מה שעובד במיוחד ב־EXPO הוא התחושה של מקום שמכבד את עצמו ואת הקהל שלו. אין תחושת אילתור, אין ניסיון להרשים בכוח. מה שיש – תכנון נכון, זרימה טבעית של תנועה, אזורים פתוחים שיכולים להשתנות בהתאם לאירוע. המתחם מצליח לייצר חוויה שלמה – כזו שלא מסתיימת כשנגמר המופע, אלא ממשיכה גם בשיחה בחוץ, בצעידה איטית מהרחבה אל תוך הלילה המדברי.

צמוד לאולם המרכזי נמצא גם מתחם EMILIA, שמיועד לאירועים קטנים ובינוניים. המקום מעוצב בקו עדכני עם הרבה חומרים טבעיים, ונראה שמי שתכנן אותו ניסה לייצר לא רק אסתטיקה – אלא גם תחושת בית. באירוע הפתיחה הוא שימש בעיקר כמסגרת משלימה, אבל בהחלט יש בו פוטנציאל להפוך לזירה בפני עצמה.

השאלה כעת היא האם זה באמת רגע של שינוי עבור אילת, או עוד ניסיון שיימוג בחום הקיץ. בינתיים, התשובה אופטימית: יש כאן כוונה, יש ביצוע, ויש אווירה. זה אולי לא מהפך – אבל זו התחלה. ובעיר שבה הזמן תמיד עובר אחרת, התחושה היא שאולי – סוף־סוף – אילת מתיישרת עם השעון.