Connect with us

תרבות

המסך שמעל המסך: כך מנווטים את דעת הקהל בחדשות 12

Published

on




הצפייה במהדורת חדשות 12 מתנהלת כמעט תמיד בשני רבדים: גלוי וסמוי. הגלוי הוא התיאטרון היומי, על האגו המנופח של הפרסונות שמאיישות את הפאנל, המניירות, הנרטיבים, העקיצות והספינים שהפכו לחלק חשוב בהרבה מהמידע שמגיע אלינו דרך המהדורה.

הרובד הסמוי הוא המסקרן הרבה יותר. ברוב המקרים הפענוח שלו מתנהל בדיעבד ובינינו לבין עצמנו: למה אמרו לנו את מה שאמרו? לאן מנסים למשוך אותנו? מה האינטרס ומי מושך בחוטים?

לפני קצת יותר משבוע יצא לפתע הרובד הזה לאור, עם חשיפת ההתכתבויות בקבוצת הכתבים של מערכת החדשות החזקה בישראל. בפרסום של רן בוקר נחשפנו להודעות של כתבים כמו אילן לוקאץ' ומיכל פעילן, שנאבקים על תפקידם העיתונאי להביא את הנעשה בעזה אל הצופים הישראלים, כפי שצופים בשאר העולם מקבלים מדי יום. לא מפני שהם תומכים ב"הורדת המורל" או בהאדרת הסבל הפלסטיני, אלא פשוט מפני שאין שום דבר עיתונאי בהתעלמות מסיטואציה שמשפיעה בכל רגע ורגע על החיים שלנו כאן.

כוחות צה''ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)
כוחות צה"ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)

הניסיון הושתק בפאסיב-אגרסיב אופייני על ידי בכירי חברת החדשות. בתחילה על ידי עורך המהדורה, רון ירון, ולאחר מכן (ובהרבה קלאס) על ידי המנכ"ל, אבי וייס. "חברים תודה!!!", הייתה ההודעה שסגרה את הניסיון לאתגר את המערכת. קו ישר מחבר בין ההתכתבות ההיא לכתבה של אוהד חמו ששודרה אתמול (שני) במהדורה.

הכתבה, שהוצגה כ"קולות שמעולם לא שמעתם מהאזור שבו צה"ל לא פעל בעזה", איימה לשבור לרגע את החומה שנבנתה בנווה אילן בינינו לבין המתרחש מעבר לגבול. אלא שכבר באופן שבו "נמכרה" במהדורות המוקדמות, ניכרה תחושה שאת הקולות והתמונות האלה כבר שמענו.

חשוב להדגיש כבר בשלב הזה: חמו הוא מהעיתונאים האמיצים במערכת חדשות 12. רק לפני כמה ימים הוא הפך שוב ל"אויב העם", רק מפני שהעז לציין ש"יש רעב בעזה וצריך להגיד את זה בקול רם, ברור וצלול". בדבריו הדגיש שהאחריות לרעב אינה רק על חמאס, אלא גם על ישראל שהובילה במעשיה למצב שבו אין אלטרנטיבה שלטונית לארגון הטרור. ממש לא עניין של מה בכך, לנוכח חלק מהדמויות שחולקות עימו את השולחן במהדורה, ייתכן שגם לא מול מנהליו ועורכיו.

ואמנם נכון, הכתבה שהציגה אתמול את החיים בדיר אל בלח – אחד ממחנות המרכז שבו מוחזקים על פי החשד חטופים, ועל כן הוא מהמקומות היחידים בעזה שנותרו בשלמותם – חשפה מעט מהמשמעות של רעב למי שתמונות לא עושות עליהם רושם. 70 שקל למלפפון, 60 שקל לתפוח אדמה, 100 שקל לאריזת קמח. השוק היקר בעולם, שהסניף היחיד שלו ממוקם באזור שבו מרבית הלקוחות הם חסרי כול.

פלסטינים מחכים לסיוע הומניטרי בעזה (צילום: רויטרס)
פלסטינים מחכים לסיוע הומניטרי בעזה (צילום: רויטרס)

המרואיינים סיפרו על ההשלמה עם המחסור בחשמל והתקווה למצוא מים – לא משנה אם מתוקים או מלוחים. הם סיפרו על מסעות של עשרות קילומטרים, תוך כדי סיכון חיים באתרי החלוקה, כדי להביא שק קמח הביתה. "או שתביא שק, או שתחזור לילדים שלך בתוך שק", סיפר אחד מהם.

אלה קולות שנמנעים מאיתנו כבר תקופה ארוכה מתוך החלטה מודעת. אם עד לפני כמה חודשים ניתן היה עדיין לגונן על ההחלטה הזאת, כבר תקופה שהיא מרגישה בלתי מקצועית בעליל. כאילו מישהו החליט עבורנו איזה דילמות מוסריות ראוי שנקיים ואיזה לא.

אלא שכאן מסתיים האתגור של מסך הברזל ומתחיל השירות שלו. המראות והקולות שחשף חמו (ולמען ההגינות – לא רק הוא) נראים כמו שידור חוזר של המעט שכן ראינו מעזה בשנתיים האחרונות. עזתים שמכים על חטא על שבעה באוקטובר, שמגדפים את חמאס, שמדברים על חלומם להגר, שמקוננים על חוסר התוחלת של החיים בעזה, שמכירים בעליונות של ישראל ובכך שהניסיון להרגיז אותה היה טעות טראגית.

אם זה נשמע מוכר, זה מפני שב-11 בנובמבר 2024, כשחמו נכנס לעזה עם כוחות צה"ל, הוא הביא קולות דומים. גם אז הוצגה הכתבה כ"עזה כפי שלא נשמעה מעולם", וגם אז הופיעו על המסך עזתים שמגדפים את ארגון הטרור ומעודדים את צה"ל להמשיך עד השמדתו.

הפגנה נגד המלחמה בעזה (צילום: אסף כץ ועמרי עברון)
הפגנה נגד המלחמה בעזה (צילום: אסף כץ ועמרי עברון)

הוויכוח הוא לא על האותנטיות של הקולות שהוצגו. ברור וטבעי שבתוך אוכלוסייה של כשני מיליון עזתים יהיו מי שיובילו את הקו הביקורתי אל מול חמאס. אלא שהתמונה המינימלית שמורשית לעבור במהדורה לגבי עזה, היא לכל הפחות לא מייצגת. מכון המחקר PCPSR של ד"ר ח'ליל שקאקי מקיים ברצועה סקר תקופתי, שנחשב לאמין ומייצג, וממנו עולה תמונה שונה לחלוטין. הגרסה האחרונה שלו בסוף 2024 חשפה כי רוב העזתים תומכים במאבק מזוין בישראל, תומכים בשלטון חמאס, מתנגדים לפתרון שתי המדינות ומצדיקים את טבח שבעה באוקטובר.

בכלל, אין באמת צורך בסקרים כדי להגיע למסקנה שהלך הרוח בעזה שונה מזה שהוצג לנו. אנשים שבתיהם נחרבו, שבני משפחתם נהרגו, שחוו טראומות וצלקות שילוו אותם למשך כל חייהם, שהושפלו לצד בני משפחותיהם – לא יהיו שכנים טובים וכנועים. אנחנו יודעים את זה כי התחושות האלה היו כאן בשבעה באוקטובר, ולא נעלמו מאז, ולא, אין כאן כל כוונה להשוות בין המקרים.

המסקנה היחידה היא שילדים שגדלו לתוך מציאות של חורבן, לא יהפכו למקדמי שלום, לא יגישו את הלחי השנייה ורובם המכריע לא יעבור למדינה אפריקאית נידחת – לא משנה כמה יבטיחו לנו.

קשה לנתק את המסקנות האלה מהאייטמים שקדמו לכתבה של חמו באותה מהדורה בדיוק: על נשיא ארצות הברית שמדבר על הרעב בעזה וסותר את עמדת ישראל, על האיומים להרחיק את ישראל מתוכנית מענקים בין לאומית יוקרתית, על הניסיונות של מפגינים פרו-פלסטינים לחסום ספינות נופש ישראליות מלהגיע לחופי יוון, על האיומים המתגברים במהלכים בין לאומיים מתואמים נגד ישראל.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר (צילום: רויטרס)
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר (צילום: רויטרס)

כל אלה בלי להזכיר את החיילים שממשיכים ליפול, את אלו שממשיכים לסבול מפגיעות פיזיות ונפשיות, את האפקט של כל אלה גם על מי שנמצאים בעורף ומנסים לקיים שגרת חיים כלשהי.

עזה הזאת רחוקה מאוד מזו שהוצגה לנו. היא לא מתקפלת ולא מתבטלת אל מול החלום של ריביירה מתנחלית על חורבותיה, לא מתרשמת מכך שעוד שערים של הגיהינום ייפתחו עליה (כמה כאלה יש בעצם?), לא מפסיקה להציג לעולם זווית שהפכה מלחמה צודקת מאין כמותה, לכזו שאיבדה את כל הקונצנזוס שלה. היא גם ממשיכה לפרק נפלים ולהכין מהם מטענים, להצמיד אותם לטנקים לא ממוגנים ולשגר לעברם טילי נ"ט. היא בעיקר ממשיכה להחביא מתחת לחורבותיה 20 נשמות מיוסרות, שחולמות כבר כמעט 700 יום לחזור הביתה.

אפשר לשער השערות לגבי הכוח של חמו להכתיב את הקו במערכת, לעומת מה שהיא מוכנה לאפשר לו לסקר. בשורה התחתונה מה שהובא לעינינו ואוזנינו גרוע במידה רבה מההחלטה לא להראות לנו שום דבר. הטשטוש והבחירה המוקפדת בנרטיב אחד מובילים לפרשנות שגויה של המציאות, שמובילה בתורה לחוסר הבנה של מה העולם רואה שאנחנו לא. הכול כדי שרגע לפני עוד "דרמה" ב"רוקדים עם כוכבים", לא נידרש לעומס רגשי גדול מדי. כן, יכול להיות שיש רעב בעזה, אבל תראו איך הם הבינו את המסר. הם כבר לא יתעסקו איתנו יותר.

באותם אולפנים של אותה חברת חדשות עולים כמעט מדי שעה דיונים על איך הגענו למצב הנוכחי. רק מוקדם יותר, בתוכניתו של רפי רשף, הסביר נמרוד שפר שלא משנה כמה נכבוש וכמה נהרוס, לא נצליח להגיע לפתרון שמבוסס רק על כוח צבאי. אמנון אברמוביץ' הפציע רק לרגע כדי להזכיר שהשמדה מוחלטת של אויבנו מעולם לא הייתה מטרה ריאלית עבור ישראל (או אף מדינה שניהלה מלחמה).

ובסופו של דבר זה התיאטרון כולו: התשובות לפלונטר ידועות, אבל עדיף להמשיך לנהל דיון מעגלי אין סופי ולדמיין שבעזה מחכים כולם לספינה שתיקח אותם הרחק מכאן. חברים, תודה.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תרבות

עשור למותו של יוסי פיאמנטה: האיש שהפך גיטרה לכלי קודש

Published

on




עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.


הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.

https://www.youtube.com/watch?v=xqxhsGTw-co

בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.

נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.

עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.





Source link

Continue Reading

תרבות

דויד גרוסמן לעיתון איטלקי: "בעזה מתרחש רצח עם. הלב שלי נשבר, אבל אני חייב לומר זאת"

Published

on


הפגנה נגד הממשלה בקפלן, תל אביב

בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות



Source link

Continue Reading

תרבות

מי יכול על גידי גוב? 75 סיבות לאהוב אותו מחדש

Published

on




יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.

את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.

על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.


מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.

מחבר להקה לסולן 

במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.

לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון'  והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.

שנות ה-80 העליזות

בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.

עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.

בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.

בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית

לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.

גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.

לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!

רשימת השירים בעריכה המיוחדת

  • יעלה ויבוא 
  • נתתי לה חיי (להקת כוורת) 
  • גן סגור (הכבש השישה עשר)
  • תשע בכיכר (גזוז)
  • שטח ההפקר 
  • רחוב סומסום 
  • הופה היי
  • היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
  • הא או (גזוז)
  • אני שוב מתאהב
  • לידיה הלוהטת (דודה)
  • לוליטה
  • יו יה (כוורת)
  • הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
  • טוב שבאת
  • אלף כבאים (דודה)
  • למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
  • טנגו צפרדעים (כוורת)
  • חורף
  • לכבוד הקיץ (גזוז)
  • והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
  • בואי נישאר 
  • בלעדייך
  • הו מה יהיה 
  • חייך וחיי (עם ריטה)
  • יש אי שם
  • פרח 
  • אני אוהב אותך חזק 
  • אין עוד יום
  • שלל שרב 
  • רוני (גזוז)
  • כלים שלובים
  • פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי) 
  • נגיעה אחת רכה
  • נערה במשקפיים
  • הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
  • אני אוהב (הכבש השישה עשר)
  • תנו לגדול בשקט 
  • אמא ודני (גזוז)
  • סוס עץ
  • שירות עצמי (כוורת)
  • ציפי פרימו (גזוז) 
  • שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל) 
  • שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • ילד מזדקן (כוורת)
  • נאחז באוויר
  • מה אתה בכלל יודע על אהבה 
  • לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
  • עדיין מחכה לך 
  • יורם 
  • מסע אלונקות (עם ששת)
  • שירי סוף הדרך 
  • עד הבוקר (כשנולדתי)
  • העיקר זה הרומנטיקה
  • ככה היא באמצע (כוורת)
  • שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
  • מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
  • בשדה ירוק 
  • כמעט סתיו
  • עניין של זמן
  • סימן שאתה צעיר 
  • ערב אבוד
  • היא לא תדע (גזוז)
  • לך ספר לסבתא (כוורת)
  • איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
  • הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
  • אין לי כסף
  • הכל פתוח
  • נם לא נם
  • חללית (גזוז)
  • שיר מלחים (כוורת)
  • אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
  • תקלה מהתחלה (גזוז)
  • דרך ארץ
  • גובינא (גזוז)
  • צל עץ תמר (זהו זה)
  • ריקוד ירח 
  • עדן
  • אני אומר מילה (עם רונה קינן)
  • מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
  • מי תרצי
  • סורו מני
  • אל הגבים 
  • זמר לספינה 
  • בין שלוש ובין ארבע 
  • זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
  • נובמבר
  • בקצה ההר 
  • הו איזה לילה 
  • אם יוולד לי ילד
  • כשאת מחייכת 
  • אם היינו
  • עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
  • שיר לשירה (זהו זה)
  • בבוקר 
  • שלושה בלילה בעיר 
  • אחלה עולם (עם מאור כהן)
  • נחמד (כוורת)

'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.

'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים