מעריציו ומקורביו של הזמר האהוב נתי לוי הופתעו במיוחד – אחרי כמעט 40 שנה באור הזרקורים, הוא החליף את הפריזורה המוכרת לבלורית בצבע כסף טבעי. על פי דבריו, הפריזורה החדשה מביאה נתי חדש, טבעי ושמח יותר. הזמיר מראש העין, 56, שעד לפני מספר שבועות עוד היה עם שיער בצבע שחור, יערוך את מופע הבכורה עם הלוק החדש בגריי יהוד בחודש ספטמבר הקרוב.

לוי, השיער החדש יתבטא גם בשירים?
"הלוק החדש שלי הוא לא חדש בעצם. הוא תולדה של אומץ וכנות להיות אמיתי יותר, טבעי יותר, ומסתבר גם שזה גילה בי יותר יופי. עשרות שנים הייתי צובע כי מישהו הדביק אותי ב'מחלה' הזאת, וחליתי בה חזק מאוד. חשבתי שהשיער השחור יעשה אותי צעיר יותר, כוכב יותר, מצליח יותר, אך בפנים עמוק הייתי מצטער מזה, ראשית כי מבחינה דתית הלכתית זה אסור ואני אדם דתי, או לפחות שואף להיות דתי".

"והנה כל חודש אני שוב משקר את עצמי מחדש ורק מצטער מזה, עד העומר האחרון שבו החלטתי סופית שאיני צובע יותר ואף משאיר מעט זקן על פניי. חובה לציין שאשתי לאורך זמן הייתה אומרת לי: 'תפסיק לצבוע, יפה לך כסוף', ולא שמעתי. חשבתי שרצונה שאהיה זקן. אך היא צדקה יותר ממני. לבסוף תודה לאל נגעתי בנקודה והיא יפה לי ברוך השם".

בין אינסטגרם מנצנץ לאמת שלא תמיד מסננת – הכוכבת אנה זק חושפת את הצד הפחות נוצץ של החיים. באירוע של סקארה היא אמנם נראתה קורנת, אבל מאחורי הקלעים היא נלחמת בקרב אישי ואמיץ מול אחד הדברים שהכי ערערו לה את הביטחון: עור הפנים שלה.

בשיחה כנה היא מדברת על ההחלטה לשתף את המאבק שלה, על הפער בין מה שרואים ברשת למציאות, ועל התמיכה הבלתי מתפשרת מבן הזוג מרגי. כן, גם כוכבות נופלות לפעמים לרדיפה אחרי שלמות – אבל לא כולן בוחרות לעצור, להסתכל למראה ולומר: "אני יפה גם ככה".

איך היה להרים באירוע של סקארה?
"וואו, היה מזה כיף. האמת שסקארה, משפחה שלי כבר המון זמן, וכל פעם שהם עושים משהו אני באמת מרגישה חלק, וזה לא מובן מאליו. זה כיף שהם תמיד מחדשים ותמיד עושים דברים שהם מחוץ לקופסה".

לאחרונה שיתפת על המאבק שלך עם עור הפנים. את יכולה לספר על זה?
"האמת שזה משהו שעברתי ועדיין עוברת מתחילת המלחמה. כילדה היה לי אקנה, אבל עם השנים הצלחתי לשמור על זה באיזון, ובמלחמה זה ממש התפוצץ. זה עשה לי חוסר ביטחון, הרגשתי שהכול בחוץ נורא נורא יפה, באינסטגרם כולם עם פנים חלקות, ותמיד הדיבור הוא סביב שלמות מסוימת שבעיניי לא קיימת".

"גם אני נפלתי לדבר הזה ופתאום הרגשתי: וואי, למה יש לי את זה? וזה כל כך שגוי, כי יש את זה לכל כך הרבה אנשים, זה עור פנים וזה בסדר. באיזשהו שלב הרגשתי שאני נותנת יד לרדיפה אחרי השלמות הזאת וזה לא נכון בעיניי. אז החלטתי פשוט להעלות את זה בטבעיות. נורא פחדתי, כי זה חוסר ביטחון ולא קל להראות להרבה אנשים משהו שאתה כל כך חסר ביטחון לגביו, אבל אני ממש שלמה עם זה, כי בעיניי זה היופי בנו – אנחנו לא מושלמים, אף אחד, ואנחנו צריכים להרגיש עם עצמנו בנוח".

אמרת באותו פוסט שזה חוסר הביטחון הכי גדול שלך, וזה באמת משפט חזק – במיוחד ממישהי שכלפי חוץ תמיד נראית בטוחה בעצמה. איך שני הצדדים האלה חיים ביחד?
"אני חושבת שזה היופי – יכולים להיות רגעים שיש לי ביטחון ויכולים להיות רגעים שממש אין לי ביטחון. בסוף אנחנו אנשים, כולנו חווים את הרכבת הרים הזאת. כולנו אף פעם לא מרגישים בטופ ואף פעם לא מרגישים הכי טוב שיש. לכולנו יש את הרגעים האלה, ואני חושבת שבזכות הרגעים שבהם אנחנו לא מרגישים בנוח, אנחנו יכולים להרגיש בנוח במצבים אחרים. אם לא היה לנו את זה, לא היינו פורחים. בעיניי זה היופי בנו. וזה באמת חוסר הביטחון הכי גדול שלי, גם עכשיו, אני עושה עבודה עצמית. אני לומדת לאהוב את עצמי גם ככה, וזה כל כך חשוב. אני מקווה שזה יפזר קצת מהאמיתיות הזאת, כי בסוף הכול באמת נראה מדהים בחוץ – וזה לא ככה".

ובכל זאת, היה לך חשש לפרסם את התמונה הזאת?
"בטח. מלא זמן רציתי לדבר על זה, אבל לא הרגשתי בנוח. באותו יום עשיתי שאלות ותשובות ואמרתי: די, בא לי לדבר על זה. מישהו שאל אותי משהו שקשור לזה ואמרתי לעצמי – אני רוצה להגיד את זה. זה שחרר משהו בי, גם בביטחון שלי זה עשה משהו. קיבלתי כל כך הרבה הודעות מדהימות מאנשים שאני לא מכירה, ששיתפו אותי במסע שלהם. זה באמת כל כך לא מובן מאליו, ואני שלמה עם זה מאוד".

הרשתות החברתיות הן מקום שאת פורחת בו, אבל גם מקום עם הרבה לחץ להיראות בצורה מסוימת. איך את מאזנת את זה?
"אני מנסה לחשוב על זה… יכולים לצפות מאיתנו כל הזמן לעשות משהו מסוים או להיראות בצורה מסוימת. אבל בסוף צריך להיות מאוד בקו עם עצמך – מה שאתה רוצה ומה שאתה מאמין בו. תמיד יהיו רעשי רקע ותמיד אנשים ירצו משהו. נראה לי שהכי חשוב זה להיות אתה, פשוט בתוך הדבר הזה, ולנסות לא לשים לב לכל הרעש וללכת עם הדרך שלך. זה הכי חשוב".

מה המסר הכי חשוב שאת רוצה להעביר למי שמתמודד, במיוחד בגיל ההתבגרות?
"אני רוצה להגיד שתעוף על עצמה, שלא תרגיש שזה מגדיר אותה, ושהיא הכי יפה כמו שהיא – גם בלי איפור, גם עם הפצעים, גם עם החוסר שלמות. אין דבר כזה שלמות, וזה מה שיפה. זה רק יחזק אותה לאורך הדרך. גם אני, כשעברתי את זה בגיל ההתבגרות, אני מרגישה שזה הפך אותי בסוף למישהי קצת יותר בטוחה בעצמה וקצת יותר חזקה. אנחנו כל הזמן עוברים דברים בחיים – אז זה עוד משהו קטן שנועד לעשות אותנו טובים יותר. פשוט להרגיש בנוח כמו שאתה, כמו שאת – אתם הכי יפים".

את כתבת על רדיפת השלמות שסובבת אותנו. את מרגישה שהשתחררת ממנה או שזה עדיין חלק ממאבק?
"אני מרגישה שאני עדיין עובדת על זה. בסוף זה תמיד סביבנו – תמיד אנחנו רוצים להיראות טוב יותר, להיות שלמים יותר עם עצמנו. אבל נראה לי שזה בא מבפנים, זו עבודה הרבה יותר עמוקה, עצמית. אנחנו יפים כמו שאנחנו, ותמיד יש לאן להשתפר. בעיניי, כבן אדם, תמיד אני רוצה להיות בן אדם יותר טוב. אבל כל מה שקשור לחיצוני – זו גם עבודה".

נחזור רגע לרגע שבו פרסמת את הפוסט. זה השפיע אולי על הזוגיות שלך עם מרגי? הרגשת תמיכה מלאה או שזה משהו שעברת לבד?
"וואי, הכי עברתי את זה ביחד איתו. אני חייבת להגיד שהוא נתן לי כל כך הרבה ביטחון בתקופה הזאת, וזה לא מובן מאליו. מי שעובר את זה יודע כמה זה קשה. הוא תמיד היה לצידי, תמיד הרים אותי ודאג להגיד שהכול יהיה בסדר. אז כן, הכי ביחד – הוא חלק מאוד גדול מהביטחון שלי בתקופה הזאת".

באירוניה כמעט סוריאליסטית, האישה שנשאה סלסלת קש פשוטה – כזו שנראתה כאילו קפצה הרגע לשוק של הידרה, הפכה כאמור לשם של אחד מפריטי היוקרה הכי קשים להשגה בעולם. תיק שדורש כמעט כמויות של פולחן כדי לרכוש אותו: רשימות המתנה, לקוחות VIP, תווית מחיר שיכולה להגיע למאות אלפי דולרים וכן, אפילו שוק שחור.

התיק הפך לסמל סטטוס, סמל למאמץ, סמל למי שיכולה – מהכוכבות של "דובאי בלינג", לכוכבות של "מסמנים את סאנסט" ועד אשתו של סינוואר בורחת במנהרות, הבירקין מככב היום במדיה שפחות מזוהה עם חופש, פשטות טבעית ושחרור.