לפער הזה, בין מי שיש להם ממ"ד או ממ"ק ויכוחים להתמגן בצורה הקלה והבטוחה ביותר, לבין מי שיש להם מקלט ויכולים להתמגן בצורה פחות נוחה ומהירה ולאלה שאין להם דבר, ניתן לשייך מעמדות ומגזרים ברורים, שמשתקפים לצערנו גם בשמות ותמונות הנפגעים מהירי האיראני. לפי מחקר של מרכז אדוה, למעמד החברתי-כלכלי של הישראלים יש קשר ברור למידת היותם בעלי ממ"ד. כך, בעוד שרק לכרבע מישראלים המשתייכים לעשירון הנמוך ביותר יש ממ"ד, השיעור הזה גדל ל40%-45% מעשירונים 5-6 ולכ-60% מהעשירונים העשירים ביותר.

בחברה הערבית המצב גרוע אפילו יותר. דוח מבקר המדינה מלפני מספר שנים מצא כי בעוד בכלל האוכלוסייה (כולל החברה הערבית) לכרבע מהאוכלוסיה אין מיגון כלל, לא ממ"ד ולא מקלט במרחק סביר (שיעור שערורייתי בפני עצמו), בחברה הערבית לבדה השיעור הזה מזנק לכ-46% שהם חסרי מיגון. שיעור בלתי נתפס.

כך למשל, בעוד בכרמיאל ישנם 126 מקלטים ציבוריים, בטמרה הלא רחוקה, שם נהרגו ממש עכשיו ארבע בנות משפחה אחת, ישנם אפס מקלטים כאלה.

לצערנו המלחמה שבה אנחנו נמצאים כבר שנה וחצי הולכת ומתארכת ועכשיו אפילו מסלימה, ובאופן כללי אנחנו חיים באזור לא יציב ורווי אלימות. בהינתן המצב הזה ההפקרה של אזרחי ישראל שאינם אמידים לחסדי השוק בתקווה שליזמים פרטיים ישתלם לממן על חשבונם בנייה מחדש או חיזוק של הבניין שלהם והוספת ממ"ד, מה שכבר הוכח כלא רלוונטי בערים ושכונות שאינם נמצאים באזורי הביקוש, וההפקרה הפושעת של אזרחי ישראל הערבים ללא מיגון כלל, למרות הזמן הארוך שהיה להתארגנות, לפיזור מיגוניות, להכשרת מקלטים וכו', היא הפקרה פושעת שמחייבת מתן דין וחשבון לציבור.

על הממשלה לקחת את פערי המיגון בקבלת ההחלטות הביטחונית, ולתקצב את צמצומן במסגרת הוצאות המלחמה באופן אקטיבי ובלי להסתמך על חסדי השוק, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא מנכ"ל שותף במרכז הרעיוני של קרן ברל כצנלסון, לשעבר יועץ מדיניות לשר העבודה והרווחה ורפרנט תכניות עבודה במשרד ראש הממשלה

מהשעה שלוש לפנות בוקר ביום שישי ה-13 ביוני 2025 אנחנו באופרה אחרת. במשך שנים תרחיש של מלחמה עם איראן נחשב כ'מלחמת יום הדין'. והנה אנחנו בעיצומו של התרחיש ובעיצומה של 'מלחמת יום הדין'. באנגלית יש את הפתגם המוכר: Better safe than sorry – שמשמעותו עדיף להיות זהירים מראש מאשר להתחרט אחר כך. ואכן, טוב עושה פיקוד העורף שלא מעגל פינות ולא מוותר על הנהלים. אחרי 96 שעות מפתיחת מערכת 'עם כלביא' מספר תובנות חשובות שראוי לציין בימים מתוחים אלה. 

יש דבר כזה ניצחון

לפני כשנה קיים פרופסור אבי שגיא, פילוסוף בהשכלתו ואחד ממחברי 'רוח צה"ל', שיחה בפודקאסט שבמהלכו הוא קבע נחרצות ש"חתירה לניצחון וראיית המלחמה כך שיש גורם אחד, וזה מדינת ישראל, ובצד השני יש את מי שצריך לנצח – מייצר עיוורן מוסרי". ובכן הגיע הזמן לומר את האמת הפשוטה הן כלפי הקביעה המופרכת, ילדותית וחלולה הזאת והן כלפי הפרופסור שמתברר שהוא די בור ועם הארץ, כי אולי בעולם המדומיין וחסר הערכים והמוסר שבו 'הפרופסור' חי אין ניצחון, בעולם האמיתי שבו אנחנו חיים לא רק שיש ניצחון, אלא שניצחון על הרע המוחלט הוא ניצחון האמת והטוהר. ניצחון על משטר האייתולות שפועל להשמידנו הוא ניצחון אמיתי, טהור וראוי מאין כמוהו. 

פרשנים ומומחים שלא מבינים דבר

מה-7 באוקטובר אנחנו מוצפים בפרשנים, מומחים וגנרלים מזדקנים שמשמעים את דעתם מעל כל במה ותחת כל עץ רענן. באורח כמעט פלאי רוב הפרשנים, המומחים והגנרלים הם חברים במקהלה בעלת קול מונוטוני מתכתי אחד. רובם חסרי חזון, נטולי עומק ומלאי אגו. כמה פעמים חברי המקהלה הלזו נתנו את הערכותיהם בגבות מורמות ובקול רציני ותוך ימים ספורים, לעיתים אפילו תוך שעות בודדות, הכל התהפך עליהם באחת. אנשים הגונים היו לוקחים צעד לאחור, מודים שטעו ומנמיכים פרופיל, לא 'בני האלים' הללו. הם כנראה בזים לפרשנות של עצמם, ולכן אין להם בעיה לומר היום דבר אחד, למחרת את היפוכו וביום השלישי שוב לחזור בהם. נערי גומי בקרקס יכולים ללמוד מהם טכניקות של הגמשה וגמישות.  

אהוד ברק ואהוד אולמרט 

צמד האהודים, שאגב מתעבים אחד את השני, הם אירוע בפני עצמו. חכמנו כבר אמרו ש"הקינאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מעולם". מצד אחד, ברוך השם שני האהודים מזדקנים אל מול עינינו, ואין לי אלא לאחל להם עוד שנים רבות בבריאות טובה, אך מצד שני, ברור לכולם שהשניים איבדו את זה לגמרי. מילא השינאה החולנית שלהם כלפי נתניהו. מילא הרצון הקנאי שלהם שיהיה כאן רע מתוך מחשבה מופרכת שמישהו יקרא להם להציל את המדינה. אבל למה ערוצי התקשורת המרכזיים מזמינים ומראיינים אותם שוב ושוב. דעתם מזמן השתבשה עליהם. העמדות שהם מביעים לא מחוברים למציאות. כאמור, שני אנשים זקנים ומרירים שעדיין מאמינים ששעתם הגדולה עוד לפניהם. עד לא מזמן ריחמתי עליהם, היום אני בז להם.

תקשורת המיינסטרים הישראלית

מה לא נאמר על התקשורת הישראלית. שהיא חלולה, רדודה, פופוליסטית, בעלת אג'נדה שמאלית מובהקת, מנותקת מהישראליות השורשית האמיתית. ובכן, התקשורת איננה גוף אמורפי חסר פנים וצורה. התקשורת הישראלית מורכבת מעיתונאים, פרשנים ומומחים. רובם הגדול עשויים מאותו עור ומגיעים מאותו בית גידול. התקשורת הישראלית והעיתונאים הישראלים היו יכולים להרוויח את עולמם אם רק היו הגונים והוגנים.

אין לי בעיה שרובם מתנגדים, שלא לומר שונאים את הממשלה הנבחרת. כבר התרגלתי לרעיון שרובם המוחלט כלל לא מייצגים את מר ישראל ישראלי, כל מה שאני ורבים רבים כמוני מבקשים ומצפים זה קצת הגינות וקורטוב יושרה. מאז ה-7 באוקטובר, פרט לגיהוקים נקודתיים, רוב התקשורת ורוב העיתונאים נכשלו במבחן אלמנטרי זה. אפס מקצועיות, אפס אובייקטיביות, אפס הגינות ואפס יושרה.

רובם הפכו לשחקנים בולטים במחנה הרל"ביסטי. אנחנו זוכרים איך ליטפו את המפגינים בהפגנות נגד הרפורמה, גם כשהיה ברור שמדובר בהפגנות לא חוקיות שפוגעות בשלום הציבור. חוסר היכולת שלהם להסתיר את השמחה לאיד שלהם כל פעם שנתניהו או הממשלה נתקלים בקשיים הפכו את התקשורת והעיתונאים לאופוזיציה האמיתית של הממשלה ואיבדו את אמון הציבור. 

החברה הישראלית

המון מים עברו אפילו בירדן שלנו מאז ה-7 באוקטובר. ככל שהמלחמה התקדמה, וככל שההישגים שלנו הצטברו בצפון מול החיזבאללה, מול סוריה וכן, גם מול החמאס, רוב החברה הישראלית הבינה שמה שהתקשורת והאופוזיציה מנסים למכור להם הם בעיקר אג'נדה פוליטית ופחות דאגה כנה למדינה ולעם. החברה הישראלית הוכיחה בגרות, גדלות נפש ובעיקר חיבור לארץ ולכל חלקי העם. ישראל מודל 2025 היא מדינה ציונית, יהודית, דמוקרטית הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים ומדמיינים, ועל כך מגיע לחברה הישראלית ציון לשבח.

עד הניצחון המוחלט!

הכותב הוא ראש מטה שר החוץ לדיפלומטיה והסברה, והקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב לשעבר

ובכן, ישראל כרגע, בגלל המלחמה בעזה – שהיה צריך לסיים אותה עם הסכמים בינלאומיים עם מדינות ערב, ארצות הברית ואירופה והיא לא הסתיימה אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים של ראש הממשלה – היא אחת המדינות השנואות ביותר בעולם המערבי והערבי.

גם אם בממשלות האירופיות והערביות מבינים שאסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני, אף אחת מהן לא תתחייב לסייע לישראל. זה יערער אותן יותר מדי ברמה הפוליטית הפנימית. במקביל, הפרלמנט האיראני בטהרן עשוי לאשר לאיראן לנטוש את ה-NPT – האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שעליה חתמה מראשיתה ב-1968. כלומר בגלל התקיפה הישראלית, הדרך שלהם לגרעין סלולה בלי פיקוח בינלאומי (סטייל צפון קוריאה).

ישראל של נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כל כך שנואה והשמידה את תדמיתה כמדינה חפצת חיים שפועלת כדי להגן על העם היהודי – שאפילו כבר אי אפשר לבנות יותר על תמיכה מיידית מארצות הברית של דונלד טראמפ.

וגם זו טעות אסטרטגית קשה של נתניהו. ובעתיד קשה לדעת מה יקרה כשיעלה דמוקרט לשלטון אחרי שנתניהו, במעשיו, נאומיו המתריסים כנגד הדמוקרטים והחלטותיו, הפך את קיומה של ישראל לנושא שמעורר מחלוקת בקונגרס האמריקאי.