אז האם נשלם יותר על תיק החלומות שלנו? אם לשפוט לפי המגמה – כנראה שכן. במקרה וכל הנבואות יתגשמו, המחירים הקיימים לתיקי היוקרה שאתן רואות על כל פאשניסטה באינסטגרם, על מסלולי האופנה ומחוצה להם יכולים להיראות אחרת לגמרי.
נמשיך בדוגמה לתיק הבירקין האייקוני של הרמס: קשה להשגה, קשה לעיכול כלכלי לרובנו – לרוב עומד על שווי של החל מ-12 אלף דולרים. במידה ותכנית המכסים תצא לפועל, הוא עשוי להתחיל להימכר במחיר בסיס של 14,1400 דולרים ומעלה. דגם הבאגט הותיק והאהוב של פנדי שרק לפני כשנתיים חגג 25 שנים לקיומו, עלול להמריא במחירו מ-3,490 דולרים על פי אתר המותג האיטלקי – ל-4,188 דולרים. ליידי דיור בגודל בינוני עשוי להגיע למחיר של 7,800 דולרים במקום 6,500 על פי אתר המותג, תיק "ג'קי" בינוני, של גוצ'י שהושק לראשונה בשנות ה-60 וזכה לשמו בהשראת ג'קי קנדי, עשוי להגיע למחיר של 5,760 דולרים להבדיל ממחירו הנוכחי – 4,800 דולרים. וכך הלאה לגבי התיקים המזוהים ביותר עם שאנל הצרפתית ושלל דגמים נוספים שכל אחת מאיתנו חולמת לאמץ לארון האישי. ובכן, כנראה שרובנו נצטרך להמשיך לחלום.
למרות ביטול הופעתו של הדיג'יי הישראלי סקאזי בפסטיבל המוזיקה טומורולנד, נציגות כחול לבן מרשימה ביותר נצפתה על אפם וחמתם של האירגונים הפרו פלסטינאים. שוער ריאל מדריד טיבו קורטואה ואשתו הישראלית, הדוגמנית מישל גרציג, נתנו הופעה בלתי נשכחת בפסטיבל בבלגיה שם הם מבלים עוד מסוף השבוע האחרון. לפי התמונות ששיתף הזוג המפורסם ברשתות החברתיות וסרטוני הפפראצי, אפשר להכתיר אותם בקלות כמלכי הפסטיבל.
קורטואה הפתיע כשעלה לבמה המרכזית לצד ההרכב האלקטרוני 3 Are Legend (סטיב אאוקי, דימיטרי וגאס ולייק מייק), ופיזר עוגות לקהל כמו כוכב טכנו לכל דבר. מי שגנבה את ההצגה מהצד, תרתי משמע, הייתה השגרירה הישראלית שלנו שלבשה אאוטפיט חושפני ומנצנץ בגווני שחור, חיתוכים נועזים ולוק של כוכבת אמיתית. מישל סובבה אחריה ראשים בלי מאמץ וכל מי שהיה בסביבה הרים מבט.
זאת לא הפעם הראשונה שלהם בפסטיבל המוזיקה הבלגי והשנה השניים נראו צמודים מתמיד מאחורי הקלעים, שותים, רוקדים, ונהנים כמו זוג בירח דבש רגע לפני שקורטואה חוזר לאימונים בריאל מדריד ופותח עונה חדשה במדי הבלאנקוס. עם אנרגיות כאלה, אין ספק שהוא חוזר מוכן. והיא? ממשיכה לייצג אותנו בגאווה גדולה בכל מקום בעולם ולכבוש לבבות.
עם עלייתם של דוגמני ודוגמניות הבינה המלאכותית, הולכת ומיטשטשת גם ההבנה שלנו לגבי מה אמיתי ומה מבוים. האלגוריתמים משתפרים, התמונות הופכות מושלמות יותר, והפער בין דמות בדיונית לבין אישה בשר ודם כמעט ונעלם – לפחות בעין בלתי מזוינת.
מה שפעם היה טריק גרפי משעשע הפך היום לכלי שיווקי חזק, לעיתים אפילו מטעה. כשמשפיענית לא באמת קיימת – למי בדיוק אנחנו מגיבים? ולמה אנחנו נמשכים? חלק מהמשתמשים כלל לא יודעים שמדובר בדמות מלאכותית, אחרים בוחרים להתעלם כי "אם זה נראה אמיתי, זה מספיק טוב".
הבעיה מתחילה כשדמויות כאלה לא רק מוכרות מוצרים, אלא גם מכתיבות אידאלים של יופי, מגדר והתנהגות. הן תמיד זוהרות, תמיד זמינות, תמיד מחייכות – ומבלי שהתכוונו, הן מייצרות מודל בלתי אפשרי שגם הדוגמניות האנושיות הכי חרוצות לא יכולות לעמוד בו.
בסופו של דבר, אין תחליף לאותנטיות ולפגמים האנושיים שמרכיבים אותה. אולי בעתיד נצליח לזהות בקלות מה נוצר על ידי אדם ומה על ידי מכונה. עד אז, כדאי שנזכור: גם בעולם של פיקסלים מושלמים, אנושיות היא עדיין הפילטר הכי חזק שיש.