לא פעם קורה שהאדם נמצא בשבת במקום שאינו ביתו, כמו בבית מלון, ומתעורר בלילה בגלל מזגן מקפיא, טלוויזיה מרעישה או אור חזק בחדרו. לעיתים, גם אזעקה מופעלת ומטרידה את מנוחת השבת. האם מותר לרמוז לגוי לכבות את המכשירים, או אף לבקש ממנו במפורש?

תשובה מאת הרב שי טחן, ראש כולל שערי עזרא וראש בית ההוראה ארזי הלבנון – ברוקלין, ניו יורק.
אכן, כאשר מדובר בצער ממשי, חז"ל התירו הקלות מסוימות באיסורים דרבנן.

בספר מאור השבת (חלק ד, עמ' רצ"ז), דנו בפועל במקרה של אזעקה רועשת, והביאו שמכיוון שכיבוי אזעקה נחשב ככיבוי גחלת של מתכת, שהוא איסור דרבנן בלבד, הרי שניתן להקל באמירה לגוי – שהיא שבות דשבות – במקום צער.

עיקרון זה מופיע בגמרא במסכת שבת (דף ק"ז), וכן בשולחן ערוך (או"ח סימן שט"ז ס"ט), שם הותר לצוד פרעוש שעל הגוף, משום צער.

גם בשו"ת חות יאיר (סוף סימן רע"ז) מובאת דעה המתירה לבקש מהגוי לכבות את הנר כשקשה להירדם, ונאמר שאין לך מצווה וכבוד שבת גדול מזה – לאפשר ליהודי לישון.

ואף הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שלחן שלמה, ס"ק כ"ט) הקל בכיבוי חשמל (הנחשב שבות דשבות), אף שלא הסכים להקל בכיבוי נר ממש.

בנוסף, בספר אשרי האיש (חלק ב', עמ' פ"ט) מובא שהגרי"ש אלישיב התיר לומר לגוי לכבות אזעקה שהופעלה בשבת – ואין חילוק בין צער הגוף לצער הנפש.

כך גם כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן כ"ג) שהתיר אמירה לגוי לצורך הפעלת מאוורר כאשר מדובר בצער.

לסיכום: אם האור, המזגן או הרעש גורמים צער משמעותי לאדם – מותר לרמוז לגוי שיכבה אותם. ואם אינו מבין – מותר אף לבקש ממנו בפירוש, משום שמדובר בשבות דשבות במקום צער. זהו היתר מושרש היטב בהלכה, כאשר האדם נמצא במצוקה ולא יכול להירדם או להירגע.