מכון "עלמא" פרסם דיווח מקיף על יחסי ישראל-סוריה לאור האירועים האחרונים, במסגרתו נטען כי "מול חוסר היציבות המתמשך בסוריה ישראל מנסה לאזן בין הצורך בשמירה על הביטחון בגבול והרצון לקדם קשרים דיפלומטיים".

על פי הדיווח, "הסבב האחרון של עימותים אלימים בסוריה, שהחל באמצע יולי 2025 והסתיים בהפסקת אש שברירית ביותר, הוביל פעם נוספת להתערבות של ישראל באמצעות תקיפות אוויריות, במטרה להגן על האוכלוסייה הדרוזית בסווידאא' ולאכוף את הדרישה לפירוז של דרום סוריה".

אסטרטגיה ישראלית עקבית למרות הביקורת

במכון עלמא הוסיפו כי "הביקורת על האסטרטגיה של ישראל בסוריה לא אחרה לבוא. מהטיעונים השונים בכלי התקשורת עולה כי ישראל רוצה להחליש, ואף להפיל, את המשטר בדמשק מכיוון שסוריה מאוחדת מהווה איום על ישראל". עם זאת, החוקרים מבהירים כי "אחרי יותר מעשור של מלחמת אזרחים סוריה היא מדינה מפוררת מבפנים והאיחוד שלה הוא אתגר משמעותי ביותר עבור המשטר החדש".

הדיווח מציג גישה מורכבת יותר של המדיניות הישראלית: "עלייתו או נפילתו של המשטר בסוריה תלויה ביכולת שלו לנהל, לאכוף, ולשרת את כל אזרחיו. מדיניות ישראל אינה מוכוונת להפלת המשטר החדש אך היא פועלת לסיכול איומים איפה שלמשטר אין את היכולות או הנכונות לפעול".

אתגרי המשטר החדש והאשמות נגד ישראל

על פי הדיווח, "גם אלשרע מיהר להאשים את ישראל בפגיעה ביציבות השלטון וניסיון לפרק את סוריה. האשמת ישראל היא תרוץ נוח למנהיג סוריה שכרגע לא מצליח לאחד את כל הפלגים במדינתו ואל מול ביקורת פנימית גוברת".

הדיווח מציין התפתחויות פנימיות משמעותיות בסוריה, כולל "הצהרותיו של חכמת אל היג'רי, מהבולטים בהנהגה הדרוזית הרוחנית, ב-9 ביולי נגד משטר אלשרע. לרוח דבריו הצטרפו גם מנהיגים נוספים כמו ג'רבוע ואל חנאווי, שנחשבו עד כה כמתונים כלפי המשטר".

הבחנה בין אכיפת חוק לנוכחות צבאית

המכון מבהיר הבנה שגויה נפוצה בביקורת על המדיניות הישראלית: "לכאורה השאלה היא כיצד סוריה יכולה לשמור על הביטחון בלי כוחות ביטחון אך מדובר בחוסר דיוק שחשוב להבהיר: ישראל דורשת שלא יהיו כוחות צבא בדרום סוריה. לאכיפת חוק וסדר בקרב אזרחי סוריה נדרשים כוחות שיטור עם נשק קל לכל היותר ולא כוחות צבא עם נשק בינוני וכבד".

הדוח מציין דוגמה קונקרטית: "ב-8 ביולי תקפה ישראל כלי רכב ועליו מקלע מהסוג שמוזכר לעיל שזוהה במרחב".

סיוע הומניטרי למרות הביקורת

המכון מתייחס גם להיבט ההומניטרי של ההתערבות הישראלית: "בזמן שישראל סופגת ביקורת כי מדובר בניסיון להסיט את תשומת הלב הבינלאומית ולשפר את התדמית של ישראל, ארגונים בינלאומיים כולל האו"ם והצלב האדום מתקשים לספק סיוע לאוכלוסייה בגלל קשיים ביטחוניים".

על פי הדיווח, "לישראל יש תחושת מחויבות לאוכלוסייה הדרוזית ולכן היא נענית לבקשות לעזרה למרות הביקורת ולא בשביל למנוע את הביקורת".

גישה דואלית לטווח הארוך

המכון מסכם כי "ישראל לא מזגזגת בין אסטרטגיות, היא פועלת בשני נתיבים. פתיחת ערוצי תקשורת וקידום הסדרים עם המשטר בסוריה, המוגבלים בשלב זה בעיקר לנושאי ביטחון במטרה ליצור הבנות ולמנוע הסלמה מסוכנת. במקביל ישראל מפקחת על המצב בשטח ופועלת באופן ממוקד לסיכול איומים בשלב מוקדם".

הדיווח מסתיים בהערכה זהירה: "למרות הדיבורים והתקוות הרבות לסוריה חדשה ונורמליזציה עם ישראל והמערב, תהליך כזה, אם יקרה, ייקח זמן רב ותלוי באופן ישיר בתהליך ביסוס שלטונו של אלשרע במדינה. באותה מידה גם ביסוס יחסים עם סוריה צריך להיות הדרגתי ולהיבחן לפי התנהלות המשטר בשטח".