ביום שישי האחרון התפרסם בארצות הברית דו"ח התעסוקה החודשי ועורר סערת אלוהים שהתחילה בבית הלבן, עברה בוול-סטריט, ובסופו של דבר תגיע גם לכיס שלנו כאן בישראל.

הדו"ח הפתיע לרעה לא רק בגלל שבחודש יולי נוספו למשק רק 73 אלף משרות חדשות  – נתון חלש בפני עצמו, ומאכזב במיוחד לאור התחזיות שהיו גבוהות הרבה יותר – אלא בעיקר כי הוא דיווח על טעות קטנה שנפלה בנתוני הדו"ח הקודם של חודש יוני. כמה קטנה? 258 אלף משרות חדשות שדווחו בחודש שעבר בטעות, וצריך בדיעבד "למחוק" אותן ממאזן התעסוקה של מאי ויוני.

השווקים הגיבו בהתרסקות מפוארת, כשעד סוף היום הנאסד"ק וה-S&P 500 נחתכו ב-2.2% ב-1.6% בהתאמה, וטראמפ כמובן השתולל. כמה שעות לאחר הפרסום הוא פיטר את אריקה מקאנטרפר, ראש לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה, בטענה שהיא זייפה את הנתונים "כדי לגרום לרפובליקנים, ולי, להיראות רע”. אבל, לפי הוול סטריט ג'ורנל, הבעיה היא לא בשליח – הבעיה היא בשיטה.

הדו"ח הזה, שמתפרסם פעם בחודש על ידי הלשכה לסטטיסטיקה של משרד העבודה ומהווה בסיס קריטי להחלטות של הפדרל ריזרב, נראה אולי רשמי ומדעי – אבל הוא מבוסס על נתונים חלקיים מאוד. הסקר אמנם נשלח מדי חודש לכ־121,000 עסקים וגופים ממשלתיים שמעסיקים כ־26% מכלל העובדים במשק (בלי חקלאות), ואמורים להוות מדגם מייצג טוב למדי, אך בפועל רק כ־60% מהם משיבים בזמן ונכללים בפרסום הראשוני של הדו"ח.

ונכון, גם 72,000 עסקים וגופים נשמעים כמו מדגם רחב למדי, אבל הבעיה היא שהם לא מדגם מייצג. מי שעונה בזמן הם בעיקר משרדי ממשלה ומעסיקים גדולים, מכיוון שלרוב מדובר בגופים מאורגנים עם מערכות דיווח משומנות. לעומתם, עסקים קטנים שהם גם אלו שרגישים יותר לשינויים בשוק מגיבים לרוב באיחור, אם בכלל. התוצאה היא הטיה במדגם, שבה עסקים חזקים מקבלים ייצוג יתר, והמשק כולו מוצג חזק יותר ממה שהוא באמת – לפחות עד שמגיעות התגובות המאוחרות שמובילות ל"תיקונים" כלפי מטה כמו שראינו בסופ"ש.

כך למשל, בדו"ח של חודש מרץ דווח בהתחלה על תוספת של 228 אלף משרות, לאחר מכן המספר תוקן ל־185 אלף, ובסופו של דבר התברר שהתווספו רק 120 אלף משרות. במילים אחרות, כמעט חצי מהתוספת שנרשמה בתחילה  – לא באמת התקיימה . וזו ממש לא בעיה נקודתית, נתוני המפקד הרבעוני של שכר ותעסוקה (QCEW) שנחשב אמין בהרבה, הראו כי בין מרץ לדצמבר 2024 נוספו בארה"ב 607 אלף משרות בלבד, לעומת 1.4 מיליון משרות שעליהן דיווחו במקור הדו"חות החודשיים של הלשכה לסטטיסטיקה של משרד העבודה. גם פה, מדובר על פער של פי שניים בין מה שתואר בדו"חות לבין המציאות בשטח כפי שהתבררה בדיעבד.

וזה גם מה שקרה בדו"ח של יום שישי. שיעור העסקים שענו על הסקר בזמן ונכנסו לדו"ח המקורי של חודש יוני עמד על 59.5% – נתון ממוצע לגמרי – אך השגיאה הפעם הייתה רחבה אפילו יותר. הסיבה העיקרית לתיקון היא מערכת החינוך הציבורית שהעסיקה בפועל 109,100 עובדים פחות ממה שנרשם בדו"ח המקורי, אבל גם תעשיות אחרות שהגיבו מאוחר הצביעו על חולשה. "בדרך כלל, התיקונים החודשיים מאזנים זה את זה" אמרה לוול סטריט ג'ורנל קלייר מרסול, כלכלנית בלשכה לסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקאי, "ענף אחד עולה, ענף אחר יורד. אבל ביוני, רוב התיקונים היו כלפי מטה". 

בגלל השיטה הסטטיסטית שמשמשת ליצירת הדו"ח, התיקון הזה השפיע רטרואקטיבית גם על נתוני חודש מאי וגרע עוד כמה עשרות אלפי משרות כחלק מחישוב מחדש של דפוסים עונתיים – אבל הבעיה היא שמדובר בתיקון שהגיע מאוחר מדי. הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי של ארצות הברית, לא ישב וחיכה לנתונים של יוני ובטח לא לאלו של מאי. הוא מקבל החלטות כאן ועכשיו, ובלית ברירה הוא עושה את זה לפי הנתון הראשוני והמוטה. 

לו הדו"ח של חודש יוני היה משקף את הירידה בתעסוקה בזמן אמת, ייתכן מאוד שנגיד הפד ג'רום פאוול היה בוחר להתחיל להוריד את הריבית כבר בהחלטה הריבית האחרונה שנערכה ביום רביעי שעבר בכדי למנוע מהמשק להידרדר למיתון. אבל כשנתוני שוק התעסוקה הראשוניים שידרו עסקים כרגיל, פאוול בחר להמשיך במדיניות שמרנית ולהמתין עוד קצת לראות מה קורה עם האינפלציה, ובינתיים הריבית נשארת גבוהה.

זה משפיע כמובן גם ישירות עלינו. נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, אמנם מנהל מדיניות מוניטרית עצמאית, אבל ניתן בהחלט להניח שהורדת ריבית אצל ידידתנו שמעבר לאוקיינוס תהיה סימן שהגיע הזמן להצטרף למגמה ולהתחיל במהלך של הפחתות ריבית גם בשוק המקומי – לא רק בגלל ההשפעה של ריבית הפד על הדולר והשווקים, אלא גם מתוך שיקולים של יציבות פיננסית וסנכרון עולמי במדיניות המוניטרית
אז נכון, לא מדובר במיליונים.

ירידת ריבית של 0.25% הייתה חוסכת לכם כ-147 ש"ח בכל חודש במשכנתא (בהנחה של מיליון ₪ במסלול פריים, עבור סכומים אחרים תעשו את המכפלות), ומדובר פה על בסך הכל כמה חודשים עד שהפער ייסגר, אבל זה כמה מאות שקלים שיכולנו להשתמש בהם לדברים אחרים – ושעד שטראמפ לא יפסיק "להרוג את השליח" במקום לשנות את השיטה, כנראה שנמשיך לשלם אותם גם בפעם הבאה שהטעות הזאת תקרה.