פוליטיקה
מומחית לתורת המשחקים: זה מה שעומד מאחורי הנאום של נתניהו
בנימין נתניהו נשא אמש (ראשון) נאום שנראה על פניו טכני, עדכון לציבור על החלטות הקבינט. בפועל, זה היה שיעור מקוצר בסטוריטלינג פוליטי. מה שנאמר היה חשוב פחות ממה שהוסתר בין השורות.
הוא פתח במהלך קלאסי: הצגת השלב הנוכחי, "ההכרעה", כשלב טבעי והגיוני אחרי שכביכול כבר "כבשנו את כל הרצועה". גם אם בפועל זה לא המצב, ניסוח כזה גורם לציבור להרגיש שהדברים מתקדמים בקו ישר וברור. זהו "עוגן נרטיבי" – מושג שמתאר נקודת פתיחה שמסדרת את כל הסיפור סביב הנחת יסוד אחת, כך שהמאזין מקבל אותה כברירת מחדל ולא בוחן אותה מחדש.
משם עבר למטרות המלחמה, עם רשימת יעדים מסומני וי. כאן נכנסת לפעולה טכניקה מוכרת ממודל השכנוע הדו־מסלולי של פטי וקסיופו: שימוש בערוץ השכנוע הפריפריאלי. כשהקהל אינו בוחן לעומק את התוכן, עצם ריבוי הטיעונים – במקרה הזה רשימת מטרות – יוצר תחושת מהימנות והיקף, גם אם איכות הטיעונים אינה נבדקת בפועל.
ואז בא אחד המהלכים הרטוריים המעניינים בנאום: ההנגדה בין מהירות לבין איטיות. כשדיבר על מטרות המבצע – הקצב היה מהיר, כמעט טכני, כאילו הן מובנות מאליהן ולא דורשות עיכוב או בחינה. אבל כשעבר לדרישות חמאס, הקצב השתנה – כל דרישה נאמרה באיטיות, בקול מדוד, עם הפסקות. זהו כלי פסיכולוגי ידוע: המוח מקשר בין איטיות לדגש, לחשיבות ולעומק הבעיה, בעוד שמהירות יוצרת תחושת שגרה וחוסר מחלוקת. התוצאה: המאזין יוצא עם תחושה שתנאי חמאס הם קיצוניים ומופרכים, בעוד שמטרות המבצע הן כמעט עובדות יסוד שלא ראוי לחלוק עליהן.
אחר כך הגיע המעבר האהוב עליו, מהמיידי להיסטורי. עזיבת כאן ועכשיו לטובת "צומת היסטורית" ו"שינוי פני המזרח התיכון" היא טקטיקה מוכרת להסחת המבט מהמקום שבו הכאב והביקורת חיות, למרחב שבו הוא המנהיג שמשרטט את ההיסטוריה. זו אינה רק בריחה קדימה – זו הזזת הזירה למקום שבו הוא בלתי נבדק בזמן אמת.
הנאום נבנה סביב דמות אחת: המנהיג היחיד שלא נכנע ללחצים, מבית ומחוץ. כאן הוא חוזר על נרטיב עקבי – כל הישג ביטחוני של ישראל בעשורים האחרונים נזקף לזכותו. זה אינו פריט מידע; זו הטמעת תבנית זיכרון, כך שכל דיון עתידי יישב על אותה מסגרת מוכרת.
המשפט "אני חייב להגיד את האמת – הניצחון טרם הושלם" הוא לא הודאה, אלא קריאה לגיוס מחדש. במבנה כזה, החלק שלפני המקף מעורר ציפייה לדרמה, והחלק שאחריו מצדיק את המשך הדרך. ההנגדה בין "אין ברירה להיכנע" לבין "אין ברירה להכריע" חותמת את הנאום בדיכוטומיה שמאפשרת רק בחירה אחת נכונה.
וכאן מתגלה אחד הכלים החזקים בארסנל הרטורי שלו: טכניקת "הסולם הצר". במקום לתת למאזינים רוחב של אפשרויות מדיניות – הסכם חלקי, שלבים הדרגתיים, הסדרי ביניים – הוא מציג רק שתי ברירות קיצוניות: ניצחון מוחלט או כניעה מחפירה. זה מה שמכונה "false binary" אשליה שיש רק שני נתיבים אפשריים, כשבמציאות יש עשרות אפשרויות בין הקטבים. הטכניקה הזו מבטלת במכה אחת את כל הקולות המתונים והמורכבים, ומשאירה את המאזין עם תחושה שכל מי שלא תומך ב"ניצחון מוחלט" הוא בעצם תומך ב"כניעה מחפירה".
הנאום הזה לא נועד לשכנע את המתנגדים. הוא נועד ללכד את הבייס, להציב את נתניהו כציר ההיגיון היחיד, ולמזער את מרחב השיח כך שכל מי שחולק עליו ייתפס כאדם המוכן לוותר על ביטחון המדינה. מאחורי המילים עמד מנגנון מדויק של בניית מציאות – מציאות שבה המנהיג הוא לא רק מספר הסיפור, אלא גם הגיבור היחיד שיכול להביא את סופו הטוב.
ראש האופוזיציה יאיר לפיד פנה היום (שלישי) במכתב ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ובו דרש למנוע את קידום מתווה רביבו, שנחשף ב"מעריב", שמטרתו לאפשר יציאת חרדים המשתמטים מגיוס לאומן בראש השנה. לדבריו, אם תבחר הממשלה לקדם את המתווה ו"לפעול בניגוד לחוק", הוא יעתור נגדה לבג"ץ.
בפנייתו טען לפיד כי "הממשלה עושה מאמצים כבירים על מנת לאפשר ל-10,000 חרדים חייבי גיוס ועריקים מצה"ל, מעוכבי יציאה מהארץ, לטוס לאומן". לדבריו, מדובר בצעירים בריאים בגיל גיוס שנמצאים תחת צו עיכוב יציאה מהארץ, "במקום לתרום את חלקם בחברה הישראלית ולמלא את מצוקת כוח האדם בצבא".
לפיד הזכיר כי בשבוע שעבר פתח צה"ל במבצע לאיתור 14,600 עריקים ומשתמטים, לרבות תגבור האכיפה בנתב"ג. "הניסיונות לקדם מתווה שיסייע לאותם משתמטים לצאת מהארץ אינו חוקי. מדובר בעריקים אשר הופעלו נגדן סמכויות אכיפה פליליות, לאור ביצוע עבירה, ולכן הוא יהווה התערבות בלתי חוקית ופסולה בפעולות האכיפה המוסדרות בחוק, שלפיו מי שאינו מתגייס לצבא דינו מאסר", כתב.
בהמשך הוסיף: "מדובר במהלך שהוא גם בלתי סביר בעליל, ופוגע קשות בעיקרון השוויון. זה כמעט שנתיים שצה"ל נלחם בחזיתות רבות… 899 חללים נפלו בהגנה על הארץ, אלפים רבים נפצעו בגוף ובנפש, משרתי המילואים קורסים תחת הנטל אחרי 400 ו-500 ימי מילואים; וממשלת ישראל פועלת שוב ושוב בניגוד לחוק כדי לסייע למשתמטים".
לדבריו, "צה"ל הוא צבא העם, החברה הישראלית לא מוכנה לקבל עוד את האפליה בין דם לדם מסיבות פוליטיות. האופוזיציה בראשותי תעשה כל שביכולתה כדי למנוע את המהלך הבלתי חוקי והבלתי מוסרי הזה".
בסיום מכתבו קרא לפיד ליועצת המשפטית לממשלה "להפעיל את סמכותך, להבהיר את עמדתך בנושא ולמנוע את המתווה הנדון וכל שיבוש או התערבות של הממשלה בהליכי האכיפה ושמירת החוק בישראל", והבהיר כי יש לראות בפנייה זו כמכתב מיצוי הליכים לקראת עתירה עתידית לבג"ץ.
כזכור, השבוע חשפנו במעריב את "מתווה רביבו" שיביא לפתרון טיסות של אלפי חסידי ברסלב, הטסים מדי שנה לאומן בראש השנה, וכעת לא יוכלו מכיוון שהוצאו להם צווי איסור יציאה מהארץ בגין השתמטותם משירות צבאי על פי חוק. ההערכות הן כי מדובר בכ-5,000 חסידים משתמטים מתוך עשרות אלפים הצפויים לטוס.
מי שמקדם את הטיפול באירועי הטיסות של חסידי ברסלב לאומן בראש השנה, והצליח להשיג תקציב של 10 מיליון ש"ח לצורך כך, הוא נציג חסידי ברסלב בכנסת – חבר הכנסת אליהו רביבו מהליכוד, שנבחר לרשימת הליכוד בין היתר בזכות שיתוף פעולה בינו ובין הרב שלום ארוש – מחשובי רבני ברסלב.
לצורך טיפול בבעיית המשתמטים שיש להם צו איסור יציאה מהארץ, חבר הכנסת רביבו מקדם מתווה שלפיו תהיה הבחנה בין מי שהשתמט משירות צבאי ולא התייצב בלשכות הגיוס לקבלת פטור – למי שהיה לו מעמד של בן ישיבה, אשר פגע עם תום תוקפו של חוק הגיוס אשר בוטל על ידי בג"ץ.
לפי המתווה של רביבו, מי שלא היה לו פטור לא יוכל לצאת מהארץ – אך מי שהיה עם מעמד של בן ישיבה ומעמדו נפגע בשל פקיעת תוקפו של החוק, יש לאפשר לו להמשיך לנהל את אורחות חייו עד להסדרת מעמדו באמצעות החוק אשר מקודם בימים אלה בוועדת חוץ וביטחון, ובתוך כך גם לאפשר לו לצאת מהארץ לפרק זמן מסוים בשביל לטוס לאומן ולחזור באופן מיידי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו תומך עקרונית במתן אפשרות לחסידי ברסלב לטוס לאומן בראש השנה, ויו"ר ש"ס אריה דרעי מסיע בעניין. עמדת גורמים בקואליציה היא כי במידה והממשלה תעביר החלטה שמאפשרת יציאה ספציפית לאומן לפי מתווה רביבו, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לא תוכל לבלום זאת – והדבר יעבור מבחן בג"ץ.
עם זאת, גורמים בקואליציה ספקניים לגבי האפשרות להעביר את המתווה במלואו בשל פרק הזמן הקצר שנשאר עד לטיסות לאומן לפני ראש השנה – אשר יתחילו כבר בעוד שבועיים. לצד הניסיון לקדם את המתווה שלו, רביבו הצליח, כאמור, לגייס 10 מיליון ש"ח לטובת הטסים לאומן – זאת בשל דרישת מולדובה לתשלום עבור השימוש בתשתיות של המדינה בזמן מעבר החסידים תושבי ישראל בדרכם לאומן.
