מבחינה היסטורית, כוחות קרקעיים וימיים השתמשו באותות עשן, יונים, דגלים וקוד מורס כדי לתאם במהלך קרבות. כיום, עם טכנולוגיה מתקדמת, שדות קרב מורכבים, כוח אווירי, נשק מדויק ומודיעין, יכולת פעולה הדדית (קישוריות) הפכה לחיונית בפעולות צבאיות. קרב אווירי מודרני תלוי במידה רבה ברשתות נתונים המקשרות בין פלטפורמות מאוישות ובלתי מאוישות, טילים, מערכות הגנה אווירית, נכסים בחלל ועוד.

המונחים "קישוריות" ו"יכולת פעולה הדדית" מקיפים מספר רבדים: החל מחימוש, פלטפורמות, יחידות וענפים (ים, יבשה, אוויר, חלל, סייבר ואחרים) ועד אינטגרציה עם מדינות שכנות או מעצמות גלובליות הפועלות בזירה. האחרונה מכונה בדרך כלל "הגנה אווירית אזורית". מאמר זה יתמקד בשכבות הקישוריות ויכולת הפעולה ההדדית של מערכות הגנה אווירית בלבד.

נאט"ו בחרה בהגדרה פשוטה: היכולת לפעול ביעילות ובתיאום תוך כדי פריסת כוחות בשדה הקרב. בארצות הברית, התפיסות מורכבות יותר ומתעמקות בתחומים מקצועיים.

בפועל, מדובר בשילוב ומיזוג של מידע מחיישנים שונים, מערכות נשק, אמצעי פיקוד ובקרה עם מדינות שונות כדי ליצור תמונת מצב אווירית מדויקת ומתואמת. תמונת אווירית משותפת או יחידה משולבת (SIAP) זו מהווה את הבסיס להגנה אווירית, לוחמה אווירית ואפילו לחימה ימית. היא מאפשרת ניהול יעיל של מעורבות והקצאת משאבים חכמה המבוססת על זיהוי מטרות אמין. זה חיוני בסביבה צפופה שבה פלטפורמות מוטסות "כחולות", "אדומות" ואזרחיות פועלות יחד באותו מרחב אווירי.

בישראל, יכולת הפעולה ההדדית (קישוריות) התפתחה מהתראות לווייניות חד-כיווניות פשוטות במהלך מלחמת המפרץ למבצעים מורכבים רב-לאומיים. בסכסוך הגדול האחרון עם איראן (או שליחיה) כמו ב-14 באפריל 2024 , ב-1 באוקטובר 2024 , ולאחרונה במבצע "עם כלביא" (יוני 2025), מטוסי קרב, מערכות יירוט ישראליות והצי השישי של ארה"ב פעלו יחד בצורה חלקה, והציגו באופן קוהרנטי יכולת פעולה הדדית מבצעית וטכנולוגית מתקדמת.

מה הניע את יכולת הפעולה ההדדית (קישוריות) בצורתה הנוכחית בעשורים האחרונים? התשובה טמונה בשילוב של התפתחויות תפעוליות, טכנולוגיות ותרבותיות-קונספטואליות.

קישוריות רשת אווירית התפתחה הן בערוצים אזרחיים והן בערוצים צבאיים. במגזר האזרחי, היא מאפשרת מעקב אחר כלי טיס ונתיבי טיסה צפויים מחיישנים שונים, כולל נתונים מהכלי הטיס עצמו באמצעות לוויין וניווט עצמי. זו כבר לא רק רשת קולית, אלא שילוב של נתונים אוויריים וקרקעיים הזמינים לכל הצרכנים ומוצגים בצורה קוהרנטית. חשיבותה רבה מכמה היבטים, ובמיוחד בטיחותית. בעתיד, ככל שיתפתחו כטב"מים אזרחיים וכלי תובלה אחרים, היא תשמש גם לניטור גבהים נמוכים.

בקרבות אוויריים, מערכות מבוזרות משתמשות כיום ברשתות חכמות ומאובטחות כמו Link-16 עם פלטפורמות מאוישות. חיישנים, תשתיות מודיעין, מערכות הגנה אווירית וקישורי נתוני נשק שולבו. יכולת פעולה הדדית משופרת ותפיסות מבצעיות מתוחכמות הגבירו את יעילות חיל האוויר, במיוחד בעולם המערבי ובישראל. מהפכת יכולת הפעולה ההדדית האווירית הובילה להתקדמות טכנולוגית, מבצעית ורב-לאומית משמעותית.

דוגמה בולטת ליישום קישוריות ברמת הפלטפורמה היא מטוס הקרב F-35, שתכנונו מבוסס על יישום קפדני ביותר של קישוריות. יש המצביעים גם על פלטפורמות ימיות שונות ומערכות תקיפה ככאלו המיישמות את היכולות הטובות ביותר של טכנולוגיית יכולת פעולה הדדית מודרנית, הן לתקיפות והן ל"ציד מטרות".

מערכות הגנה אווירית ברחבי העולם פועלות על פי עקרונות מרכזיים כגון גילוי, מעקב, זיהוי ופעילות. מערכות אלו גם מפצות התראות, אוכפות אמצעי מניעת גישה/אזור (A2/AD), מנהלות לוחמה רכה, בין היתר. היעילות המשופרת של מערכות הגנה אווירית מודרניות ושיעורי הגילוי והיירוט הגבוהים שלהן תלויים בעיקר בזיהוי חזק וביכולת פעולה הדדית.

אכן, אחת הסיבות לשיעורי היירוט הנמוכים יחסית של כטב"מים תוקפים בישראל תחת "חרבות ברזל" טמונה בחולשת שרשרת ההרג, במיוחד בגילוי, מעקב וזיהוי. ככל שמערכות הגנה אווירית הופכות יעילות וקטלניות יותר, שני אלמנטים מרכזיים מתבהרים: הראשון הוא זיהוי מדויק – הימנעות מהפלת מטוסים ידידותיים.

לדוגמה, התקרית בדצמבר 2024 שבה הופל מטוס F-18 אמריקאי על ידי "אש ידידותית" במהלך מבצע בתימן נגד החות'ים. ההיבט השני הוא היכולת להעריך במהירות את תוצאת היירוט, המכונה בטרמינולוגיה מקצועית KA (Kill Assessment), המאפשרת שיגור מיידי של יירוט נוסף כדי למנוע מכל איום נכנס לפרוץ את ההגנות.

האתגרים הכרוכים בתכנון יכולות פעולה הדדיות ברמה הלאומית הם רבים. האתגרים העיקריים כוללים: ניהול מערכות חישה, נשק ויירוט מגוונות – כל מערכת מייצרת נתונים שונים במקצת. לדוגמה, לא ניתן להתייחס לנתוני תלת-ממד המשדר מכ"ם באותו אופן כמו לחיישן אופטי המשדר נתונים דו-ממדיים או ללוויין המשדר נתונים מסוג שונה לחלוטין. מבחינה טכנולוגית, היכולת לחלץ מידע משמעותי מחיישנים שונים בעלי פרופילי דיוק שונים וחותמות זמן מגוונות היא אתגר מורכב. בנוסף, הדבר מחייב איזון מתאים בין אופטימיזציה, חוסן והעלויות הפוטנציאליות הכרוכות בזיהוי שגוי או יירוט עצמי.

שילוב אמצעי אבטחת סייבר ויכולת להתמודד עם אתגרים נלווים בזמן אמת. חיוני להבטיח שחדירה לחלק אחד של הרשת (חישה, תקשורת או ירי) לא תחשוף את המערכת כולה לאויב. לכן, הגנות (כגון חומות אש) צריכות להיות גמישות ומתוחכמות.

סיווג מידע וטיפול במקורות מודיעין רגישים הם היבטים קריטיים בניהול תמונת האוויר, שלעתים קרובות מכילים פרטים רגישים כגון לוחות זמנים מבצעיים, נתיבי טיסה ומסדי נתונים של חימוש האויב וכוחות בעלות הברית. כדי למנוע חשיפת מידע רגיש באמצעות פרצה באחת מתחנות הקצה, יש לאבטח את הנתונים המועברים דרך רשת הקישוריות. זה מחייב יישום של היררכיות מידע, מידור, אסימטריה ולעיתים זרימת נתונים חד כיוונית.

היתרונות של אלגוריתמים מתקדמים, מחשוב רב עוצמה ומערכות תקשורת ואבטחה מהירות יכולים לפעמים להפוך לקללה. טכנולוגיה מאפשרת למערכות הגנה אווירית (Enable Technology) לנוע בכיוונים שונים, אך כדי להיות יעילות, עליהן לדבוק במצפן מבצעי ברור ועדכני, המשתקף בתכנון דוקטרינות מתאימות ונהלים מבצעיים רלוונטיים.

מערכות קצה אלו דורשות נהלי תפעול משותפים ומפורטים, ואם מעורבים שותפים זרים, אלה יכתבו באנגלית ויותאמו למערכות של השותף או השכנים. השלב הבא ביישום התפעולי כרוך בהכשרה משותפת ואף בהקמת צוותי תפעול משותפים יחד עם נהלים מפורטים מוסכמים.

נדרשים אימונים ותרגילים לא רק במהלך הפריסה הראשונית אלא גם לאורך מחזור החיים של המערכת, עם הוספת שכבות תוכנה ויכולות חדשות, כדי להבטיח יישום טכני-טקטי יעיל.

ראש ה-CENTCOM דן גם במאמצים המתמשכים לשיפור יכולת התפעול ההדדית בין כוחות ארה"ב וישראל, תוך שהוא מדגיש מחדש את מערכת היחסים החזקה בין המדינות, על פי הודעה לעיתונות של פיקוד המרכז של ארה"ב.

תא"ל (מיל') שחר שוחט, סגן נשיא לאסטרטגיה בחטיבת מערכות ההגנה האווירית של רפאל ולשעבר מפקד חיל ההגנה האווירית

יאיר רמתי, יו"ר RSL, ראש מנהלת "חומה" לשעבר במשרד הביטחון (IMDO) וסגן נשיא שיווק בתעשייה האווירית לשעבר.