שיעור העולים החדשים מרוסיה ומדינות ברה"מ לשעבר הרוצים להישאר בישראל עלה השנה באופן מרשים ל-85% מ-66% בשנה שעברה, אבל עדיין 15% אינם מתכוונים להישאר. עם זאת, תחושת השייכות והקבלה בקרב העולים בישראל נמצאת במגמת ירידה מדאיגה. 56% מהעולים מרגישים רצויים במידה מועטה או כלל לא בישראל. עלייה משמעותית מ-45% בשנת 2024. כך עולה ממדד העלייה השנתי שעורכת זאת השנה השלישית עמותת לובי המיליון, המקדמת זכויות וצרכים של ישראלים יוצאי מדינות ברה"מ לשעבר, באמצעות מכון הסקרים ספינקס.

הסיבות המרכזיות למחשבות על עזיבה חושפות כישלונות מערכתיים ברורים: 42% מציינים קשיי שפה, 37% מתלוננים על קשיי תעסוקה ו-28% על בעיות קליטה חברתית. לעומת זאת, 42% מצביעים על המצב הביטחוני, שאינו תלוי בתנאי הקליטה. הנתונים מלמדים שהבעיה המרכזית אינה המלחמה בלבד, אלא קשיי קליטה מערכתיים שהיו קיימים גם קודם לכן. הפרופיל שלהם מפריך את הדעות הקדומות הרווחות לפיהם העולים לא התכוונו להישאר מראש והגיעו לישראל רק כתחנת מעבר: 52% מהם עובדים בישראל, 47% מהם סיימו אולפן ו-26% נוספים לומדים עברית באופן עצמאי.

עם זאת, הניתוח העמוק של מצבם התעסוקתי חושף את עומק הבעיה המערכתית: 57% מהם הם בעלי תואר שני ומעלה, 33% עובדים בעבודות זמניות ולא במקצוע שלהם על מנת לשרוד כלכלית, 17% נאלצים לעבוד מרחוק במדינת המוצא, רק 13% מצליחים לעבוד בארץ במקצועם כמו בארץ המוצע ורק 7% מביעים שביעות רצון מעבודתם הנוכחית. היתר, לא פחות מכ-30% לא עובדים כרגע.

כך שלמרות ההשקעה בלימוד השפה והרמה האקדמית הגבוהה, המדינה עדיין נכשלת בניצול הפוטנציאל המקצועי של העולים והבטחת שילובם המשמעותי בשוק העבודה. הסקר נערך לאורך החודש האחרון על מדגם מייצג של העולים בין 2014- 2025, המונים כרבע מיליון איש. המדגם הקיף 591 עולים בני 18 ומעלה.

הסטיגמה על חוסר הנאמנות מתנפצת
אלקס ריף, מנכ"לית לובי המיליון, אומרת: "הנתונים מראים בבירור שהסטיגמה על העולים החדשים מהשנים האחרונות כלא מחויבים לישראל אינה נכונה. רוב העולים, אלו עולים שהשקיעו בלימוד השפה, משתלבים בעבודה וניסו להצליח בישראל. מדובר בהון אנושי איכותי שמתבזבז. אין מספיק תכניות תעסוקה לקליטת אקדמאים בתחומם ועדיין קיימים קשיים בקליטת מקצועות נדרשים. במקום להאשים אותם בחוסר מחויבות ולנסות לשנות את סעיף הנכד בחוק השבות, הגיע הזמן להתבונן במראה ולפתח מערכת קליטה מתקדמת".

ריף מדגישה כי ממצאי המחקר מפריכים גם את השגיאה הנפוצה בהערכת שיעורי העזיבה של עולים חדשים על פי רישומי דרכונים: "עולים רבים מסבירים שהם מבקרים במדינת המוצא שלהם מסיבות שונות: 48% כדי לבקר או לטפל במשפחה שנשארה שם, 18% מחזיקים נכסים הדורשים תחזוקה, רק 5% עדיין מתלבטים לגבי העלייה ונמצאים "על הקו", ו- 3% עובדים במדינת המוצא. מדובר בעלייה שונה מהותית מגלי העלייה הגדולה של שנות ה-90, כאשר עולים עזבו הכל מאחור. לעולים יש משפחה קרובה ורכוש במדינת המוצא, אך למרות זאת, הם מעדיפים לחנך את ילדיהם ולקבוע את עתידם בישראל. רק שאנחנו לא עושים מספיק כדי לעזור להם להיקלט כאן."

שליש חוששים להשתלבות הילדים
בקרב 56% שמרגישים לא רצויים, הבעיות העיקריות הן חוסר עבודה מתאימה (49%), בדידות חברתית (38%) וקושי להתמצא במערכות הישראליות (29%). עם זאת, רוב ההורים (65%) חשים שילדיהם נקלטו בישראל במידה רבה. "לא ניתן להתעלם מה-35% שעדיין חשים שילדיהם לא נקלטו. שיעור זה גדול יותר (42%) בקרב עולים חדשים יותר ובקרב המתגוררים באזור הדרום וירושלים" אומרת ריף. הקשיים המרכזיים של ילדי העולים הם קשיי שפה (63%), קשיי הסתגלות למדינה החדשה (40%), פחדים בעקבות המלחמה (33%), בדידות חברתית (29%), קשיים לימודיים (27%) וגזענות (12%).

פחות משליש שולטים בעברית
בקרב מי שעלו בשלוש השנים האחרונות רק 41% סיימו אולפן ורק 28% דיווחו על שליטה טובה בעברית. השנה, 22% בחרו ללמוד עצמאית – עלייה מ-16% בסקרים הקודמים, מה שמעיד על אי אמון במערכת לימודי השפה הממשלתית. 6% לומדים כעת באולפן ערב, 2% לומדים באולפן יום מלא, 3% ממתינים לאולפן ערב, ופחות מ-1% לומדים באמצעות הפלטפורמה הדיגיטלית של משרד הקליטה.

75% מתנגדים לממשלה הנוכחית
33% מכלל המדגם לא יודעים למי יצביעו (לעומת כ-20% בציבור הרחב). בקרב בעלי הדעה, ישראל ביתנו מובילה בבירור עם 39% תמיכה, גידול מ-14% בשנתיים. 15% יצביעו לליכוד, 11% ליש עתיד, 11% לבנט 2026, 10% לדמוקרטים ובחלוקה גושית, 75% למחנה השינוי ו-25% למפלגות הקואליציה הנוכחית.