במליאת 30 יום לפטירתו של אהרן עמרם, מלך המוזיקה התימנית, הלך לעולמו, התיישבו שרה, אשתו של 58 שנה, ובנו לירון לריאיון נוגע ללב עם אבי שושן. בין הדמעות והזיכרונות, הם חושפים את הסיפור האישי מאחורי הגדול – איך התחיל הכל, מה עבר עליו כשגלבי כבש את העולם, ואיך נפרדו ממנו ברגעים האחרונים.
איך הכירו שרה ואהרן? שרה: "זה סיפור מאוד מאוד מיוחד. אני הכרתי אותו, הייתי נערה בת 16 וחצי כשראיתי אותו על במות. אני הייתי בתיכון בישורון בפתח תקווה – מה לי ולעולם הזה של במה וזמרים? אני הייתי בעולם אחר של תיכון של בנות ישורון בפתח תקווה. אני רואה בן אדם וכולם מעריצים אותו, כולם מסובבים אותו."
איך נוצר הקשר? שרה: "הייתי בחופש הגדול, הייתי עובדת בקייטנה כמדריכה, נערה בת 16 הולכת להדריך בקייטנות, והוא היה שם כמרכז הקייטנה. שלא במקרה. מרדכי חיים, זכרונו לברכה, החוקר המשורר שהוא ידיד נפש שלנו, הוא היה המפקח הכללי של כל הקייטנות. ואז הוא בעצם אמר לו: 'אהרן, שם יש לי בחורה בשבילך שכדאי לך להכיר אותה'. וסידרו שהוא יעביר אותי לקייטנה שאהרן עובד."
אבי שושן ולירון ושרה עמרם (צילום: אבשלום ששוני)
מתי התחתנתם? שרה: "התחתנו ביומיים אחרי יום הכיפורים, חמישים ושמונה שנה."
כמה אנשים היו בחתונה? שרה: "אלף איש. אלף איש, זה בדוק."
איך זה היה להתחתן עם אהרן עמרם? שרה: "הוא כבר היה כוכב. אני הערצתי אותו. כשעוד הייתי חברה שלו, הוא בוגר ממני, והיו כבר מזמינים אותו לכנסים. ופגשתי אנשים שלא הכרתי – אם זה גורית קדמן, ואם זה ישראל שייהו, ואם זה ישראל קיסר, ואם זה חיים אושרי. ובכל המפגשים האלה, איך הוא מתנהל, איך מוקירים אותו, איך סופרים… שמנה ואסלטה מלאכה עליו."
לירון, ספר לנו על הילדות שלו של אבא בתימן. לירון: "אבא שלי כתב ספר בשנים האחרונות, הוא כתב ספר אוטוביוגרפי והוא סיים אותו. ולפני כמה זמן בדקנו איתו: 'אבא, איך מתקדם הספר?'. ואנחנו פותחים את הספר, ורואים 300 עמוד רק על תימן. בכמה הוא היה כשהוא עלה לארץ? בגיל 14, 15. ועדיין הוא כתב 300 עמודים על ה-14 שנים הראשונות שלו בתימן. תבין כמה זה היה חוויה משמעותית."
איך היה להיות הבן של אהרן עמרם? לירון: "זה בטח מאוד קשה. אתה צריך לדעת את התורה, לדעת את התרגום, לדעת את האונקלוס, לדעת את הכל. אתה גם לא יכול לטעות, כי אתה הבן של אהרן עמרם. 'אנחנו לא טועים אצלנו'. אני עליתי לתורה בגיל שלוש. היו שמים לי שרפרף בגובה כמעט חצי מטר כדי שאני אגיע בכלל לספר. מאז הייתי קורא כמעט כל שבת טארגום, עולה לתורה, תפילות, וגם האחים שלי. אתה יודע, אין… אי אפשר לברוח מזה."
מה היה המפגש עם עופרה חזה? שרה: "נכנסה כמו לבית משפחה. מה שאנחנו הגשנו, כמו משפחה – עם חיבוקים ונשיקות. 'ואני אוהבת את אהרן'."
לירון: "אבא היה יועץ מוזיקלי. בעצם אבא, יזהר אשדות, עופרה חזה יושבים ביחד באולפנים. ואבא מביא את התיקון, את ההגיה, יזהר מביא את העיבודים, את ההפקה. ונוצר מה? נוצר להיט, להיט – אם ננעלו, גלבי, כל שירי תימן. אבא, יועץ מוזיקלי שלה בתקליט."
מה קרה כשגלבי הפך להיט עולמי? שרה: "שמחנו, הייתה לנו הרגשה מאוד של שמחה. ידעתם שזה קורה בכל העולם. כן, רק לצערי, היו שם דברים לא נעימים. לא מעופרה, חלילה, ולא מבצלאל, חלילה. ושם באקו"ם קצת, עימעמו, עימעמו. עד היום אתה רואה שזה לא אנחנו כותבים, או לא מישהו שמקורב לנו כותב, אז מין מסך כזה של גלבי. הם לא – יזהר אשדות, כל אלה לא יגידו מילים ששהשיר גלבי פרץ בעולם בזכות אהרן עמרם."
איך עופרה הרגישה עם זה? לירון: "היא כן היה חשובה לעשות תיקון, והיא יזמה תוכנית מיוחדת בערוץ אחד במיוחד על אבא. הגיעה מגרמניה כדי להגיד: 'תקשיבו, עם כל הכבוד לכולם, זה אהרן עמרם'. חד משמעית, והיא גם הזכירה אותו בכל מקום."
לירון, איך אבא הגיב להצלחה שלך? לירון: "תקשיב, הוא נתן לי תמיד גב מלא, וכשהוא היה מגיע להופעות, אני ראיתי את העיניים שלו. במבט אחד הייתי יודע בדיוק מה הוא מרגיש. הוא היה גאה שהשיר שלי היה כוכב גדול ברדיו. והוא היה גאה גם שאני שמרתי על ההגיה המקורית השורשית, של המזרחית הקלאסית."
ספר על ההופעה האחרונה. לירון: "לפני חודש בערך, זה היה הפעם האחרונה אולי שהוא יצא מהבית, והוא בא להופעה שלי. ואני בא לעשות את המחרוזת התימנית שאני עושה הרבה פעמים. והוא היה בקהל, והוא מסתכל עלי, והעיניים שלו אורו, דולקות. קלטתי בראש שלי שזה יכול להיות אחת הפעמים האחרונות, ואכן זאת הייתה. ואני מסתכל עליו, ואני רואה את העיניים שלו, ומתחיל להעלות לי מחנק בגרון, והדמעות מתחילות להציף אותי. ואני הייתי ככה מלפרוץ בבכי כמו ילד קטן, אבל עצרתי את עצמי ואמרתי: 'אני רוצה לשמח אותו'. ועשיתי את המחרוזת, וזה מחרוזת חפלה. וראיתי את העיניים שלו, דולקות, וזה היה לי שווה את כל העולם."
ספרי על הרגעים האחרונים. שרה: "זה היה ביום רביעי בערב, שהייתי איתו וטיפלתי בו, והייתי רגועה שהכל בסדר. אני באה ביום חמישי בשבע וחצי בבוקר, והמטפל אומר לי: 'הרופא בא ואמר שצריך לקרוא למשפחה'."
לירון: "אני הגעתי בשבת, ואני בא כזה – הוא היה די רדום כזה, ולא מגיב. ואז אני כזה מסתכל עליו, ואני אומר לו: 'אבא, אני אוהב אותך'. והוא פקח את העיניים ומסתכל עלי, והוא אמר לי: 'אני יודע'. אדם בגסיסה, אחרי הרבה זמן שהוא לא דיבר. ואז אחותי פתאום מתקרבת למיטה, ואומרת: 'אבא, תגיד לי גם משהו, תגיד לי שאתה אוהב אותי, תברך אותי'. ואז הוא מתחיל, הוא אומר לה: 'איילת, אני אוהב אותך, תמשיכי במה שאת עושה, תהיי חזקה, הכל יהיה בסדר'. כל האחים שלי, אחד אחרי השני, הוא פתאום חזר להכרה, והצליח להיפרד אחד אחד. אנחנו היינו בשוק."
איזה מסר הוא השאיר? לירון: "באיזושהי נקודה, הוא מסיים את כל הברכות, מגיע לבן האחרון ואומר: 'תדעו, אני לא רוצה להפריד את הברכות. כל מה שאני מברך, זה ברכות לכולכם. שלא כל אחד ייקח'. שתבין כמה הוא היה חד. אחרי שהוא סיים, תש כוחו, עצם את העיניים ומאז הוא לא דיבר ולא התעורר."
שרה: "הייתה לי זכות לחיות עם אדם נדיר כזה, ענק כזה. בחייו, בחוליו, בכל אורך החיים שלנו, הוא לעולם לא טריח, לא מבקש, הכל בא אליו לבד. אני הייתי צריכה כל הזמן להסתכל עליו ולבדוק מה כואב לו. הוא לא יגיד שכואב לו. ביומיים לפני שהוא נפטר, שאלנו אותו: 'אבא, כואב לך משהו?'. 'לא, הכל בסדר'. כל החיים שלו."
עשור חלף מאז נדם קולו של אחד הקולות הבולטים והאמיצים בתולדות הרוק הישראלי (והעולמי) – הגיטריסט והיוצר יוסי פיאמנטה. אבל בעצם, הקול שלו מעולם לא היה בגרון. הוא היה באצבעות. בצריבה החשמלית של מיתר שנמתח עד הסוף. ברטט של סולו גיטרה שנשמע כמו תחינה. פיאמנטה היה מוזיקאי מהזן הנדיר: מי שחי על קו התפר – בין קודש לחול, בין תל אביב לניו יורק, בין חפלה חסידית לג’אם סשן פסיכדלי – מבלי לאבד לרגע את הזהות שלו.
הוא היה מהיחידים שלא רק שילבו רוק ויהדות – אלא הפכו את החיבור הזה לתפיסת עולם. האיש שניגן עם סטן גץ, ליווה את צביקה פיק ואת צלילי העוד, הקליט אלבומי רוק חסידיים יחד עם להקת פיאמנטה שייסד עם אחיו המנוח אבי פיאמנטה (הלך לעולמו בחודש שעבר) והופיע בפני הרבי מלובביץ' – נתפס בעיני רבים בתור אחד הגיטריסטים הווירטואוזיים שיצאו מישראל. המוזיקה שלו לא נועדה לפלייליסטים – אלא לתפילה, לריקוד, להתרוממות. גיטרת הפנדר הפכה בידיו לכלי קודש – לא פחות.
בהסכת "מילים ולחן" בדיגיטל של 103FM צולל חוקר המוזיקה דודי פטימר יחד עם המוזיקאים יובל דור (חברו של פיאמנטה מימיהם יחד בלהקת חיל התותחנים) ואלברט פיאמנטה (דודו של יוסי פיאמנטה ומי ש"ארגן" לו את הגיטרה הראשונה בילדותו) אל תוך עולמו המוזיקלי של יוסי פיאמנטה – לא דרך הספד, אלא דרך הצלילים.
נעבור יחד תחנות שמשרטטות מסע יוצא דופן: מלהקת חיל התותחנים, דרך הפיכתו לאגדה מקומית ברוק הישראלי ובהמשך למוזיקאי ניו-יורקי, ועד השנים האחרונות שבהן האור והחושך הלכו יחד. נקשיב לשירים, ניזכר ברגעים, וננסה להבין מה הפך אותו לדמות כל כך חד פעמית.
עשור עבר – והמוזיקה שלו עדיין חיה, נושמת, ומסרבת להיכנע לשכחה. יוסי פיאמנטה אולי הלך – אבל המתח שבין המיתר לגוף, שבין הצליל לתפילה – נשאר פה. איתנו.
בריאיון ל"לה רפובליקה" מסביר גרוסמן כי התמונות והעדויות מעזה הכריחו אותו להשתמש במונח החריף ביותר, אף שהוא מודע לכך שהנתונים מתווכים בידי חמאס. לדבריו, "הכיבוש השחית" את ישראל מאז 1967 ויש לנתק את הזיקה שנוצרה בין המדינה ובין המושג הטעון הזה. במישור המדיני הוא מבקר קריאות לחידוש ההתנחלויות בעזה, מתריע מפני בידוד בינלאומי ומתעקש שאין חלופה לפתרון שתי מדינות
יש אמנים שנכנסים לפנתיאון התרבותי, ויש את גידי גוב, זמר, שחקן, בדרן ומנחה טלוויזיה שהפך לאורך שנות קריירה ארוכות לחלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. ביום הולדתו ה-75, אנו חוגגים לא רק את יום הולדתו אלא את המסע האמנותי המרשים שלו מסוף שנות ה-60 ועד היום.
את דרכו המקצועית החל בזמן שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל, לצד אמנים ישראלים מוכרים כמו מירי אלוני, ירדנה ארזי, אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ועוד. פריצתו המשמעותית הראשונה של גוב לתודעה הציבורית הייתה בתחילת שנות ה-70 במסגרת פסטיבל הזמר והפזמון עם השיר 'יעלה ויבוא' למילותיו של יורם טהרלב וללחן של בני נגרי.
על אף שהשיר הגיע למקום השמיני בלבד בתחרות, הוא הפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם הפסטיבל בכל הזמנים. באותה שנה, גוב, יחד עם חבריו ללהקת הנח"ל – שמיר, סנדרסון, אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין ובשיתוף פעולה עם יוני רכטר ויצחק קלפטר, הקים גוב את להקת כוורת.
מה עוד לא נאמר על כוורת? הלהקה שהפכה את הבלתי אפשרי ללהיט, שחיברה בין נונסנס לאיכות מוזיקלית ברמה עולמית, וששמה את גוב בפרונט בזכות כריזמה בלתי מתאמצת והומור טבעי. חברי הלהקה הצליחו לשנות את פני המוזיקה הישראלית, והשאירו חותם שאין לו תאריך תפוגה. כוורת הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם השיר 'נתתי לה חיי', וזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר 'להקת השנה' במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.
מחבר להקה לסולן
במקביל לפעילותו בלהקה, גוב החל להקליט שירים כסולן במסגרת שני פרויקטים של קול ישראל בהנחיית נעמי פולני. שירים אלו, ביניהם 'בין שלוש ובין ארבע', 'סורו מני' ו'זמר לספינה', יצאו גם על גבי תקליט והפכו לחלק בלתי נפרד מאלבומי הסולו שלו בהמשך הדרך. באותה תקופה, גוב השתתף גם בתוכנית הטלוויזיה 'כל המנגינות' שהוקדשה לשירי סשה ארגוב ודוד זהבי, שם ביצע, בין היתר, את 'זמר לספינה'.
לקראת סוף שנות ה-70 'כוורת' התפרקה, אבל הקשר האמיץ בין גוב לסנדרסון נשאר – גוב הצטרף ללהקת 'גזוז' והקליט יחד איתה את שני אלבומיה. באותה השנה התרחשו עוד שני אירועים בקריירה הענפה של גוב – הוא חבק את אלבומו הראשון והמצוין הנושא את השם 'תקליט ראשון' והצטרף למופע 'הכבש השישה עשר' שמצליח לרגש את הקהל הישראלי עד היום יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.
שנות ה-80 העליזות
בשנת 1980 הקימו גוב וסנדרסון את להקת 'דודה', שהוציאה אלבום יחיד. השיר המוכר ביותר של הלהקה, 'אלף כבאים', שאותו גוב השתתף בכתיבתו, הוקלט לכבוד סיבוב ההופעות שליווה את האלבום.
עשור זה סימן נוכחות בולטת של גוב בפסטיבל שירי הילדים. הוא הנחה את הפסטיבל מספר פעמים לצד ציפי שביט, תיקי דיין ורבקה מיכאלי והתחרה עם שירים כמו 'תנו לגדול בשקט', 'חורף', 'אין לי כסף' ועוד רבים שזוכים לעדנה מחודשת עד היום.
בשנת 1983 ראה אור אלבום הסולו השני של גוב, '40:06', שנקרא כך על שם אורכו הכולל. גם באלבום זה, יוני רכטר היה אמון על ההפקה המוזיקלית, העיבודים והלחנת מרבית השירים. האלבום כלל להיטים רבים, ביניהם: 'כלים שלובים', 'יש אי שם', 'שטח ההפקר', ועוד רבים וטובים.
בין קריירה טלוויזיונית לקריירה מוזיקלית
לאורך שנות ה-80 הרבה להשתתף בכל מיני פרויקטים מוזיקליים מרתקים, ואף חבק את אלבומו השלישי שהוקדש הפעם יותר לעולם הילדים. העשייה המוזיקלית של גוב הלכה יד ביד עם הקריירה הטלוויזיונית שלו לאור השתתפותו בתוכנית הטלוויזיה המצליחה 'זהו זה!' יחד עם מוני מושונוב, שלמה בראבא ודובל'ה גליקמן. התוכנית זכתה לעדנה מחודשת בתחילת 2020 נוכח התפשטות נגיף הקורונה, ומשודרת עד היום.
גוב הפך לאורך השנים לאייקון תרבותי, סמל לישראליות אותנטית. בין אם על הבמה, על מסך הטלוויזיה או אפילו כשדרן רדיו, הוא מצליח לייצר חיבור בלתי אמצעי עם הקהל, ולשמר רלוונטיות מתמדת על פני עשורים משתנים.
לרגל יום הולדתו ערך יואב חנני רשימת שירים מפוארת הכוללת להיטי ענק מכל שנות הקריירה שלו, לעוד שנים רבות של עשייה מוזיקלית מרגשת. מזל טוב גידי! מוזמנים להאזין לרצף הנוסטלגי ולהתרגש יחד איתנו. האזנה נעימה!
רשימת השירים בעריכה המיוחדת
יעלה ויבוא
נתתי לה חיי (להקת כוורת)
גן סגור (הכבש השישה עשר)
תשע בכיכר (גזוז)
שטח ההפקר
רחוב סומסום
הופה היי
היי, אני כבר לא תינוק (הכבש השישה עשר)
הא או (גזוז)
אני שוב מתאהב
לידיה הלוהטת (דודה)
לוליטה
יו יה (כוורת)
הכל בגלל האהבה (עם אהוד בנאי)
טוב שבאת
אלף כבאים (דודה)
למה ליבך כמו קרח (עם אלי לוזון)
טנגו צפרדעים (כוורת)
חורף
לכבוד הקיץ (גזוז)
והגשם יבוא (עם מיקה קרני)
בואי נישאר
בלעדייך
הו מה יהיה
חייך וחיי (עם ריטה)
יש אי שם
פרח
אני אוהב אותך חזק
אין עוד יום
שלל שרב
רוני (גזוז)
כלים שלובים
פנים אל מול פנים (עם אתי אנקרי)
נגיעה אחת רכה
נערה במשקפיים
הריקוד המוזר של הלב (עם רונה קינן)
אני אוהב (הכבש השישה עשר)
תנו לגדול בשקט
אמא ודני (גזוז)
סוס עץ
שירות עצמי (כוורת)
ציפי פרימו (גזוז)
שיר הלהקה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
נאום תשובה לרב חובל איטלקי (להקת הנח"ל)
שיר לשלום (משתתפי הסרט 'הלהקה')
ילד מזדקן (כוורת)
נאחז באוויר
מה אתה בכלל יודע על אהבה
לא דיברנו עוד על אהבה (עם עפרה חזה)
עדיין מחכה לך
יורם
מסע אלונקות (עם ששת)
שירי סוף הדרך
עד הבוקר (כשנולדתי)
העיקר זה הרומנטיקה
ככה היא באמצע (כוורת)
שירו של מקס (עם יובל זמיר וחיים צינוביץ')
מה הוא עושה לה (עם שלומי שבת)
בשדה ירוק
כמעט סתיו
עניין של זמן
סימן שאתה צעיר
ערב אבוד
היא לא תדע (גזוז)
לך ספר לסבתא (כוורת)
איך שיר נולד (הכבש השישה עשר)
הגליל (זהו זה ושלמה גרוניך)
אין לי כסף
הכל פתוח
נם לא נם
חללית (גזוז)
שיר מלחים (כוורת)
אין כבר דרך חזרה (משתתפי הסרט 'הלהקה')
תקלה מהתחלה (גזוז)
דרך ארץ
גובינא (גזוז)
צל עץ תמר (זהו זה)
ריקוד ירח
עדן
אני אומר מילה (עם רונה קינן)
מה אכפת לציפור (עם דנה ברגר)
מי תרצי
סורו מני
אל הגבים
זמר לספינה
בין שלוש ובין ארבע
זמר נוגה (עם שלמה ארצי, רמי קליינשטיין ויוני רכטר)
נובמבר
בקצה ההר
הו איזה לילה
אם יוולד לי ילד
כשאת מחייכת
אם היינו
עוף גוזל (עם שלמה ארצי)
שיר לשירה (זהו זה)
בבוקר
שלושה בלילה בעיר
אחלה עולם (עם מאור כהן)
נחמד (כוורת)
'שבת עברית' ב-103fm נוסדה לפני יותר מ-25 שנה, וכיום היא רצועת המוזיקה העברית המובילה בארץ. היא מפגישה את הקלאסיקות הגדולות של המוזיקה העברית עם פנינים מוזיקליות נשכחות עוד מהעשורים הראשונים של המדינה.
'שבת עברית' ב-103fm מכבדת ומוקירה את הקלאסיקה הישראלית להנאת המאזינים, ועושה הכול כדי לשמר את שורשי המוזיקה העברית ולחלוק כבוד לדורות המייסדים שלה.