בליל קיץ באוגוסט 1962, נמצאה מרלין מונרו מתה בביתה בלוס אנג'לס. היא הייתה עירומה, אוחזת בטלפון ביד אחת, מוקפת בבקבוקי כדורים פתוחים. באופן רשמי, נקבע כי מדובר בהתאבדות – מנת יתר של ברביטורטים. אבל עד היום, יותר מ־60 שנה אחרי מותה, שאלת נסיבות מותה נותרה פתוחה. האם באמת שלחה יד בנפשה, או שמא הייתה זו השתקה מכוונת – רצח, שמטרתו הייתה למנוע ממנה לחשוף את סודות משפחת קנדי? מאמר בדיילי מייל מנסה לשפוך אור על התעלומה.

ימים ספורים לפני מותה, בילתה מונרו בסוף שבוע עם פרנק סינטרה, פיטר לופורד (גיסו של רוברט קנדי) וחברים נוספים, בהם גם דמויות מהמאפיה כמו סם ג’יאנקנה. כולם ידעו על הרומנים שלה עם ג’ון ורוברט קנדי – ועל כך שהיא חשה פגועה, בשעה ששניהם התרחקו ממנה.

באותו לילה, סיפר המוזיקאי באדי גרקו שראה את מונרו שיכורה, מבולבלת וכעוסה. הוא ליווה אותה בחזרה לבונגלו שלה לאחר שמצא אותה יושבת לבדה ליד הבריכה, מבולבלת ומתנדנדת. היא נראתה כאילו לקחה מנת יתר – או עברה תקיפה שהיא בעצמה לא זכרה.

"אני אפוצץ את כל הסיפור"
בחזרה בלוס אנג’לס, מרלין הייתה חסרת מנוחה. היא איימה בפני חבריה כי תחשוף את כל מה שקרה בינה לבין האחים קנדי: "הם השתמשו בי וזרקו אותי", זעמה. היא ניסתה ליצור קשר עם רוברט קנדי, שנמצא בוועידה בסן פרנסיסקו – אך הוא סירב להשיב.

היא החלה לדבר על מסיבת עיתונאים מתקרבת, וסיפרה לחבריה על "סודות מסוכנים" שהיא יודעת. באחד הלילות, נשמעו איומים בטלפון הביתי שלה: "תעזבי את בובי, זונה!" – היא הייתה משוכנעת שמדובר באשתו של רוברט, אתל קנדי.

בליל מותה, טען בלש פרטי בשם פרד אוטאש כי הקליט מריבה סוערת בין מונרו לרוברט קנדי ולופורד בביתה. לדבריו, רוברט דרש ממנה את "הספר האדום הקטן" – פנקס בו תיעדה שיחות פוליטיות שהיו לה עם האחים קנדי. "איפה זה? זה חשוב למשפחה", צעק עליה, לפי התמליל. כשסירבה למסור את המידע, הוא לפי הטענה ניסה להשתיק את צעקותיה באמצעות כרית.

לפי עדים, מונרו נשמעה בהקלטות מאוחרות כשהיא הוזה ומדברת על "בגידות, אהבות אסורות, גברים בעמדות כוח". בשיחה טלפונית אחרונה עם פיטר לופורד, היא נשמעה מבולבלת. משפטה האחרון היה: "תמסור דרישת שלום לפאט, תגיד שלום לג'ק ותגיד שלום לעצמך". ואז – ניתוק.

עוזרת הבית יוניס מארי התעוררה בבהלה והבינה שמשהו לא בסדר. הדלת לחדרה של מרלין הייתה נעולה – דבר חריג. דרך החלון, ראתה את מונרו שוכבת ללא תזוזה, עם הטלפון עדיין בידה. הרופא שלה, ד"ר גרינסון, הוזעק. הוא פרץ דרך החלון – אך כבר היה מאוחר מדי.

לצד מיטתה נמצאו כ־15 בקבוקי כדורים פתוחים. בקבוק של נמבוטל, שהכיל 50 כדורים – היה ריק לגמרי. על הרצפה היו פזורים כדורים לבנים.

"המוות הכי מבוים שראיתי"
השוטר הראשון שהגיע למקום, סרג’נט ג’ק קלמונס, תיאר את הזירה כ"מבוימת באופן מובהק". הוא הבחין כי גופה של מונרו שכב בצורה מושלמת – רגליה ישרות, פניה בתוך הכרית, ללא הקאות, ללא תסמינים רגילים של מנת יתר.

יותר מכך – גופתה כבר סודרה, הוחלפה תנוחתה, וידיים נצלבו על החזה. לא היה סימן מיידי למאבק או לפציעה – אך משהו בזירה הרגיש לו חשוד.

הרופא שביצע את הנתיחה, ד"ר תומאס נוגוצ’י, היה זוטר. הוא מצא רמות רעילות של כדורי שינה בדמה – אך לא ביצע את כל הבדיקות האפשריות. מערכת העיכול שלה הייתה ריקה – אפילו לא שרידי הקפסולות שבלעה. חוקר אחר, ג'ון מינר, טען בהמשך כי ייתכן שמישהו נתן לה חוקן רעיל – תרכובת של נמבוטל וכלורל הידראט.

האם נשתקה כדי לא לחשוף סודות?
על פי עדויות שונות – ייתכן ומישהו דאג להסיר מביתה ראיות מקשרות לאחים קנדי. לופורד, לפי דיווחים, הורה להסיר כל חומר מפליל. אפילו עוזרת הבית רמזה שנים לאחר מכן: "ברור שרוברט קנדי היה שם באותו לילה".

סוף עצוב לאגדה
בהלווייתה, מאפרה האישי הלביש אותה בשמלה של אמיליו פוצ'י, איפר אותה ביד עדינה – ואף הכניס תוספות חזה מאולתרות כדי שלא תיראה "שטוחה מדי". מרלין, שתיארה עצמה כ"בחורה שיום אחד ימצאו עם בקבוק ריק של כדורי שינה ביד" – נפרדה מהעולם בדיוק כך.