בריאות
בעקבות ה"מחלה" של נתניהו: 6 השלבים לשטיפת ידיים כשיש שלשולים
ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אתמול (ראשון) לבית המשפט כי הוא סובל ממחלת מעיים חריפה. המחלה, כפי שתיאר רופאו שנשכר לבדוק אותו, מלווה בתסמינים של שלשולים, הקאות וסיכון מוגבר להתייבשות. אמנם ישנם רבים המטילים ספק באמיתות המחלה ובתזמון ההודעה, אך בין אם מדובר באי נוחות זמנית ובין אם במחלה אמיתית, היא מאפשרת להעלות לסדר היום בעיה חמורה לא פחות: שטיפת ידיים לא נכונה, במיוחד לאחר יציאות מרובות.
דווקא בתקופות בהן אדם סובל משלשולים, הסיכון להפצת חיידקים גבוה במיוחד. מחלות מעיים זיהומיות מדבקות מאוד, ולעיתים נגרמות עקב היגיינה לקויה של האדם החולה עצמו או של סביבתו. הסיבה העיקרית לכך היא חוסר הקפדה על שטיפת ידיים בצורה יסודית לאחר השימוש בשירותים.
מחקרים בינלאומיים שנערכו בשנים האחרונות הראו שרוב האנשים, גם כשנדמה להם שהם שוטפים ידיים היטב, משאירים על כפות הידיים רובד עיקש של חיידקים שיכולים לעבור למשטחים, לאוכל, או לאנשים אחרים. לכן, ארגון הבריאות העולמי קבע סטנדרט חדש ומחמיר של שטיפת ידיים בשישה שלבים, המבוסס על ההנחיות המחמירות שמקובלות בחדרי ניתוח.
שיטה זו לא פותחה עבור הציבור הרחב מלכתחילה, אלא יועדה לצוותים רפואיים שנדרשים להיכנס לחללים סטריליים לחלוטין. אך עקב הצלחתה בהפחתת שיעורי זיהומים, היא הותאמה לכל מערכות הבריאות ברחבי העולם, וגם בישראל. בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2013 צויין כי בישראל מתים מדי שנה כ־5,000 בני אדם כתוצאה מזיהומים הנרכשים בבתי חולים, חלק גדול מהמקרים הללו מיוחסים להיגיינת ידיים לקויה של אנשי הצוות הרפואי.
המחקר החשוב ביותר שביסס את יעילות שיטת ששת השלבים בוצע באוניברסיטת גלזגו שבסקוטלנד. החוקרים עקבו אחר 42 רופאים ו־78 אחיות ששטפו ידיים תוך שימוש באחת משתי השיטות: שטיפה רגילה בשלושה שלבים או שטיפה יסודית בשישה שלבים.
הממצאים היו ברורים: השיטה הפשוטה של מריחת סבון, שטיפתו וסגירת הברז, הפחיתה את ריכוז החיידקים על הידיים מ־3.08 מושבות חיידקים למיליליטר עור ל־2.88. לעומתה, השיטה המורכבת בת ששת השלבים הורידה את כמות החיידקים מרמה של 3.28 מושבות ל־2.58 – הפחתה משמעותית הרבה יותר.
יחד עם זאת, השיטה היסודית גם דורשת יותר זמן: רחיצת ידיים בשיטה זו ארכה 42.5 שניות בממוצע, לעומת 35 שניות בשיטה הפשוטה. אולם כאשר מדובר במניעת הדבקה במחלת מעיים, שבה כל מגע לא היגייני עלול לזהם מזון או משטח ולהדביק את הבאים אחריכם – מדובר בהשקעה משתלמת.
אז איך מבצעים נכון את ששת שלבי שטיפת הידיים?
שלב ההכנה: פותחים את הברז, מרטיבים את כפות הידיים ומורחים סבון.
שלב ראשון: משפשפים יד אל יד, כך שהסבון יתפזר על פני כל כף היד.
שלב שני: יד ימין מקרצפת את גב כף יד שמאל ולהפך. חשוב לנקות גם את גב היד שהוא אזור שלרוב מוזנח.
שלב שלישי: משפשפים את האצבעות זו בזו, כשהן שלובות זו בזו. זהו אחד האזורים המזוהמים ביותר.
שלב רביעי: גב האצבעות מקרצף את כף היד הנגדית תוך תנועה קדימה ואחורה.
שלב חמישי: משפשפים את האגודל בתנועה סיבובית באמצעות כף היד השנייה. חוזרים עם היד השנייה.
שלב שישי: מנקים את קצות האצבעות בתנועה סיבובית על כף היד השנייה – פעולה שמסירה שאריות לכלוך מתחת לציפורניים.
בסיום, שוטפים את הידיים היטב מהסבון. הניגוב צריך להיעשות עם נייר חד פעמי יבש, ועדיף לסגור את הברז באמצעות אותו מגבון, או עם המרפק אם מדובר בברז רפואי עם ידית מותאמת. הנחיה זו אינה מיותרת: מחקרים הראו כי כפתורי ברז נחשבים לאחד המשטחים המזוהמים ביותר בשירותים, גם אם נראים נקיים לעין. אם תסגרו את הברז בידיים נקיות לאחר השטיפה, אתם למעשה חוזרים לזהם את כפות הידיים ונשארים באותו מצב ממנו התחלתם. חשוב להדגיש כי בזמן מחלת שלשולים של מי מבני הבית, צריך להקפיד שלאדם החולה תהיה מגבת נפרדת לניגוב הידיים.
באופן מפתיע, גם היום כשכולנו מכירים את המושג "חיידקים", ועברנו מגפות כמו קורונה, רוב האנשים ממשיכים לשטוף ידיים רק 5–10 שניות, ובאופן לא יסודי. במקרים של מחלות מעיים ושלשולים כמו זו ממנה סובל לכאורה נתניהו או כל אדם אחר, כל מגע מזוהם אחד עלול להדביק אחרים ולהתחיל שרשרת התפשטות. שטיפת ידיים נכונה, יסודית ומדויקת, במיוחד בעת שלשולים, היא לא המלצה אלא פעולה שיכולה למנוע תחלואה ממושכת, ולעתים גם מסוכנת.
רוב המים שמגיעים אלינו לברזים נובעים מהאדמה. אחד המאפיינים של מי תהום הוא מלחים, המוכרים גם בשם המהודר יותר – מינרלים. המינרלים הללו מומסים בתוך המים. בניגוד למזהמים רבים שעלולים לחדור למים, דווקא המינרלים לרוב אינם מזיקים, להיפך, חלקם אפילו חשוב לגוף שלנו. התהליך שעוברים מי השתייה לפני שהם מגיעים לברזים אינם משפיעים על תכולת המינרלים המומסים שבהם.
מים עם תכולת מינרלים גבוהה מכונים לעיתים קרובות "מים קשים". במהלך חימום והרתחה של המים יורדת המסיסות של מינרלים מסוימים ובסופו של התהליך הם מתגבשים למוצק על גבי תחתית הקומקום וגוף החימום.
אף שהם לא משפיעים על הבריאות, המשקעים הללו פוגעים לאורך זמן בגופי החימום ולכן כדאי לנקות אותם. זה נכון לגבי הקומקום, וזה נכון גם לגבי מכונות כביסה ומדיחי כלים.
גם הכרית שלכם כבר צהובה? על פי כתבה באתר החדשות האמריקאי USA Today – הגיע הזמן להיפרד ממנה. מומחים אומרים שכל השינוי בצבע הזההוא הצטברות של לכלוך שיכולה לגרום לבעיות בריאותיות בנשימה, בעור ובשינה. "הכריות הצהובות המסריחות הישנות האלה חושפות אתכם לאלרגנים ויוצרות קרקע פורייה לעובש", אמר ד"ר זכרי רובין, אלרגולוג ילדים באילינוי שצוטט בכתבה. "בנוסף, כשהכריות האלה מתבלות עם הזמן, הן לא נותנות לכם את סוג התמיכה לצוואר שאתם צריכים".
לשאלה למה התופעה הזו קוראת משיבה ד"ר לינדזי זובריצקי, רופאת עור במיסיסיפי שמצוטט גם היא בכתבה של USA Today: "הצטברות של שמן, לכלוך וזיעה מהשיער והעור שלכם לאורך זמן משאירה שאריות מלוכלכות על הכרית שגורמות לשינוי צבע". זובריצקי הוסיפה כי "הפנים שלכם גם מייצרות חומר שמנוני דביק שנקרא סבום ששומר על לחות העור. סבום שונה מזיעה, אבל הוא מצטבר על הכרית באותה מידה. ריר, איפור ומוצרי פנים אחרים, ושיער רטוב יכולים גם לגרום לכרית להצהיב".
"שינה על כרית צהובה במשך שנים יכולה להוביל להתפרצויות אקנה וסוגים אחרים של גירוי בעור כי הצטברות הלכלוך יכולה לסתום את הנקבוביות שלכם", הוסיפה זובריצקי בכתבה, "זה נכון במיוחד לאנשים עם אקזמה, רוזאצאה, אקנה קיימת או עור רגיש".
רובין בציטוט נוסף, יותר מוטרד מאלרגנים שמשגשגים בתוך הכריות הצהובות, בעיקר קרדיות אבק. "קרדיות אבק הן חרקים מיקרוסקופיים שאוהבים לאכול פתיתים זעירים של עור אנושי מת. כשאתם ישנים על כרית מלוכלכת, אתם כנראה נושמים את הצרכים שלהן או אותן, מה שיכול לגרום דלקת וגירוי בדרכי הנשימה" – דבר שלטענתו יכול להוות סכנה לאנשים הסובלים מבעיות נשימה ומחלות כמו אסתמה.
"מצבים מסוימים כמו אלרגיות, אקזמה ואסתמה מתלקחים בלוחות זמנים ייחודיים לפי השעה ביום, אבל בעיקר בלילה. אם יש לכם כרית מלוכלכת, אתם כנראה מחמירים את המצבים האלה עוד יותר כשאתם מנסים לנוח". אומר רובין בציטוט מהכתבה באתר בחדשות האמריקאי וזובריצקי הוסיפה: "הצעד הראשון בשמירה על כריות נקיות הוא להימנע משינה עליהן בלי ציפית".
איך לנקות ולחטא כריות כמו שצריך:
בסוף הכתבה, האתר USA Today מוסיף כמה טיפים לשמירה על כרית לבנה ונקייה, ומזכיר שלבסוף אין ברירה, כנראה צריך להחליף את הכרית.
- הסירו ציפיות ופזרו סודה לשתייה על הכרית כדי להפחית ריחות.
- שאבו את הסודה לשתייה אחרי לפחות 30 דקות.
- רססו על הכרית חומר חיטוי יעודי לבדים.
- שמו כריות באוויר הפתוח לכמה שעות כל שבועיים.
- כבסו כריות במכונה במחזור עדין כל שלושה חודשים, רצוי עם חומרי כביסה נטולי ריחות, בושם או צבעים.
- ייבשו באוויר לפני החלפת הציפית.
- החליפו את הכריות שלכם כל שנה עד שנתיים.
- הטיפים האלה שונים ותלויים בסוג הכרית שיש לכם, אז קראו את התוויות לפני כביסה.
אולי מפתיע, אבל ישראל ידועה כמעצמת מים – מדינה שמרבית מי השתייה שלה מגיעים מהתפלה. מדובר בהישג טכנולוגי מרשים, אך כזה שיש לו מחיר תזונתי. תהליך ההתפלה נועד להפוך מי ים מלוחים למים ראויים לשתייה ולשימוש חקלאי.
בישראל, מרבית ההתפלה נעשית בשיטה שנקראת אוסמוזה הפוכה שבה מים נדחפים בלחץ גבוה דרך קרום בררני (ממברנה) שמסנן מהם כמעט כל דבר: מלחים, חיידקים, מתכות כבדות – אבל גם מינרלים חיוניים לגוף.
כתוצאה מכך, המים שזורמים מהמתקנים דלים במיוחד ביוד, מגנזיום, סידן ומינרלים נוספים. אומנם חלק מהמרכיבים מוחזרים למים בתהליך של העשרה מלאכותית, אך יוד אינו אחד מהם. כך נוצר מצב שבו רוב האוכלוסייה בישראל צורכת מים כמעט חסרי יוד באופן קבוע, בלי לדעת, בלי להרגיש, ובלי לקבל על כך פיצוי תזונתי אחר.
ברבות ממדינות העולם המערבי – בארצות הברית, קנדה, ברזיל ורוב מדינות אירופה – הפתרון למחסור ביוד כבר מזמן מיושם: העשרת מלח – מוצר צריכה בסיסי – ביוד. יותר מ־120 מדינות מחייבות לזה, ו־88% מאוכלוסיית העולם צורכת מלח מיודד. בישראל, לעומת זאת, רק כ־5% מהציבור צורכים אותו. במקום מוצר בסיסי ונגיש, מלח מועשר ביוד נמכר לעיתים במחיר גבוה פי שלושה עד חמישה מזה של מלח רגיל.
בדיון שנערך בכנסת בדצמבר 2024 הוצגה הצעת חוק שמבקשת לתקן את האבסורד הזה: לקבוע שמחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל בפיקוח. ההצעה, שנתמכת על ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, נועדה לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למינרל חיוני, בלי קשר ליכולת הכלכלית. בפועל זה עוד לא קרה.
מחסור ביוד: הסכנות, השכיחות וההשלכות
היוד הוא מינרל חיוני שהגוף אינו מייצר בעצמו, ולכן יש לספק אותו דרך התזונה באופן יומיומי. הוא משמש חומר גלם בלעדי לייצור הורמוני בלוטת התריס (טירוקסין 4T וטריודותירונין 3T), אותם הורמונים שבלעדיהם כמעט אף מערכת בגוף לא פועלת כראוי.
בלוטת התריס אחראית על ויסות קצב חילוף החומרים, שמירה על טמפרטורת הגוף, רמות האנרגיה, תפקוד הלב, השרירים, מערכת העצבים וגם מצב הרוח. בתקופות רגישות כמו היריון, ינקות וילדות – פעילות תקינה של בלוטת התריס חיונית במיוחד להתפתחות תקינה של המוח ושל היכולות הקוגניטיביות.
חוסר קל ביוד עלול לגרום לעייפות בלתי מוסברת, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, רגישות לקור, ירידה במצב הרוח ולעיתים אף לדיכאון. כאשר החוסר מתמשך ומחמיר, הוא עלול להוביל לתת־פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), לעיכוב בגדילה, להתפתחות זפק (הגדלה של הבלוטה) ולפגיעה קוגניטיבית – בעיקר בקרב תינוקות וילדים.
בהיריון, חוסר ביוד עלול להשפיע על העובר כבר מהשבועות הראשונים – לעיתים עוד לפני שהאם יודעת שהיא בהיריון – ולגרום לעיכוב בהתפתחות מערכת העצבים, לירידה ביכולות הלמידה והזיכרון, ואף לנזק בלתי הפיך למוח המתפתח.
למרות כל זאת, בישראל שיעור הצריכה של מלח מועשר ביוד נותר נמוך במיוחד, ורמות היוד שנמדדו באוכלוסייה, ובעיקר בקרב ילדים ונשים הרות, אינן עומדות בהמלצות ארגון הבריאות העולמי. הסכנה אינה מוחשית כמו כאב חד או חום גבוה, ולכן קל להתעלם ממנה. וזו בדיוק הבעיה: מדובר בחוסר שהוא “שקט", סמוי – אך כזה שעלול להותיר חותם ארוך טווח על הבריאות האישית ועל עתיד הדור הבא.
מה אתם יכולים לעשות כבר היום?
הדרך הפשוטה והנגישה ביותר להעלות את רמות היוד בגוף היא דרך התזונה. חשוב להבין שתכולת היוד במזון מושפעת מאופן הגידול, מאיכות הקרקע ומהזנת בעלי החיים.
מקורות עיקריים במזון ליוד:
• דגי ים: טונה, בקלה, מקרל וסלמון – עשירים יותר ביוד.
• מוצרי חלב (בעיקר חלב ניגר) וביצים – תכולת היוד משתנה, אך אלה מקורות זמינים ונפוצים.
• מלח שולחן או מלח גס מועשרים ביוד – הדרך היעילה והמדויקת ביותר להשלים חוסר. חשוב לבדוק את האריזה – לא כל מלח (ובטח לא מלח ים או הימלאיה) מכיל יוד.
• אצות ים – מקור עשיר במיוחד.
• תוספים – בהתאם לייעוץ רפואי, בעיקר לנשים הרות, מניקות או קבוצות סיכון, למשל אנשים עם מחלות של בלוטת התריס.
חשוב לזכור, יוד הוא מינרל חיוני, אך עודף שלו עלול להזיק. צריכה גבוהה במיוחד, בעיקר ממקורות מרוכזים כמו אצות ים מסוימות – למשל קלפ או קומבו – עלולה להביא לשיבוש בתפקוד בלוטת התריס.
אנשים בריאים לרוב מתמודדים היטב עם שינויים בצריכת יוד, זאת להבדיל מאוכלוסיות רגישות יותר, כמו אנשים עם מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס, נשים הרות, מניקות ותינוקות. במצבים כאלה, צריכה עודפת עלולה להוביל ליתר־פעילות של בלוטת התריס, או להפך – לתגובה של תת־פעילות. לכן גם כאשר בוחרים להוסיף יוד לתפריט, חשוב לעשות זאת באופן מבוקר, דרך מקורות מגוונים, ולפנות לייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
פתרון לאומי לבעיה לאומית
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, הצעת חוק לפיקוח על מחיר מלח מועשר ביוד ממתינה להתקדמות בכנסת. מטרת ההצעה כפולה: להפוך את המלח ל"מיודד" תרתי משמע, לא רק מבחינת היוד – אלא גם מבחינת המחיר. לפי ההצעה, שאותה יזמו חברי הכנסת ניסים ואטורי ואלי דלל, מחיר מלח מועשר ביוד לא יעלה על מחיר מלח רגיל הנמצא בפיקוח. אם ההצעה תתקבל, היא עשויה להוביל לשינוי דרמטי בצריכה ובבריאות הציבור.
לא פחות חשובה היא ההסברה. רבים בציבור אינם מודעים לכך שרוב המלח הנמכר בישראל כלל אינו מועשר ביוד, ושצריכתו היומית קריטית לבריאות תקינה. כדי להגיע לשינוי אמיתי, לא די לסמן על המדף מלח “עם יוד", צריך גם שהציבור יידע על כך.
