אחת הלהקות המושמעות ביותר בעולם בחודש האחרון היא The Velvet Sundown ("שקיעה קטיפתית"), להקת רוק פסיכדלי בסגנון שנות ה־70. השירים שלה מנוגנים מאות אלפי פעמים בחודש בשירותי הסטרימינג, היא הוציאה שני אלבומים, ותמונות של חבריה מתפרסמות חדשות לבקרים. אלא שהלהקה הזאת לא יצאה לסיבוב הופעות וגם לא צפויה לצאת. לא בשל פחד במה אלא כי היא כלל לא קיימת. הלהקה, חבריה, אלבומיה והביוגרפיה שלה נוצרו כולם על ידי בינה מלאכותית.

"בדרך כלל אני יודע להבדיל מתי יצירה היא AI ומתי היא אמיתית, אבל במקרה הזה מדובר ברמות אחרות של דיוק", אומר ישי רזיאל, מפיק מוזיקלי וחוקר AI. "אם לא היה נאמר שמדובר בבינה מלאכותית, לא הייתי יודע להבדיל".

בנוסף ל־The Velvet Sundown, חשבון הספוטיפיי הפופולרי של אומן הקאנטרי־בלוז "Aventhis", שנוצר אף הוא באמצעות בינה מלאכותית, רושם יותר ממיליון האזנות בכל חודש. שירו החדש "Mercy On My Grave" הגיע ליותר משני מיליון האזנות בפלטפורמה. למספרים דומים הגיעה גם להקת The Devil Inside, שמתחזקת בספוטיפיי 700 אלף מאזינים ושירה החדש "Bones In The River" הגיע החודש ל־1.6 מיליון האזנות. גם הלהקה הזאת אינה אמיתית.

בניגוד לספוטיפיי, שאינה מחייבת יוצרים לציין אם היצירות שלהם נוצרו באמצעות בינה מלאכותית, ביו־טיוב יש חובה כזו. כך, בתיאור האלבום "Rumba Congo" של הלהקה הלטינית Concubanas, לאחר פירוט הביוגרפיה שלה, שם נכתב כי הלהקה הוקמה בהוואנה ב־1971 והתפרקה ב־1992, יכלו מיליוני המאזינים לקרוא את המשפט הבא: "כל מה שקורה כאן הוא בדיה, אבל מהי האמת? לעזאזל, פשוט תקשיבו!".

המשפט הזה מופיע בכל היצירות בערוץ של Zauret Records. בחצי השנה האחרונה העלה הערוץ לא פחות מ־130 סרטונים של להקות פיקטיביות, עם ביוגרפיות ועטיפות תקליטים מוקפדות, וצבר מיליוני צפיות ועשרות אלפי עוקבים.

על פי מחקר של CISAC (הקונפדרציה הבינלאומית לאגודות יוצרים ומלחינים) שנערך בחודש האחרון, ההכנסות ממוזיקה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית צפויות לזנק מ־100 מיליון דולר ב־2023 לכ־4 מיליארד דולר ב־2028, ולתפוס עד 20% מהכנסות פלטפורמות הסטרימינג. על פי דיווח של שירות הסטרימינג דיזר, מדי יום נוצרים באמצעות בינה מלאכותית יותר מ־20 אלף שירים, שמהווים כחמישית מכלל ההעלאות היומיות. לפני שלושה חודשים היו השירים הללו מהווים עשירית מההעלאות היומיות.

אתר הטכנולוגיה האמריקאי Ars Technica פרסם כי בשנת 2025, שירים של אומני AI זוכים למיליוני האזנות בספוטיפיי, אך את הכמות המדויקת לא ניתן לאמוד מכיוון שהפלטפורמה לא מפרסמת נתונים רשמיים על נתח השמעות של מוזיקה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית.

ריקוד המכונה

אז לאן כל זה הולך? שאלנו את זוהר רבינוביץ', במאי ויזם מופעים טכנולוגיים, סמנכ"ל תוכן בחברת B.Y Group, שאחראי בין היתר על יצירת ההולוגרמה של זהר ארגוב, שיצאה לאחרונה לסיבוב הופעות מצליח עם הפרויקט של רביבו. "ככל שיעבור זמן והדור הצעיר, שמקבל את ה־AI כמובן מאליו, יתבגר – העולם ילך לשם לחלוטין", הוא אומר. "הדור הצעיר תופס אומנות ותוכן אחרת מאיתנו, הדור שגדל על תקליטים, קלטות ודיסקים. ה־AI יהיה המיינסטרים החדש".

אז כבר לא יהיו יותר מוזיקאים?
"אני מאמין שיהיה שילוב בין דמויות וירטואליות ואנשים אמיתיים, וסוכנויות טאלנטים של מוזיקאים אמיתיים ו־AI. אנחנו נראה הופעות על במה ונשאל את עצמנו – מי אמיתי ומי לא? זו תהיה השפה התרבותית החדשה. אבל חשוב להוסיף – הבינה המלאכותית יודעת לייצר מתוך הקיים, אבל בסופו של דבר מה שמדבר לאנשים זה החיבור האנושי. אנחנו לא מתחברים לדמויות – אנחנו מתחברים לאנשים".

רזיאל: "המוזיקה הזו נוצרת על ידי מודלים שסורקים את כל השירים שקיימים ברשת ומתוך זה יוצרים מוזיקה חדשה ולפעמים היא נשמעת כמו דברים ששמענו בעבר. כשאני שומע שיר שמאחוריו עומד אדם בשר ודם, זה מעורר אצלי יותר רגש מאשר כשאני שומע שיר שהמכונה יצרה".
מה המהפכה הזאת אומרת על תעשיית המוזיקה?

רבינוביץ': "הבשורה הטובה היא שאנחנו צועדים לעידן חדש, לתור זהב של המוזיקה והווידיאו, כשכל תהליכי העבודה מתקצרים מאוד. זה גם יהיה חיסכון כלכלי. במקום לשכור את שירותיו של זמר מפורסם לפרסומת בעבור סכום של 100 אלף שקלים, למשל, תוכל לשכור לאותה משרה את שירותיה של דמות AI מפורסמת וזה יעלה לך עשירית".

רזיאל: "אני מאמין שיהיו לקוחות שיעדיפו להשקיע בעשייה ויפנו למוזיקאים שיפיקו להם ג'ינגלים עם נשמה. מצד שני, הבינה המלאכותית יכולה לפשט תהליכים קריאטיביים, ויהיו בעלי עסק שיחפשו פתרון זול, ובשבילם זה יהיה אחלה פתרון".

רזיאל, מהיוצרים המוזיקליים הבולטים, משתמש זה חמש שנים בבינה מלאכותית ביצירותיו וכבר יצר שירים עם קולותיהם של דני ליטני, אלביס פרסלי, וויטני יוסטון ויגאל בשן. "אני נעזר בה ולא נותן לה להחליף אותי", הוא מדגיש. "היא כמו החבר שיושב איתך בחדר ואומר לך: 'אחי, אולי תעשה את המהלך המוזיקלי הזה או הזה'. לפעמים היא כמו עוזר הפקה, שנותן לך השראה ורעיונות. אבל אני לא מוכן שהיא תיקח לי את התהליך של יצירת מוזיקה. זה לא יהיה מהנה עבורי, זה לא יהיה כיף לי כמוזיקאי".

לא חייבים כיום להיות מומחים גדולים בבינה מלאכותית כדי ליצור מוזיקה. אפליקציות כמו Suno ,Udio ו־AIva מאפשרות לכל אדם בבית לייצר מוזיקה, מרביתה בחינם, בלחיצת כפתור. "הגרסה העכשווית החדשה של Suno מאוד משוכללת", אומר רזיאל. "זה מצריך אותי ושכמותי לחקור, ללמוד ולהתנסות בכל יום בכל הפלטפורמות כדי להדביק את הקצב".

בכניסה לאפליקציית Suno נפתחת שורת הגדרות, שבה הגולש יכול לבחור את סגנון השיר שהוא רוצה שיולחן, את הלך הרוח של הטקסט, וגם להציע מילים משלו שהוא מעוניין שייכללו בשיר. הוא יוכל להגדיר מי המבצעים – זמר, זמרת או להקה – וגם להפיק קליפ צבעוני לשיר. מרחיקי הלכת יכולים גם להמציא ביוגרפיה למבצע, לעצב עטיפה לסינגל, ולהעלות לרשתות. מה שהיה לוקח ימים ארוכים בעבר מסתכם כיום בעבודה של דקות.
"למרות הפשטות של העשייה, אין תחליף לרגש אמיתי", מדגיש רבינוביץ'. "הבינה המלאכותית חיה בעולם אוטופי. היא לא חוותה את 7 באוקטובר, לא עברה אהבות ואכזבות. אין לה רגשות שמייצרים הזדהות".

אתגרים בזכויות יוצרים

לצד ההתלהבות, יש מי שחושש מהמוזיקה שנוצרת בידי בינה מלאכותית. בחודש שעבר חתמו אלפי מוזיקאים בריטים על עצומה שקוראת לפרלמנט לבטל הצעת חוק שיאפשר לחברות טכנולוגיה להשתמש בשיריהם כדי לאמן את מודלי השפה.

"זה טבעי שיש ביקורת", אומר רבינוביץ'. "אבל תעשיית המוזיקה לא יכולה להישאר מאחור. היא חייבת לדעת שהטכנולוגיה לא עוצרת ולהתאים את עצמה. הביקורת העיקרית שלי היא על שימוש לרעה שיכול להתבצע בידי הבינה המלאכותית, למשל לזייף קול ולבצע הונאות, בלי שיש רגולציה או פיקוח של הממשלה על זה".

אחת הבעיות הבולטות בתופעה זו היא היעדר השקיפות. ברגע שהקהל לא יודע אם מה שהוא שומע נוצר בידי אדם או אלגוריתם, התחושה עלולה להיות של הונאה או בגידה, במיוחד כשהמוזיקה נוגעת בזיכרונות אישיים או תרבותיים.

הוותיקים שבין קוראינו בוודאי זוכרים את צמד הדאנס־פופ מהאייטיז מילי ונילי, שזכה בפרס הגראמי והפופולריות שלו הרקיעה שחקים עד שהתברר כי הם לא שרו את שיריהם בעצמם. עד היום האירוע נחשב כאחת ההונאות הגדולות בתעשיית המוזיקה. כיום מדובר בחוסר שקיפות בדרגות הגבוהות ביותר.

"אני מאמין שברגע שתהיה רגולציה בספוטיפיי, ותהיה חובה לציין אילו מהיצירות הופקו ומבוצעות בידי בינה מלאכותית, הן לא יזכו לפופולריות כזו גבוהה", אומר רזיאל. "אני צופה שיהיה סוג של פינג פונג בין האדם למכונה: המכונה תאתגר את המוזיקאים, והם יתעלו עליה, ואז היא תלמד את היצירות החדשות ותאתגר שוב את המוזיקאים, וכך הלאה. כנראה שנראה מהפכה של ממש והמוזיקאים ימציאו את עצמם מחדש".

ומלבד שאלות על יצירה ורגש, צריך לעסוק גם בזכויות וכסף, ובשאלה ששווה מיליונים: מי מקבל תמלוגים על יצירות שבוצעו בידי בינה מלאכותית.

"בכל הנוגע לזכויות יוצרים, היוצר צריך להיות בן אנוש", מבהיר עו"ד עידן סידס, שותף במחלקת הטכנולוגיה והקניין הרוחני במשרד מיתר. "אם בן אדם לא יצר את היצירה, אין זכויות יוצרים על היצירה, אין הגנה עליה וגם אין תמלוגים. אם אתה רוצה לאכוף זכויות לפי חוק זכויות יוצרים, אתה צריך להיות במצב שאתה יכול להוכיח שזו יצירה שלך. ברשם זכויות היוצרים האמריקאי שואלים כיום אם היצירה נוצרה באמצעות בינה מלאכותית או לא. אם כן, אתה לא יכול לתבוע מישהו על הפרת זכויות יוצרים".

"כלומר", סידס מסביר, "אם יצרת שיר בבינה מלאכותית ומישהו משתמש בו לפרסומת – אתה לא יכול לתבוע אותו, כי אין לך זכויות על היצירה, מהסיבה שאתה לא היוצר – אתה רק נותן פקודה ל־AI. אתה לא זה שיצר את המנגינה, את ההפקה ואת הביצוע. ברגע שאין למישהו זכויות יוצרים על היצירה, אתה יכול להשתמש בה כאוות נפשך".

יש אופציה לקבל בכל זאת זכויות יוצרים?
"אם אתה יוצר שיר ב־AI וחותם על חוזה עם מישהו לשימוש בו, למשל עם מפיק סרטים שמשתמש ביצירה שלך כפסקול לסרט שלו, אז אפשר לפתור את העניין דרך חוזה, אבל לא לפי חוק זכויות יוצרים".

אתה חושב שבעתיד חוק זכויות יוצרים ישתנה ויתאים עצמו ל־AI?
"הטכנולוגיה מקדימה את החוק. בינה מלאכותית יוצרת אתגרים בזכויות היוצרים, ואני מעריך שבעתיד ינסו לתת הגנה מסוימת ליוצרי AI. החוק ירצה מצד אחד לעודד יצירה אנושית, אבל מצד שני גם לאפשר לאנשים שמתפרנסים מבינה מלאכותית להתקיים. החוק יצטרך למצוא את נקודת האיזון".