והאופוזיציה? לא רק שלא התנגדה – היא הצטרפה. מהחברים במפלגה של ליברמן לא היו באמת ציפיות, אבל מה היה דחוף לחילי טרופר "הנחמד" לחתום על הקריאה להדיח חבר כנסת? מילא ניחוח הגזענות הקבוע שעולה מהפלג הימני במפלגנץ, מילא הבגידה בליברליות ובערכים בסיסיים – אבל מה עם העיקרון החשוב ביותר של אופוזיציה של לא לזרום עם כל ספין של הקואליציה כמו אידיוטים שימושיים?

מזכירים שוב ושוב שמדובר בממשלה הגרועה בתולדות ישראל, אבל כדאי להזכיר שגם מדובר באופוזיציה הגרועה בתולדות ישראל. והנה עוד תזכורת: איימן עודה הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. אין שום משמעות להליך ההדחה שלו מלבד להסיט את החדשות למשך 58 שניות מנושאים חשובים יותר, כמו למשל למה אנחנו שולחים ילדים לצבא בשביל למות במלחמה חסרת תכלית, או לחילופין להילחם במחבלים יהודים בשטחים?

וזו בדיוק הסכנה: כשהספין הזה עובר על המסך בלי הקשר, בלי הסבר, בלי קול שיחשוף אותו כפי שהוא – זו לא רק עצלות עיתונאית, זו שותפות בשחיקה של המושג "עיתונות". האם אנחנו מדברים על גוף חדשות או על לוח מודעות? על עיתונות חוקרת או על העתק-הדבק של ספינים פוליטיים שנכתבו בטלגרם של ח"כ מהקואליציה?

אז לא, הסיפור הוא לא איימן עודה. הסיפור הוא איך מדירים את הציבור הערבי מהמשחק הפוליטי, לא באמצעות אלימות אלא דרך כלים "חוקיים" שמופעלים ביד כביכול נקייה – ואיך תקשורת שמתיימרת להתריע מפני סכנות לדמוקרטיה, פשוט נותנת לזה לעבור. זה עובר בשקט, עם פחות הקשר, פחות שאלות, ויותר קהות חושים מפרסומת לחשבון בנק לילדים בני 14. אבל בניגוד לפרסומת, זה לא סתם מביך – זה הרסני. כי דמוקרטיה אמיתית לא נבחנת בכוח של הרוב – אלא בזכויות של המיעוט.