ב־7 באוקטובר, כשקיבלתי את הידיעה על נפילתו של בני, אמרתי שזו לא בשורת איוב, אלא אני איוב בעצמו. מובן שזה היה שבר גדול, אבל מיד התעשתי, כי יש לי משפחה, ילדים ונכדים", מספר אלי טהר, שנבחר בשבוע שעבר ליו"ר ארגון יד לבנים.
"הרגשתי שאני עמוד התווך של המשפחה, ושאם אני נשבר, אז כל המגדל הזה שנקרא 'טהר' יתמוטט. החלטתי להרים את הראש ולבחור בחיים. זה גם מה שהילדים שלי, שאינם איתנו, היו רוצים לראות. הם היו ילדים שמחים שאהבו את החיים. החלטתי ששום דבר לא יכופף אותי. הכאב הוא כאב שלי. בזה, אף אחד לא מתחלק איתי. אז לפחות בטוב שאני יכול לעשות, אני אתחלק. בחרתי בחיים, בחרתי ללכת קדימה ולהגביר את הפעילות שלי למען המשפחות השכולות".
יוסי טהר (צילום: באדיבות המשפחה)
לתת כוחות – ולקבל
טהר, בן 75, גר עם אשתו מזל במושב עזריקם. בעשר השנים האחרונות הוא היה סגן יו"ר הארגון. טהר שכל שניים מששת ילדיו, וגם את אחיו. האח, סא"ל יוסי טהר ז"ל, שהיה בין הלוחמים ששחררו את החטופים באנטבה, נהרג בשנת 1981 בפעילות צה"ל בלבנון. בנו של אלי, סמל רועי טהר ז"ל, היה חייל בסדיר, לוחם בנח"ל. הוא נהרג בתאונת דרכים במהלך חופשה מהשירות, ב־2001, בהיותו בן 20. בן נוסף, יוסף־חי יוסי טהר ז"ל, 39, שנקרא על שם דודו שנפל בלבנון, היה לוחם וקצין בשייטת, ובהמשך עבר לשב"כ. הוא נהרג ב־7 באוקטובר בקרב נגד חוליות מחבלי חמאס באזור קיבוץ מפלסים.
"יוסי היה בכיר מאוד בשב"כ, אפילו תמונתו אסורה לפרסום", מספר האב. "ב־7 באוקטובר הוא לא היה אמור להיות בשטח בכלל. הוא תקשר עם לוחם שב"כ שהיה בשטח ונפצע. הייתה לחימה קשה באזור, ולא היה אפשר להגיע ללוחם הפצוע. הוא אמר ליוסי שהוא לא יחזיק מעמד וביקש שישמור לו על המשפחה. יוסי אמר שהוא לא ייתן לו למות בשטח והתחיל לנסוע אליו, תוך שהוא יורה במחבלים בדרך. הוא חבר ללוחם הפצוע, ודאג שיגיע מסוק לחלץ אותו. הלוחם הזה חי, ובא אלינו לביקור בכל שבוע".
רועי טהר (צילום: באדיבות המשפחה)
אבל יוסי טהר לא הסתפק בחילוץ חברו. "הוא שמע שמחבלים מנסים להגיע לקיבוץ מפלסים, אסף כמה לוחמים מהצומת וטס איתם לאזור", האב מתאר. "ליד הקיבוץ הם לחמו מול מאות מחבלים. יוסי אמר ללוחמים שאף יהודי לא ימות במפלסים. תוך כדי לחימה הוא שמע שכוח גדול של מחבלים מתארגן באנדרטת חץ שחור ואמור לעלות על אופנועים בדרכו למרכז הארץ. יוסי הרים כטב"ם, ואחר כך נמצאו במקום כ־150 גופות של מחבלים. הוא הציל את מדינת ישראל, כי אם המחבלים היו מגיעים למרכז, אני לא יודע איך זה היה נגמר. יוסי נהרג במהלך הקרבות. זה היה מעשה גבורה שלא יתואר. הוא גם הציל את לוחם השב"כ וגם במפלסים אף אחד לא נהרג".
ארגון יד לבנים, שנוסד בשנת 1949 בעקבות מלחמת העצמאות, הוא הגוף המרכזי המייצג הורים, אחים ואחיות של חללי מערכות ישראל. מטרות הארגון הן שימור זכר החללים, העברת מורשתם לדורות הבאים ומתן ליווי רגשי, חברתי וכלכלי למשפחות השכולות לאורך כל חייהן. לארגון 65 סניפים ובתי יד לבנים ברחבי הארץ, שבהם קיימים חדרי הנצחה, טקסים, פעילויות תרבות וסדנאות. הארגון מעניק ייעוץ וסיוע לבני המשפחות השכולות במימוש זכויות מול מוסדות המדינה, ומפעיל פרויקטים מיוחדים כסמינרים ונופשונים.
הפעילות של טהר בארגון הגיעה מתוך כאבו האישי. "לפני 44 שנה, כששכלתי את אחי, ראיתי את היחס של המדינה כלפי ההורים שלי וכלפי האחים, שלא נספרו", הוא משתף. "לא היה מושג כזה, 'אח שכול'. היו אומרים לנו: 'התפקיד שלכם הוא לשמור על ההורים'. אף אחד לא הבין שאנחנו מאבדים גם את האח וגם את ההורים הקורסים. כשרועי נהרג, הבנתי כמה גדול השבר אצל הורה שמאבד בן".
הוא המשיך ואמר: "החלטתי שאני רוצה להנציח את הבן שלי ואת כל שאר חללי צה"ל, ונכנסתי לפעילות התנדבות בתחום המועצה האזורית שלי, באר טוביה. בנינו שם בית יד לבנים, הנצחנו את הילדים שלנו, התחלנו לעשות פעילות למשפחות במועצה. משם נכנסתי להנהלה הראשית של הארגון, הייתי הרבה שנים חבר הנהלת הארגון, ועם הזמן התמניתי להיות סגן יו"ר. לאחר שאלי בן שם, שהיה 26 שנה יו"ר הארגון, החליט לפרוש ולשמש נשיא הארגון, הגשתי את המועמדות שלי".
"מניסיוני, לצערי הרב, ראיתי את כאב השכול אצל ההורים שלי. ראיתי איך הם קמלים. רציתי לדאוג לכל אלה שנתנו את היקר מכל. מצד שני, העשייה שלי, הפגישות עם בני המשפחות השכולות, העובדה שאני מעניק להם קצת כוחות כשהם בשיא השבר – מעניקות גם לי כוחות. זה דו־צדדי. אני שומע את כאבם, אחר כך מספר להם מי אני. הם שואלים אותי איך אני חי. הם רואים שאני הולך קדימה, לא נשבר. אני מרגיש שאני נותן להם הרבה חוסן, וכאמור, גם מקבל" סיים.
מימין לשמאל: אלי בן שם, אלי טהר ומושיק אביב (צילום: ארגון יד לבנים)
מאין אתה עצמך שואב כוחות?
"אני אומר לעצמי שכל בוקר אני כאילו עולה לגבעה שבה מחכים לי שני הילדים שלי סביב מדורה עם בירה. כל יום זו מלחמה לעלות על הגבעה. אני מחליק, נופל, אבל כל הזמן נמצא בעלייה, ובסוף היום מצליח להיות למעלה. כשתוך כדי הטיפוס אני שומע 'הותר לפרסום', זה המקום שבו אני מחליק, נופל, אבל עדיין נאחז בציפורניים וממשיך לעלות".
להחזיר לגלגל החיים
טהר מציין שמאז 7 באוקטובר נוספו כ־6,000 הורים ואחים שכולים, שבהם מטפל "יד לבנים". "עד אז היינו ארגון מבוגר יחסית מבחינת גיל ההורים והאחים", הוא אומר. "סוגי הפעילות שעשינו למשפחות בסניפים התאימו לגילים האלה. החל מ־7 באוקטובר נחשפנו ל־1,051 אחים שכולים שהם בני 18 ומטה ולהורים שכולים צעירים. אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש עכשיו כדי לטפל באחים השכולים הצעירים ובהורים הצעירים. זה סוג אחר לגמרי של 'קהל', שצריך סוג אחר של טיפול. לדוגמה, שלחנו אם שכולה מ'חרבות ברזל' לחוג קרמיקה שלנו. למחרת היא התקשרה אליי, אמרה שהחוג היה נהדר, 'רק שלחת אותי לבית זקנים'".
מה זה אומר, להתאים את הטיפול ל"קהל"?
"הורים שכולים מ'חרבות ברזל' אנחנו מוציאים, למשל, לריטריטים בקפריסין – לנפוש קצת ולקבל כלים להתמודדות. בארץ, בסניפים שלנו, אנחנו בונים תוכנית לפי הבקשות שלהם. אלה הורים צעירים, חלקם עובדים, לחלק יש גם ילדים קטנים בבית. אנחנו מכינים עכשיו גם תוכנית לסבים ולסבתות שכולים, שיבואו לפעילות עם הנכדים, כדי לשחרר את ההורים. הסבים והסבתות מאוד משמעותיים במשפחות האלה".
מה אתם עושים עבורם בנוסף לפעילויות?
"אנחנו כל הזמן משפרים, עם משרד הביטחון, אם זה מבחינת ביטחון כלכלי, ביטחון רפואי, תעסוקה. מנסים כל הזמן לקדם, לסגור פערים שקיימים. במשפחה שכולה, במקרה ה'טוב' יש ירידה בהכנסות ובמצב הכלכלי. בהרבה מקרים ההורים מפסיקים בכלל לעבוד, נמצאים על יד הקבר של הבן שלהם מבוקר עד הלילה. כמו כן, לא כל משפחה יודעת לעמוד על הזכויות שלה. המטרה שלנו היא להחזיר את המשפחות לגלגל החיים, לאורח חיים נורמלי עד כמה שניתן. לנוכח המצב שנוצר אנחנו מתכננים לפתוח בשנה הקרובה עוד 12 בתי יד לבנים ביהודה ושומרון ובפריפריה".
ייחודיות הארגון, מדגיש טהר, היא בכך "שאנחנו הארגון היציג הגדול ביותר במדינת ישראל והארגון היחיד ש־99% מאנשיו הם מתנדבים. כל שקל שאנחנו מקבלים ממשרד הביטחון או מגוף אחר הולך לרווחת המשפחות".
אתם מתקיימים גם מתרומות?
"עד 7 באוקטובר התזה שלנו הייתה שההורים לא צריכים להיעזר בכספי תרומות. אנחנו, הצוות המוביל ביד לבנים, לא יכולנו להגיד שאנחנו צריכים כסף כדי להנציח את הנופלים. היה לנו איזה מעצור פסיכולוגי. ואז, במלחמת 'חרבות ברזל' נפרצו הדברים, כי הבנו שאין מספיק כסף. כמה שמשרד הביטחון ייתן כתקציב, זה כבר לא מספיק. בימים אלה אנחנו נמצאים בהקמה של גוף שמטרתו איסוף תרומות להמשך הפעילות לטובת המשפחות השכולות".
אתה ורבים אחרים הקרבתם את היקר לכם מכל למען המדינה. איזו תחושה יש לך לנוכח הניסיון להעביר את חוק ההשתמטות?
"אני מעדיף לא להיכנס לפן הפוליטי. אני נשאר רק בפן הרגשי, לא מתעסק בפוליטיקה".
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili"
Please urgently remove this fake hotel from your website. It is a scam and it is deceiving many customers. It is advertised on all social networks as a scam! very important – report on fraud house and scam that in your website and cheat people and customers! – Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia
Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia of the "Ana Chuchulashvili" the thief
The worst hotel in the world, it's dangerous, don't go near it! This is not a hotel! It's an old, dirty house, there are cockroaches and insects in the room, Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The manager of the place is a fraud and a former drug addict named "Ana Chuchulashvili" the name of here company is : Ltd Alpaka
405375419
Located at: Nucubidze St N57, Tbilisi, Georgia/Nucubidze Street 57, 0177 it smells terrible, The walls in the room are peeling, I took pictures, there is mold and dampness throughout the room the beds are really uncomfortable, like in a pre-trial detention center, your whole back hurts when you sleep on them and they almost break because they are so thin! the WI FI doesn't work at all, The room was very dirty and filthy, and when you ask her to move you to a room she says everything is taken, even though all the rooms are empty and open! I arrived at this horrible place, this horrible house, at 1:00 AM, after two hours of sleeplessness, I asked for my money back, a blonde girl of about 50 years old named “Anna” told me that she wanted the money in cash right away, otherwise she would not let me out of the hotel, she told me that I would not be able to sleep in their bed, at 3 AM I went to look for an ATM to withdraw money, because I could not find one, after searching for a whole hour, in the Tbilisi cold, I returned to her at midnight to look for an ATM, but she did not give me my suitcase and passport, so I came back the next day and gave me the money in cash, she did not give me an invoice either, do not come near! They are deceiving the public, booking and all hotel websites! This is not a hotel, it is a very dirty, old house and it smells very bad. Search on youtube "never go there – Hotel Delisi, Tbilisi City Georgia of Ana Chuchulashvili the house hotel from hell" , don't go " to “Hotel Delisi” on YouTube or "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia " or"HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat" He was caught on tape speaking badly and illegally taking a passport and suitcase.
That she took the suitcase by force, she also stole 3 expensive shirts from me for a total of 250 GEL, I demand compensation of 128 GEL for the two hours of hell I suffered there + 250 GEL for the shirts she stole from me
I have videos where she only wants money in cash so she doesn't pay taxes and doesn't agree that I pay her with a credit card, and she also doesn't want to give me my suitcase and passport.
1. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia
2. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Address
3. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Rooms
4. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Amenities
5. Hotel Delisi – Tbilisi City – Georgia Offers and Deals
სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო, ქურდის „ანა ჭუჭულაშვილის“
მსოფლიოში ყველაზე ცუდი სასტუმრო, საშიშია, ახლოს არ მიხვიდეთ! ეს სასტუმრო არ არის! ეს ძველი, ჭუჭყიანი სახლია, ოთახში ტარაკნები და მწერებია, სასტუმრო დელისი, ქალაქი თბილისი, საქართველო – ადგილის მენეჯერი თაღლითი და ყოფილი ნარკომანია, სახელად „ანა ჭუჭულაშვილი“, კომპანიის სახელია: შპს ალპაკა
405375419
მდებარეობს: ნუცუბიძის ქ. N57, თბილისი, საქართველო/ნუცუბიძის ქუჩა 57, 0177, საშინელი სუნი აქვს, ოთახში კედლები აქერცლილია, სურათები გადავიღე, ოთახში ობი და ნესტია, საწოლები ნამდვილად არაკომფორტულია, როგორც წინასწარი დაკავების იზოლატორში, მთელი ზურგი გტკივა, როცა მათზე იძინებ და კინაღამ იმსხვრევა, რადგან ძალიან თხელია! Wi-Fi საერთოდ არ მუშაობს, ოთახი ძალიან ჭუჭყიანი და უწმაწურია და როცა ოთახში გადაყვანას სთხოვ, მიპასუხებს, რომ ყველაფერი დაკავებულია, მიუხედავად იმისა, რომ ყველა ოთახი ცარიელი და ღიაა! ამ საშინელ ადგილას, ამ საშინელ სახლში, ღამის 1:00 საათზე მივედი, ორსაათიანი უძილობის შემდეგ, ფულის დაბრუნება ვთხოვე, დაახლოებით 50 წლის ქერა გოგონამ, სახელად „ანამ“, მითხრა, რომ ფული ნაღდი ფულით უნდოდა, თორემ სასტუმროდან არ გამიშვებდა, მითხრა, რომ მათ საწოლში ვერ დავიძინებდი, დილის 3 საათზე ბანკომატის მოსაძებნად წავედი ფულის გასატანად, რადგან ვერ ვიპოვე, მთელი საათის ძებნის შემდეგ, თბილისურ სიცივეში, შუაღამისას დავბრუნდი მასთან ბანკომატის მოსაძებნად, მაგრამ ჩემოდანი და პასპორტი არ მომცა, ამიტომ მეორე დღეს დავბრუნდი და ფული ნაღდი ფულით მომცა, ინვოისიც არ მომცა, ახლოს არ მოხვიდეთ! ისინი ატყუებენ საზოგადოებას, დაჯავშნის და ყველა სასტუმროს ვებსაიტს! ეს სასტუმრო არ არის, ეს ძალიან ჭუჭყიანი, ძველი სახლია და ძალიან ცუდი სუნი ასდის. YouTube-ზე მოძებნეთ "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia – The worse hotel in the world" , არ წახვიდეთ "Hotel Delisi"-ში YouTube-ზე ან "Hotel Delisi, Tbilisi City, Georgia" ან "HOTEL DELISI (Tiflis, Gürcistan) – Otel Yorumları ve Fiyat". ის ვიდეოჩანაწერში მოხვდა, სადაც ცუდად საუბრობდა და უკანონოდ იღებდა პასპორტს და ჩემოდანს.
მან ჩემოდანი ძალით წამართვა, ასევე მომპარა 3 ძვირადღირებული პერანგი სულ 250 ლარად, მე ვითხოვ 128 ლარის კომპენსაციას იმ ორსაათიანი ჯოჯოხეთისთვის, რომელიც იქ ვიტანჯე + 250 ლარი იმ პერანგებისთვის, რომლებიც მომპარა.
მე მაქვს ვიდეოები, სადაც ის მხოლოდ ნაღდი ფულით ითხოვს ფულს, ამიტომ არ იხდის გადასახადებს და არ ეთანხმება, რომ საკრედიტო ბარათით გადავუხადო, ასევე არ სურს ჩემოდნის და პასპორტის მოცემა.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"