ארץ נהדרת הסתערה אתמול (רביעי) על פרשת קטארגייט. בדרך כלל התוכניות בהן יש נושא אחד מרכזי שהפאנל עוסק בו מזוויות שונות הן התוכניות המצטיינות, אבל הפעם משהו היה חסר. מערכון הפתיחה היה קצר – אך לא קולע: ארבעת יועצי ראש הממשלה יושבים בבית קפה, בפארודיה על פרסומת הלוטו. "בכל יום מתגלה עוד מישהו בלשכת ראש הממשלה שעובד אצל קטאר. אולי זה מישהו שאתה מכיר?".
חששתי שאולי מערכת "ארץ נהדרת" התעייפה השבוע (ואפשר להאשים אותם? בזמן שאנחנו מנסים לעמוד בקצב של האירועים המטורללים, הם צריכים כל שבוע להגביר את הטרלול בכמה דרגות), כי זה היה פאנץ' פושר במיוחד. לא מועיל ולא מזיק, ופתיחה לא מאוד מבטיחה לתוכנית. למרבה המזל, הפתיח השבוע לא העיד על התוכנית כולה.
כוכב חדד
החלק המרכזי של התוכנית, כמתבקש, עסק בפרשת קטארגייט ובשאלת חלקו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשה. מה שלא היה מובן מאליו היה הזווית של ניגוד העניינים של עו"ד עמית חדד, שמייצג את נתניהו – וגם את יונתן אוריך החשוד בפרשה. חדד אמנם מופיע לא מעט על המסך, אבל קשה להגיד שהוא דמות מוכרת בכל בית.
חדד מדגים איך ייצג במקביל את נתניהו ואת אוריך בבית משפט, בקטע שמזכיר את פרק סיום העונה של "ניתוק" (אולי זה יכול להיות פיתרון לניגוד העניינים המובהק?), ואחר כך צץ שוב גם כסנגורו של המפכ"ל דני לוי ולבסוף כעורך דינו של אמיר קטאר.
עו"ד עמית חדד. אורח מפתיע (צילום מסך קשת 12)
עד השבוע האחרון התקשורת כמעט שלא עסקה בעורך הדין חדד, שאולי על הנייר לא היה מצוי עד כה בניגודי אינטרסים, אבל ההימצאות שלו בכל צומת מושחתת לכאורה של נתניהו דורשת לכל הפחות הרמת גבה. "ארץ נהדרת" יכלה להשאיר את הזווית הזו לפרשנים בשולי הפאנלים במהדורות, אבל היא הביאה אותה ללב הפריים טיים.
איפה האופוזיציה?
בזמן הצפייה עלתה לי השאלה ששאלתי שוב ושוב בשבוע האחרון: איפה האופוזיציה? יאיר גולן, שהגיע בתחפושת פיקאצ'ו – כמחווה לכוכב הבלתי צפוי של המחאה בטורקיה, היה עלה התאנה. וגם עליו לא הצלחתי להבין מה ניסתה ארץ להגיד.
ארצה להבהיר, אני לא מהאנשים שחושבים שארץ נהדרת צריכה להיות יותר "מאוזנת". סאטירה אמורה לבקר את בעלי הכוח, וקשה לומר שלאופוזיציה (לא רק הנוכחית, אלא באופן מובנה) יש שביב של כוח – אפילו סמלי.
בדרך כלל זה לא יפריע לי, אבל בעיסוק במינוי של אלי שרביט והקרקס סביב קפלניותו, האופוזיציה בלטה בהיעדרה. נכון, ההתהפכות של השופרות וחברי הקואליציה הייתה הרבה יותר מסחררת ומובהקת מהמסרים הלא אחידים שיצאו מהאופוזיציה (שרק לאחרונה הודיעה על ציפוף שורות ושיתוף פעולה מלא); אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם מזה שבאופוזיציה לא לגמרי ידעו איך לאכול את הספין היומי של נתניהו.
במעבר חד
הפאנל החדשותי השבוע הסתיים בעזיבתם של ביבי ושרה לבודפשט, בפארודיה על השיר "לונדון", שהייתה מאוד מוצלחת ומהודקת. בית ופזמון אחד הצליחו לכלול גם עקיצה על הנהנתנות והניתוק של הזוג המלכותי, וגם את ההשוואה המתבקשת לשליט שנתניהו שואף להיות – ויקטור אורבן ההונגרי.
ולקינוח, הזוג מתיישב מול הטלוויזיה בסוויטה המפוארת, מדליק טלוויזיה ונתקל במחזה מחרב שמחות: הריאיון שהעניק השבוע ירדן ביבס לתוכנית "60 דקות" האמריקאית, שבה קרא לנשיא טראמפ לעצור את המלחמה.
ביבי ושרה בדרך לבודפשט. הטרלול נעשה יותר נוח (צילום מסך קשת 12)
אחרי מערכון אפל במיוחד, המעבר לחלק הבידורי של הפאנל הרגיש מסחרר מהרגיל. אמנם בדרך היה מערכון על הריאיון של מירי רגב לרוני קובן שנע על התפר בין אקטואליה הארדקור לבידור, אבל השינוי באווירה מורגש.
לא אכביר מילים על האירוח של כוכבי חתונמי, זה הרי חלק מהחוזה של ארץ נהדרת, וזה לא בדיוק שהם יכולים "להלאים" את הרצועה בתוכנית לטובת תכנים אחרים אם היו רוצים (והאמת, שהפירגון לקולגה מ"כאן 11" מרכך קצת את המכה). אבל שוב אני מוצאת את עצמי חוזרת למילה "איזון".
הפעם לא במובן הפוליטי, אלא בהקשר של הרוח שמלווה את התוכנית מתחילתה ועד סופה, ולקח לי זמן להבין מה היה הרכיב המאזן שהיה כל כך חסר (ולא, זאת לא האופוזיציה): הציבור הישראלי. לרוב הישראלי הפשוט מופיע במערכוני הפתיחה, או במערכונים שנכללים בחלק הבידורי.
אלו החלקים שבהם ארץ מצטיינת במיוחד באיזון שבין ביקורת על "המצב" לבין בריאת דמויות שעושות צחוק מהישראלים (ואחראיות גם ללא מעט מטבעות לשון וסלנג כבר שני עשורים). וחשוב מכל: המערכונים האלו מנסים לענות על השאלה הבלתי אפשרית: מה שלומו של הציבור השבוע?
זו לא הייתה תוכנית גרועה בשום צורה, אגב. היו לה כמה הברקות וכמה מערכונים סתמיים, כמו תמיד, אבל היעדרם של החיים עצמם מסגר היום גרם לה לחרוק על הפסים, גם אם לא לרדת מהם לחלוטין. מערכון נוסף לפני סיום התוכנית, או אפילו סקר רחוב, היה מונע את המעבר החד כל כך בין הלרלרת חסרת המשמעות של חתונמי, לבין הסגיר שבו אייל קיציס לא מצליח, אפילו באירוניה – להזכיר לנו ש"יש לנו ארץ נהדרת".
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.