מהלך מבריק: כשלוחמי ה-PKK הניחו את נשקם בטקס הסמלי בצפון עיראק השבוע, השאלה שעולה היא מה ישתנה הפעם לעומת הניסיונות הקודמים שקרסו. לפי ד”ר חי איתן כהן ינרוג’ק, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, התשובה קשורה ישירות לשאיפותיו הפוליטיות של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן.

"ככל הנראה, מה משתנה הפעם? ככל הנראה, בגלל ההישרדות הפוליטית של ארדואן. הרי אנחנו יודעים היטב שהחוקה הטורקית לא מאפשרת לו לרוץ בפעם שלישית, והוא חייב לשנות את החוקה. כדי לעשות זאת הוא חייב את הכורדים”, מסביר כהן ינרוג’ק את המניע המרכזי מאחורי המהלך. “ולכן, התזמון, מה שנקרא, מופלא, הוא כבר החל משנה שעברה החל פה באיזשהו תהליך ביחד עם הלאומנים הטורקים, ואמר שבעקבות האי-יציבות של המזרח התיכון, בסוגריים, מדינת ישראל, אנחנו חייבים בסופו של דבר להדק את כל הקהילות, כל המרכיבים שלנו בחברה שלנו, אז חייבים בעצם לחזק את המדינה שלנו".

ארדואן הציג את המהלך כחיזוק מדינתו מול איומים חיצוניים, אבל החוקר רואה בכך משהו אחר לחלוטין: “אז הרי כאילו הוא הציג את זה בטענה שהוא מחזק את טורקיה כלפי האיומים מהאזור, אוקיי? אז הוא הציג את זה ככה, אבל חייבים להבין את הדבר הזה, שזה בעצם תרגיל מבריק של ארדואן. למה זה מבריק? כי כאשר הוא פותר את הבעיה שלו, שהוא בסופו של דבר יוכל לזכות בתמיכה הכורדית, בו זמנית הוא גם יכול לפרק את הגוש האופוזיציוני נגדו”.

המהלך הזה עלול לשנות לחלוטין את המפה הפוליטית בטורקיה. כפי שמתאר כהן ינרוג’ק: “אנחנו רואים פה בבחירות שכתבו, גם בבחירות לרשויות המקומיות וגם בכלליות, ראינו שמפלגה כורדית שיתפה פעולה עם החילונים הטורקים. ובדיוק בנקודה הזאת, בגלל העובדה שהוא כן מוביל את התהליך, ובעצם בתוך אותה החבילה של שינוי החוקה, ככל הנראה הוא גם יביא את המשך הכהונה השלישית שלו, ביחד עם הרפורמות של העם הכורדי”.

התוצאה הצפויה היא יישור מחדש של הכוחות הפוליטיים: “אזי אנחנו כבר מבינים כשבבוא היום, כשנגיע לרגע האמת, האופוזיציה הטורקית החילונית, ואפשר גם להגיד הלאומית, הם יהיו בצד, וארדואן והלאומנים הטורקים והכורדים יעמדו בצד השני, ואז מה שנקרא, קוראים לזה הפרד ומשול”.

מה בדיוק יוכל ארדואן להציע לכורדים? החוקר מסביר את אחת הדרישות המרכזיות: “הכורדים בעיקר מתרגזים באיזושהי דרישה מאוד ידועה, שהם רוצים ללמוד בשפת אימם. מה זה אומר? בטורקיה יש איזשהו חוק מאוד ריכוזי, כשהילדים הקטנים, למשל הילדים הכורדים, בפעם ראשונה עולים לכיתה א’, אז הם מתקבלים על ידי מורים שרק מדברים בשפה הטורקית, והם עוברים פה איזושהי טראומה, כי בבית הם רק שומעים כורדית, וברגע שהם יוצאים מהבית ונכנסים לבית הספר, אז הם רואים פה איזושהי מורה שמדברת איתם בשפה אחרת, וזה גורם אצלם איזשהו זעזוע מבחינה פדגוגית”.

מעבר לפן הפדגוגי, מדובר בעניין של זהות ומעמד: “אבל חוץ מפדגוגיה, אולי אחרי שנה-שנתיים הם מתרגלים ולומדים את השפה הזאת. מנקודת מבטם אי-הכרה של השפה הכורדית זה אומר משהו. הם במקרה כזה הם לא רואים את עצמם כאזרחי סוג א’, אז הם רוצים איזושהי הכרה עבור השפה שלהם, עבור התרבות שלהם”.

ויש לכורדים גם דרישות נוספות: “יש להם דרישות נוספות, כגון אוטונומיה. טורקיה היא מדינה מאוד ריכוזית, אני לא יודע אם הם יכבדו פה אוטונומיה. מצד אחד אנחנו יודעים שארדואן תמיד אוהב לתת דוגמאות מהאימפריה העות’מאנית שהייתה מדינה מאוד לא ריכוזית, היה שם ביזור, מה שנקרא. אז אולי תחת התיוג של אימפריה עות’מאנית, שהוא ניאו-עות’מאנית כבר, אולי הוא יביא לכאן איזשהו פתרון מחוץ לקופסה, מזווית הראייה הטורקית, אבל כמובן חייבים לשלוט ולראות מה יקרה”.

ההתפתחויות בסוריה מסייעות לטורקיה בצורה משמעותית. כהן ינרוג’ק מסביר: “השגריר של ארצות הברית בתוך טורקיה, הוא בעצם אותו האיש שהוא הנציג של ארצות הברית בסוריה, תומאס ברק. הוא אמר לנציגים הכורדים שהם לא עומדים להקים פה איזושהי ישות מדינתית. כלומר, מנקודת מבט טורקית כל הכוכבים הסתדרו, גם ארצות הברית נמצאת כרגע לצידה של טורקיה, יש להם ככל הנראה הרבה נקודות של שיתוף פעולה”.

למרות הנוכחות הכורדית החזקה בסוריה, העמדה האמריקאית ברורה: “ולכן למרות העובדה שאנחנו רואים כאן איזושהי נוכחות כורדית מאוד מכובדת גם בסוריה, אז אם אני אצטט עוד פעם את השגריר האמריקאי בטורקיה, קו נטוי סוריה, אז הוא אמר, לא יהיו שם כמה צבאות, לא יהיו שם כמה מדינות, אלא בסוריה תהיה רק מדינה אחת. זה מה שבעצם טורקיה רוצה לשמוע. אז לכן הכל כרגע הולך לפי האינטרסים הטורקיים”.

המשמעות הרחבה יותר של המהלך קשורה לשינוי מאזן הכוחות האזורי. לדברי כהן ינרוג’ק “המשמעות של הצעד הזה, אני יכול להגיד לך שאחרי מבצע 'עם כלביא' מדינת ישראל בעצם הביסה את איראן והחלישה אותה בצורה מאוד משמעותית, אז במו ידינו אנחנו הפכנו את טורקיה למדינה המוסלמית החזקה ביותר במזרח התיכון. נכון לעכשיו, בצמרת המזרח התיכונית, יש שתי מדינות – ישראל וטורקיה. ולכן אני צופה שתהיה פה יריבות מתמדת, שהיריבות הזאת תמשיך להתעמק”.

בסופו של דבר, כפי שמסכם החוקר: “ארדואן, נכון, הוא כן מעניק פה זכויות, אנחנו עדיין לא יודעים מה הוא ייתן, מה הוא לא ייתן, זה עדיין מאוד מעורפל, אבל בסופו של דבר ממה אנחנו יכולים להתרשם? הוא יקבל פה את הזכות כדי לכהן בכהונה השלישית, וגם ייזכר בתור נשיא טורקיה שכן גרם להתפרקות הנשק של ה-PKK.