירים שלנו מול אירופה עומדים על יותר מ־50% ושמספר זעום של ספקים שולט ברוב השוק. כלומר, אין תחרות! בפעם הבאה שתגיעו לסופר, כדאי שתזכרו שהמחיר הגבוה שאתם משלמים לא משקף רק את עלות הייצור, אלא גם את אותו רווח "חריג" שנלכד אי שם בדרך, אצל היבואן, היצרן הגדול או רשת השיווק הגדולה.

ועוד לא אמרתי מילה על הבנקים. כאן אנחנו כבר באופרה אחרת. בנק ישראל העלה את הריבית כדי להילחם באינפלציה, והבנקים – באופן לא מפתיע – גלגלו אותה במלואה ובאופן מיידי להלוואות שלכם. אבל מה קרה לפיקדונות שלכם, לכסף ששוכב אצלם? שם הגלגול היה חלקי ואיטי להחריד. הפער הזה, בין הריבית שאתם משלמים לזו שאתם (בקושי) מקבלים, תורגם לרווחי שיא היסטוריים לבנקים. בנק לאומי, למשל, רשם בשנת 2024 רווח של קרוב ל־10 מיליארד שקל. כן. עשרה מיליארד!

אז מה עושים? לו היה מדובר באינפלציה אמיתית, איש לא היה שואל את השאלה הזאת. אך לא מדובר באינפלציה כי אם בחמדנופלציה.

בעולם מנסים פתרונות שונים בהצלחה חלקית. רשות הסחר הפדראלית (FTC) של ארה"ב נוקטת בגישה שחוסמת מיזוגי ענק, כמו זה של רשתות המזון קרוגר ואלברטסונס, כדי למנוע ריכוזיות שתפגע בתחרות. במדינות אחרות, כמו הונגריה, ניסו להקפיא מחירים – מהלך שנכשל לאחר שהסופרמרקטים העלו מחירים של מוצרים אחרים כדי לפצות על ההפסד.

ובישראל? הממשלה בחרה בפתרון הפופולארי פוליטית והטילה "מס רווחי יתר" זמני על הבנקים. הרעיון הוא לקחת נתח מהרווחים ה"חריגים" שלהם לקופת המדינה. אבל כאן טמון סיכון: מסים, אם אינם מתוכננים נכון, עלולים להבריח השקעות, או פשוט להתגלגל חזרה אלינו, הצרכנים, בדמות עמלות גבוהות יותר. אבל מס הוא פלסטר על פצע ירי. המס מטפל בסימפטום – רווחי היתר – אך לא נוגע בבעיית השורש: היעדר תחרות אמיתית בבנקאות, במזון ואפילו בשירותים.

אז למה כל זה צריך לעניין אתכם? כי הבנת המושג "גרידפלציה" משנה את כללי המשחק. היא הופכת אותנו מצרכנים פסיביים לאזרחים ביקורתיים. היא מזכירה לנו שהשאלה "מה גורם לאינפלציה" קשורה באופן הדוק לשאלה "מי מרוויח ממנה". החמדנופלציה אולי אינה הסיבה היחידה לאינפלציה, אך היא שימשה בהחלט כמאיץ רב עוצמה שהפך את האינפלציה מתמשכת וכואבת יותר. 

בפעם הבאה שאתם עומדים מול המדף ומרגישים את הצביטה בכיס, תשאלו את עצמכם האם כלכלת השוק היא זו שצובטת אתכם או שמישהו עושה עליכם "סיבוב". התשובה, כנראה, נמצאת איפשהו באמצע. וחשוב שנדע את זה.

הכותב הוא מנכ"ל "הירשוביץ פיננסים". אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה במוצרים פיננסיים מכל מין וסוג שהם.