אזהרת טריגר: בריאיון ב"ניו יורק טיימס", שיתפה אילנה גריצווסקי בעדות מטלטלת מהחטיפה שלה. היא שיתפה את רגעי החטיפה, ואת הרגע שבו התעוררה לבדה, מוקפת בשבעה חמושים, כשהיא חצי ערומה. "אני כל הזמן חושבת: למה אני שוחררתי ולא הם? אבל אם זה קרה, כנראה שאני צריכה להשמיע קול בשביל מי שעוד נשאר שם", אמרה בריאיון שפורסם היום (שלישי) ב"ניו יורק טיימס".
את הרגע שבו היא ובן זוגה מתן צנגאוקר נחטפו היא סיפרה כי הם עברו מבית לבית עד שהתוקפים הגיעו לביתם. הם קפצו מחלון הממ"ד שלהם בזמן שהתוקפים ירו בדלת. הם רצו לכיוונים שונים, ואילנה איבדה את מתן בשדה הראייה שלה. ואז נמשך הסיוט שלה. היא נתפסה במהירות, הוכתה והוסעה לעזה.
אילנה גריצבסקי, בשולחן עגול של בית הנבחרים בארה"ב (צילום: REUTERS/Nathan Howard)
בהתחלה, לדבריה, היא נלכדה בין שני חמושים רכובים על אופנוע, ראשה ופניה מכוסים בחתיכת ניילון גדולה או ברזנט. מצלמת אבטחה ביתית של תושב ניר עוז, אייל ברד, תפסה את הרגע כשהיא מציגה אותה עם בד לבן כרוך סביב ראשה על האופנוע עם החמושים. היא סיפרה כי הגברים הצמידו את רגלה אל צינור הפליטה של האופנוע, שרפו אותה, וכי אחד החוטפים שישבו מאחוריה מישש אותה, נגע בשד מתחת לחולצתה וברגליים. היא התעלפה לפני שהם חצו את הגבול.
כשהיא הגיעה היא מצאה את עצמה על הרצפה בבניין רעוע בעזה, כשחולצתה חושפת את שדיה ומכנסיה משוכות למטה, כשבעה חמושים עומדים מעליה. היא לא יודעת מה בדיוק קרה לה בזמן שהיא התעלפה, אבל היא אמרה שהיא סימנה להם ואמרה להם באנגלית שיש לה מחזור, מתוך אמונה שזה כנראה הציל אותה מגרוע יותר. "הם הכו אותי והרימו אותי", היא אמרה. "הרגשתי שהם מאוכזבים", אמרה והוסיפה, "אני לא חושבת שאי פעם הייתי כל כך אסירת תודה על המחזור שלי".
היא שיתפה כי במשך יותר מ-50 יום היא הועברה ממקום למקום, בעיקר מעל פני הקרקע, בהתחלה לבדה עם שוביה ולאחר מכן הוחזקה עם חטופים אחרים. למרות שהיא סיפרה לחוטפיה שהיא סובלת ממחלת עיכול כרונית, היא אמרה שלא קיבלה שום תרופה. לדבריה, היא הוחזקה בבתי מגורים פרטיים, בבית חולים וזמן קצר לפני שחרורה, במנהרה.
עוד שיתפה כי נחקרה על שחרורה הצבאי, זאת למרות ששוחחרה לפני עשור. אחד החוטפים שלה חיבק אותה ואמר לה, תוך כדי כיוון לעברה את אקדחו, שגם אם תהיה עסקה, היא לא תשוחרר כי הוא רוצה להתחתן איתה וללדת את ילדיה, לדבריה. היא אמרה שאחד אמר לה שהוא מורה למתמטיקה, ואחר, עורך דין. היא אמרה שהם גנבו לה את העגילים והצמיד.
הבינה שגם הוא נחטף אחרי ששאלה את אחד מחוטפיה. מתן צנגאוקר ואילנה גריצווסקי (צילום: באדיבות המשפחה)
היא הבינה שגם בן זוגה, מתן צנגאוקר, נחטף לעזה ככאשר תיארה את שערו הארוך לאחד החטופים שלה, והיה נראה כי הוא אישר שמתן אכן נחטף, המחבל התייחס אליו בתור החטוף שאמר שהוא מאופקים. אבל, היא מעולם לא ראתה אותו בשבי.
המטפלת של אילנה מאז שחרורה, סיפרה ששיתפה אותה בפרטים העיקריים של חטיפתה והשבי: האלימות כשהיא נלקחה, הרכיבה על האופנוע, התקיפה, ההתעוררות חצי עירומה על הקרקע וההפחדה שהתמודדה איתה בשבי. עוד צוין כי היא דיווחה על הפרטים לחוקרי משטרת ישראל.
חמאס לא הגיב לבקשת תגובה ל"ניו יורק טיימס".
אילנה גריצבסקי, בשולחן עגול של בית הנבחרים בארה"ב (צילום: REUTERS/Nathan Howard)
גריצבסקי שיתפה כי עלתה לישראל ממקסיקו בשנות העשרה שלה. לאחר שהקימה עסק לקונדיטוריה, הלכה לעבוד בחוות קנאביס רפואי בניר עוז, שם הכירה את מר זנגאוקר. הם הפכו לזוג ועברו לגור ביחד. "אהבנו את השקט של הקיבוץ, עם כוס הקפה והסיגריה שלנו", אמרה. "אנחנו מעדיפים אנונימיות".
"אני לא ממש פנויה לשיקום שלי, לא לגוף ולא פחות לנפש", אמרה. "אני חיה עם השאלה למה אני ולא הם. אין לי תשובה", אמרה והוסיפה, "אבל אם אני בחוץ, זה סימן שאלוהים רצה שארים את קולי כדי לעזור למי שחיים להשיג את חירותם ולהחזיר את המתים לקבורה ראויה".
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
תמונת לוויין מעל פורדו, לפני שארה"ב תקפה את המתקן הגרעיני התת-קרקעי, ליד קום| צילום: REUTERS/File Photo
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
חשופה לחלוטין לתקיפה אווירית. תקיפה באיראן (צילום: Hamid Amlashi/WANA| West Asia News Agency) via REUTERS
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
חיסול אחראי הסיוע הלוגיסטי של כוח רדואן בארגון חיזבאללה בדרום לבנון| צילום: רשתות ערביות
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.