תרבות
ארץ נהדרת מאבדת שיווי משקל ושוכחת מהחיים עצמם. ביקורת
ארץ נהדרת הסתערה אתמול (רביעי) על פרשת קטארגייט. בדרך כלל התוכניות בהן יש נושא אחד מרכזי שהפאנל עוסק בו מזוויות שונות הן התוכניות המצטיינות, אבל הפעם משהו היה חסר. מערכון הפתיחה היה קצר – אך לא קולע: ארבעת יועצי ראש הממשלה יושבים בבית קפה, בפארודיה על פרסומת הלוטו. "בכל יום מתגלה עוד מישהו בלשכת ראש הממשלה שעובד אצל קטאר. אולי זה מישהו שאתה מכיר?".
אולי זה מישהו שאתה מכיר? pic.twitter.com/1oNRvj2YBi
— ארץ נהדרת (@Eretz_Nehederet) April 2, 2025
חששתי שאולי מערכת "ארץ נהדרת" התעייפה השבוע (ואפשר להאשים אותם? בזמן שאנחנו מנסים לעמוד בקצב של האירועים המטורללים, הם צריכים כל שבוע להגביר את הטרלול בכמה דרגות), כי זה היה פאנץ' פושר במיוחד. לא מועיל ולא מזיק, ופתיחה לא מאוד מבטיחה לתוכנית. למרבה המזל, הפתיח השבוע לא העיד על התוכנית כולה.
כוכב חדד
החלק המרכזי של התוכנית, כמתבקש, עסק בפרשת קטארגייט ובשאלת חלקו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרשה. מה שלא היה מובן מאליו היה הזווית של ניגוד העניינים של עו"ד עמית חדד, שמייצג את נתניהו – וגם את יונתן אוריך החשוד בפרשה. חדד אמנם מופיע לא מעט על המסך, אבל קשה להגיד שהוא דמות מוכרת בכל בית.
חדד מדגים איך ייצג במקביל את נתניהו ואת אוריך בבית משפט, בקטע שמזכיר את פרק סיום העונה של "ניתוק" (אולי זה יכול להיות פיתרון לניגוד העניינים המובהק?), ואחר כך צץ שוב גם כסנגורו של המפכ"ל דני לוי ולבסוף כעורך דינו של אמיר קטאר.
עד השבוע האחרון התקשורת כמעט שלא עסקה בעורך הדין חדד, שאולי על הנייר לא היה מצוי עד כה בניגודי אינטרסים, אבל ההימצאות שלו בכל צומת מושחתת לכאורה של נתניהו דורשת לכל הפחות הרמת גבה. "ארץ נהדרת" יכלה להשאיר את הזווית הזו לפרשנים בשולי הפאנלים במהדורות, אבל היא הביאה אותה ללב הפריים טיים.
איפה האופוזיציה?
בזמן הצפייה עלתה לי השאלה ששאלתי שוב ושוב בשבוע האחרון: איפה האופוזיציה? יאיר גולן, שהגיע בתחפושת פיקאצ'ו – כמחווה לכוכב הבלתי צפוי של המחאה בטורקיה, היה עלה התאנה. וגם עליו לא הצלחתי להבין מה ניסתה ארץ להגיד.
ארצה להבהיר, אני לא מהאנשים שחושבים שארץ נהדרת צריכה להיות יותר "מאוזנת". סאטירה אמורה לבקר את בעלי הכוח, וקשה לומר שלאופוזיציה (לא רק הנוכחית, אלא באופן מובנה) יש שביב של כוח – אפילו סמלי.
בדרך כלל זה לא יפריע לי, אבל בעיסוק במינוי של אלי שרביט והקרקס סביב קפלניותו, האופוזיציה בלטה בהיעדרה. נכון, ההתהפכות של השופרות וחברי הקואליציה הייתה הרבה יותר מסחררת ומובהקת מהמסרים הלא אחידים שיצאו מהאופוזיציה (שרק לאחרונה הודיעה על ציפוף שורות ושיתוף פעולה מלא); אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם מזה שבאופוזיציה לא לגמרי ידעו איך לאכול את הספין היומי של נתניהו.
במעבר חד
הפאנל החדשותי השבוע הסתיים בעזיבתם של ביבי ושרה לבודפשט, בפארודיה על השיר "לונדון", שהייתה מאוד מוצלחת ומהודקת. בית ופזמון אחד הצליחו לכלול גם עקיצה על הנהנתנות והניתוק של הזוג המלכותי, וגם את ההשוואה המתבקשת לשליט שנתניהו שואף להיות – ויקטור אורבן ההונגרי.
ולקינוח, הזוג מתיישב מול הטלוויזיה בסוויטה המפוארת, מדליק טלוויזיה ונתקל במחזה מחרב שמחות: הריאיון שהעניק השבוע ירדן ביבס לתוכנית "60 דקות" האמריקאית, שבה קרא לנשיא טראמפ לעצור את המלחמה.
אחרי מערכון אפל במיוחד, המעבר לחלק הבידורי של הפאנל הרגיש מסחרר מהרגיל. אמנם בדרך היה מערכון על הריאיון של מירי רגב לרוני קובן שנע על התפר בין אקטואליה הארדקור לבידור, אבל השינוי באווירה מורגש.
לא אכביר מילים על האירוח של כוכבי חתונמי, זה הרי חלק מהחוזה של ארץ נהדרת, וזה לא בדיוק שהם יכולים "להלאים" את הרצועה בתוכנית לטובת תכנים אחרים אם היו רוצים (והאמת, שהפירגון לקולגה מ"כאן 11" מרכך קצת את המכה). אבל שוב אני מוצאת את עצמי חוזרת למילה "איזון".
הפעם לא במובן הפוליטי, אלא בהקשר של הרוח שמלווה את התוכנית מתחילתה ועד סופה, ולקח לי זמן להבין מה היה הרכיב המאזן שהיה כל כך חסר (ולא, זאת לא האופוזיציה): הציבור הישראלי. לרוב הישראלי הפשוט מופיע במערכוני הפתיחה, או במערכונים שנכללים בחלק הבידורי.
אלו החלקים שבהם ארץ מצטיינת במיוחד באיזון שבין ביקורת על "המצב" לבין בריאת דמויות שעושות צחוק מהישראלים (ואחראיות גם ללא מעט מטבעות לשון וסלנג כבר שני עשורים). וחשוב מכל: המערכונים האלו מנסים לענות על השאלה הבלתי אפשרית: מה שלומו של הציבור השבוע?
זו לא הייתה תוכנית גרועה בשום צורה, אגב. היו לה כמה הברקות וכמה מערכונים סתמיים, כמו תמיד, אבל היעדרם של החיים עצמם מסגר היום גרם לה לחרוק על הפסים, גם אם לא לרדת מהם לחלוטין. מערכון נוסף לפני סיום התוכנית, או אפילו סקר רחוב, היה מונע את המעבר החד כל כך בין הלרלרת חסרת המשמעות של חתונמי, לבין הסגיר שבו אייל קיציס לא מצליח, אפילו באירוניה – להזכיר לנו ש"יש לנו ארץ נהדרת".
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
Source link
