השיר "מחכים למשיח" נולד בעקבות מקרה בכיכר המדינה, תל אביב, אי שם ב-1984. חנוך עבר להתגורר ברחוב ה' באייר שסובב את הכיכר עם בת זוגו באותם ימים, הזמרת דפנה ארמוני. "נכנסו לדירה מעל כיכר המדינה, וכל ערימות הארגזים כבר בתוכה", סיפרה בעבר ארמוני לוואלה תרבות, "באותו יום שלום אומר לי לפתע: 'דפני, אנחנו לא נוכל לגור פה, זה רועש מדי'. היה ברור לו שהוא לא יוכל ליצור שם. כשראינו את הדירה קודם היה שקט, כי זה לא היה בשעות היום. לא ישנו שם אפילו לילה אחד. שלום הודיע לבעל הדירה כי ברצוננו לעזוב, אבל הוא לקח את כל הכסף ששילמנו לו לחצי שנה מראש ולא הסכים להחזיר לנו שקל! ניסינו להציע לו דיירים במקומנו לשביעות רצונו כדי להיות הוגנים. הוא לא הסכים בשום אופן. מאוד כעסתי על בעל הדירה הזה, הוא היה חצוף ברמות!".

"זו היתה כוחנות וחזירות מצד המשכיר", אמר משה לוי, המפיק המוזיקלי והמלווה הקבוע של שלום חנוך מאז תחילת שנות השמונים. "שלום ניגש למשרד של בעל הדירה ואמר לו שהוא לא יכול לגור בדירה וביקש לבטל את העסקה. אבל המשכיר לא הסכים לוותר לשלום על הכסף שהוא שילם לו מראש, ואמר לו: אתה לא מקבל אגורה בחזרה. אני חושב שהסכום ששלום שילם לו היה 5,000 דולר של אז. זה המון כסף, סכום היסטרי. ושלום, מיותר לומר, לא היה משופע בכסף באותה עת, הוא נסע במכונית אמריקאית מאוד ישנה. לפי שלום, מיד אחרי הסירוב של המשכיר לבטל את העסקה, הוא יצא ממשרדו, לקח עט ונייר וכתב את השיר 'מחכים למשיח' במשיכת עט אחת. החוויה האישית של שלום בכתיבת 'מחכים למשיח' קשורה גם למחירי הדיור".

הרקע הזה של כתיבת השיר נוסף למלחמת לבנון והמשבר הכלכלי הגדול שפרץ באמצע שנות ה-80 בשל נפילת הבורסה. חנוך עשה היסטוריה במוזיקה הישראלית כשהוציא את "מחכים למשיח". בניגוד לשירי מחאה אחרים, שהדהדו לזמן קצר ואחר כך נעלמו מהתודעה הרחבה, "מחכים למשיח" הוא שיר מחאה שעמד במבחן הזמן. "אני חושב שהשיר הזה, מבחינת פוליטיקה, הוא לא ישיר", הוסיף לוי. "הוא מדבר על התוצאה של חוויות של אדם שקורס בנטל, ולא על הסיבה. הוא לא בא ונותן בכפית שמות ואירועים שגרמו לי להגיע לאיפה שאני נמצא. הוא נותן את התוצאה. ואני חושב שבזה כוחו".