Connect with us

איכות הסביבה

ישראל ואיראן ללא גבולות: בעולם הטבע המשותף רב על ההבדלים

Published

on




הטבע לא מכיר גבולות: ממחקרים וניטורים שנערכו בשנים האחרונות עולה כי ישראל ואיראן חולקות מערכות אקולוגיות דומות, והן בית למגוון בעלי חיים שחולקים את המרחב המשותף, חלקם בסכנת הכחדה ומרשימים במיוחד. למרות המתיחות הפוליטית, המרחב האקולוגי מספר סיפור אחר – סיפור של טבע המחבר בין עמים ותרבויות. המינים הללו עוברים בין מרחבים גאוגרפיים עצומים וחוצים מדינות וגבולות שאינם קיימים מבחינתם.

הדמיון בתנאי השטח – מדבריות, הרים ואזורים חצי-צחיחים – מוביל לכך שחלק מהמערכות האקולוגיות משני צדי המזרח התיכון דומות במיוחד. "שיתופי פעולה אזוריים לשמירה על מינים נדירים הם אתגר, אבל גם הזדמנות. הטבע לא מתחשב במחלוקות בין מדינות. בעלי החיים רואים את המרחב כולו כביתם. בימים שבהם היחסים בין המדינות מצויים בעימות, ייתכן שדווקא שימור הטבע המשותף יוכל להוות גשר של הבנה, מחקר ושיתוף פעולה עתידי – אם לא מדיני, אז לפחות סביבתי", אומר אלי חביב, אקולוג מרחבי בחברה להגנת הטבע.

אנשי החברה להגנת הטבע ריכזו עבורנו את המינים המיוחדים הללו:

קרקל – הקרקל הוא מין של טורף במשפחת החתוליים. מקור השם מגיע מהשפה הטורקית – "אוזן שחורה" (karа =שחור, kulak =אוזן), שמבטא את אזניו השחורות המחודדות. בעל תחום תפוצה עולמי רחב למדי, אשר כולל את אפריקה, אסיה, ארצות ערב וישראל. הקרקל מאכלס מגוון של בתי גידול, החל ממדבריות ועד לאזורים מיוערים, אולם מעדיף אזורים יובשניים. בשל תחום תפוצתו הרחב, המכסה מגוון של מערכות אקולוגיות, הקרקל נתון ללחצים ואיומים שונים המשתנים בהיקפם וחומרתם. בעוד שבמרכז ובצפון אפריקה מצב האוכלוסייה יציב, באזורים נרחבים אחרים – דוגמת אירן, אוכלוסייתו מוערכת בירידה כתוצאה מהרס בתי גידול וצייד.

בישראל, האוכלוסייה קטנה ומרוכזת בחבל המדברי, אך בעבר תחום תפוצתו כלל אזורים נוספים בצפון הארץ. לקרקל יכולות ציד מרשימות במיוחד. חוש הראייה המפותח שלו מאפשר לו להיות פעיל לילה מובהק. רגליים מכוסות פרווה מאפשרות לו להתקרב אל הטרף בשקט מוחלט. הוא מסוגל לתמרן בין הליכות ארוכות בכל לילה, מהירויות גבוהות במרדפים קצרים וגם טיפוס על עצים.

קרקל בישראל (צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע)
קרקל בישראל (צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע)

יחמור פרסי – אלי חביב, אקולוג החברה להגנת הטבע, מסביר שזהו מין של אייל המאכלס אזורי חורש ויער סבוכים. מקור השם נגזר מהשורש חמר, המבטא את צבע פרוותו, חום-אדמדם. בשנות ה-1940 נחשב כמין שנכחד מהעולם, אולם במהלך שנות ה-50 נמצאה אוכלוסייה קטנה במחוז ח'וזיסטן שבאירן. בישראל הוא נכחד בסוף המאה ה-19, בעיקר בשל ציד אינטנסיבי ופגיעה בבית גידולו.

באמצע שנות ה-70, רשות הטבע והגנים החלה בביסוס גרעין רבייה לצורך השבתם לטבע בישראל. תחילה הובאו שני זוגות מגרמניה. לאחר מכן, בפעולה חשאית, הובאו מאירן ארבע נקבות, מהן שלוש היו בהריון. באמצע שנות ה-90 רשות הטבע והגנים החלה בפעולות השחרור לטבע. פרטים ראשונים שוחררו בנחל כזיב ולאחר התבססות האוכלוסייה פרטים נוספים שחוררו בנחל שורק, בכרמל ובגליל העליון. כיום, היחמור מוגדר כמין בסכנת הכחדה עולמית בדרגה השנייה בחומרתה. אזור התפוצה של המין מצומצם ביותר וכולל את אירן וישראל בלבד, כאשר האוכלוסייה מוגדרת בעליה בשל מאמצי השבה לטבע ושימור.

יחמור (צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע)
יחמור (צילום: לירון שפירא, החברה להגנת הטבע)

אירניה יותם לנרד, ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, מסביר כי זו אולי הציפור הכי "איראנית" שיש, שקיבלה את השם שלה בזכות התפוצה שלה שמשתרעת מטורקיה עד לפקיסטן ובעיקר בהרים באירן. האופי ההררי שלה גורם לכך שבישראל ניתן למצוא אותן רק במרומי החרמון שם הן אפילו מקננות במספרים קטנים. מדי שנה צפרים רבים "עולים לרגל" לחרמון במאי ויוני לצפות בהן.

אירניה בירושלים (צילום: מי כנרת קורמן, החברה להגנת הטבע)
אירניה בירושלים (צילום: מי כנרת קורמן, החברה להגנת הטבע)

פלמינגו גדול – לפלמינגו יש העדפות קולניריות מאוד ייחודיות – הם אוכלים סרטנים זעירים באגמי מלח ומכאן שהם פוקדים אתרים קבועים ועוברים בינהם. בישראל פלמינגו מוכרים לנו -מבריכות המלח באילת, בריכות המלח בעתלית ומאוד מספר מקומות ולא מעט מהפלמינגואים שלנו מגיעים לפה מאירן, שם מקננים אלפים ובמיוחד באגם ליד העיר שיראז.

פלמינגו גדול באילת (צילום: נועם וייס, החברה להגנת הטבע)
פלמינגו גדול באילת (צילום: נועם וייס, החברה להגנת הטבע)

דוחל שחור – הדוחל השחור הוא מהציפורים היותר נדירות בישראל, רק 11 נצפו עד היום וכל אחד שנשאר למספר ימים הפך לחגיגה עבור קהילת הצפרים. הדוחל מגיע אלינו ממזרח איראן משם הם מגיעים אלינו. ב-2023 הגיע לישראל הדוחל השחור ה-10 ונשאר כל החורף במזרח עמק חפר. הוא אף זכה בתחרות "ציפור השנה" של מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.

דוחל שחור (צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)
דוחל שחור (צילום: יואב פרלמן, החברה להגנת הטבע)

פרא – הפרא בישראל הוא תת מין של חמור בר אסייתי המאכלס אזורים מדבריים בעלי נוף פתוח. תחום תפוצתו העולמי רחב, וכולל את סין, מונגוליה, אירן וישראל. בשל ציד אינטנסיבי, תת המין המקומי, פרא סורי, אשר איכלס את ישראל ושכנותיה, נכחד בסוף שנות העשרים של המאה ה-20. בשנת 1968 רשות הטבע והגנים החלה בפעולות ביסוס של בניית גרעין רבייה בישראל, במסגרתו הובאו 11 פרטים מאירן לשמורת חי-בר יטבתה.

פרא (צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע)
פרא (צילום: יובל דקס, החברה להגנת הטבע)

בשנת 1982 החלו פעולות השבה ושחרור פרטים לטבע, כאשר בעשור הראשון שוחררו 14 זוגות לטבע. כיום, אוכלוסיית הפראים בישראל משגשגת ומוערכת במאות פרטים הפזורים בעדרים מהר הנגב ועד לנחלים הגדולים שבדרום הנגב. הפראים הם אוכלי עשב ומנצלים הזדמנויות לשיחור מזון שהאדם מייצר, כך שבעשור האחרון מתקיים קונפליקט בין החקלאים בנגב, לבין הפראים שנכנסים לשטחים החקלאיים, בעיקר כרמים, ופוגעים בגידולים.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

איכות הסביבה

לראשונה מפרוץ מלחמת חרבות ברזל – רט"ג החלה בבקרת נזקים בצפון

Published

on




רשות הטבע והגנים החלה בסקר צומח נרחב באזורי החרמון וקו העימות, שנפגעו משמעותית במהלך המלחמה. מטרת הסקר היא להעריך את היקף הנזק ולתכנן את שיקום בית הגידול הייחודי, המהווה נכס אסטרטגי בהתמודדות ישראל עם משבר האקלים.

החרמון, הידוע כמחציתו מדבר וכאזור אקולוגי ייחודי, מהווה בית גידול לצמחים נדירים ובעלי חשיבות עליונה. בין הצמחים שנמצאו בסקר הראשוני נכללים "נפית הבשן", "עיריוני קצר" וגם "מעריב משתלשל", המעידים על עושר בוטני יוצא דופן – כך אמרו ל"מעריב" ברשות הטבע. צמחים אלו, אבות של צמחי תרבות, מכילים תכונות גנטיות חיוניות לעמידות בפני יובש, מליחות ומחלות – יכולות קריטיות להתמודדות עם השפעות ההתחממות הגלובלית.

"האזורים שנפגעו בהר דב ובבקעת אגס הם בעלי מגוון אדיר של צמחים מיוחדים", הסביר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, "במהלך הלחימה, פעילות צבאית אינטנסיבית, כולל תמרון כלים כבדים וחפירת עמדות, גרמה לחישוף קרקע ונזק דרמטי. כעת, כשהגישה מתאפשרת, אנו פועלים באופן שיטתי כדי להגדיר את היקף הפגיעה ולזהות את האזורים שלא נפגעו. הבנה זו תסייע לנו להחזיר את השטח למצבו הטבעי".

הר דב (צילום: דובר צה''ל)
הר דב (צילום: דובר צה"ל)

ד"ר אורי פרגמן ספיר, המנהל המדעי של הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, הדגיש את חשיבות השימור: "החרמון הוא אוצר בוטני. הצמחים כאן מספקים לנו את הגנום הדרוש לפיתוח זני תרבות עמידים בפני אתגרי האקלים העתידיים. שימורם הוא אינטרס לאומי וגלובלי".

הלחימה הותירה את חותמה על שטחי הטבע ברחבי הארץ. הנזקים חסרי התקדים נאמדים ב-340 אלף דונם של שרפות עד אוקטובר 2024, בנוסף לפגיעה בתשתיות טיילות ובתי גידול בשמורות הטבע ובגנים לאומיים.

רשות הטבע והגנים, הנאבקת בהיקף הנזקים הגדול ביותר זה 60 שנות קיומה, פועלת במקביל לשיקום ולטיפול בפסולת שהותירה הלחימה. "למרות הפגיעה, אנו אופטימיים לגבי יכולת ההשתקמות של החרמון", אומר דולב. "כמויות המשקעים הגבוהות באזור תורמות לכך. שאיפתנו היא להחזיר את הקרקע למצב טבעי ככל הניתן, ולאפשר לצומח לשגשג מחדש".

יעד אבירם, פקח אזורי בצפון הגולן, הוסיף: "במהלך הלחימה חיי אדם היו בראש סדר העדיפויות, אך דאגנו לצמצם את הפגיעה בטבע ככל האפשר. כעת, כשהכוחות פינו את השטח, אנו עוסקים בפינוי כמויות אדירות של פסולת וציוד צבאי שנותר מאחור. נמשיך לנטר את מצב החרמון ולפעול לשיקומו המלא, מתוך הבנה כי שימור הטבע הוא אבן יסוד בחוסן הלאומי והסביבתי של ישראל".





Source link

Continue Reading

איכות הסביבה

חברת נמלי ישראל החלה להרוס את מיכל האמוניה במפרץ חיפה

Published

on




חברת נמלי ישראל החלה הבוקר (רביעי) בביצוע העבודות להריסת מיכל האמוניה שבמפרץ חיפה. תהליך הריסה היסטורי ומורכב אשר מסמן שלב חשוב נוסף בשיקום מפרץ חיפה והפיכתו למרחב נקי ובטוח לתושבים. 

מדובר במיכל לא פעיל שכבר רוקן לחלוטין מאמוניה, עשוי פלדה עטופה בשכבות אלומיניום ובידוד נוסף ומוקף בשתי מעטפות בטון בעובי של כארבעים סנטימטר כל אחת במרחק של כמטר אחת מהשנייה. עבודות ההריסה יבוצעו בשלבים התחלתיים עם הריסת המעטפת החיצונית לאחריה הפנימית ובהמשך יפורק גוף המיכל עצמו. 

הריסת מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חברת נמלי ישראל)
הריסת מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חברת נמלי ישראל)

העבודות מתבצעות על ידי הקבלן מטעם חיפה כימיקלים במימון משותף של חברת נמלי ישראל ו"חיפה כימיקלים", וזאת כחלק ממחויבות משותפת להשלמת הפירוק הסופי של המתקן ששימש במשך עשרות שנים את תעשיית הכימיקלים הישראלית. בחברת נמלי ישראל הדגישו כי "ישנה חשיבות להרוס את מיכל האמוניה, העומד ריק מזה עשר שנים, ואינו נמצא עוד בשימוש. זאת, כדי למנוע אפשרות כלשהי לשימוש במיכל לטובת אחסון של חומרים מסוכנים בעתיד".

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, מסרה כי "מדובר בצעד חשוב נוסף בדרך להבראת מפרץ חיפה ולהפיכתו לאזור בטוח ונקי יותר. אני מברכת את חברת נמלי ישראל על המימוש המקצועי של המשימה הלאומית הזו".

מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משה בן זקן: "ההריסה של מיכל האמוניה היא חלק מתהליך רחב של התחדשות והתפתחות במפרץ חיפה. מדובר בצעד חשוב שמבטא את המחויבות שלנו לפיתוח תשתיות מודרניות שמתאימות לעתיד של האזור נמשיך לפעול יחד עם כל הגורמים כדי לקדם מרחב איכותי יותר לתושבים ולחזק את הקשר בין העיר לנמל".

מנכ"ל חברת נמלי ישראל, פינו צרויה, הוסיף "פירוק מיכל האמוניה הוא צעד חשוב למען תושבי חיפה והסביבה. חברת נמלי ישראל תמשיך לעבוד יחד עם עיריית חיפה כדי לקדם סביבה נקייה איכות חיים טובה יותר ולחזק את הפעילות הנמלית של העיר ברמה בינלאומית".





Source link

Continue Reading

איכות הסביבה

העגבנייה "דניאלה" הובילה למהפכה עולמית ושינתה את פני החקלאות

Published

on




במהלך שנות ה-80 העולם המערבי עבר מהפך צרכני עם התבססות והתפשטות של רשתות שיווק גדולות וסופרמרקטים לעומת קניות במכולת השכונתית. שינוי זה בתרבות הצריכה הבליט את הצורך בהארכת חיי מדף של ירקות ופירות בכלל ועגבניות בפרט.

בתחילת שנות ה־90, כשדיברו על עגבניות, הדאגה המרכזית של חקלאים, משווקים וגם צרכנים הייתה פשוטה: לעגבנייה אין חיי מדף ארוכים. היא התרככה מהר מדי, איבדה צבע, התפרקה במשלוח ועוד. זה השתנה כשב-1991 הושקה בישראל עגבנייה מזן חדש בשם "דניאלה",  שהצליחה לשלב תכונות שבעבר נראו כמעט סותרות: יציבות פיזית, חיי מדף ארוכים, עמידות לשינוע, וכל זה מבלי לוותר על תכונות של איכות הפרי.

ייחודיות ויתרונות של הזן גרמו לכך ש"דניאלה" היווה אבן דרך בעולם טיפוח העגבניות, כבש את שווקי העולם ונהיה מותג ברמה בינלאומית.

מה מיוחד ב"דניאלה"?

הפיתוח של "דניאלה" לא היה רק הישג חקלאי אלא גם פתרון ממשי לבעיה תזונתית עולמית: איך מביאים ירקות טריים, מזינים ובטוחים למרחקים ארוכים, מבלי לפגוע באיכותם או בבטיחותם?

עגבניות נחשבות למזון על. הן מקור עשיר לוויטמינים C ו-A, סיבים תזונתיים, אשלגן, חומצה פולית ונוגדי חמצון כגון ליקופן.

לא רק הישג חקלאי (צילום: באדיבות ''הזרע'')
לא רק הישג חקלאי (צילום: באדיבות "הזרע")

ליקופן: צבע אדום עם כוח רפואי

ליקופן  (Lycopene) הוא פיגמנט טבעי ממשפחת הקרוטנואידים, האחראי לצבע האדום-עז של העגבנייה. אבל צבע הוא רק ההתחלה.

בשנים האחרונות הליקופן זכה לעשרות מחקרים מדעיים, שהצביעו על קשרים בין צריכתו לבין יתרונות בריאותיים מובהקים:

הפחתת סיכון למחלות לב וכלי דם – בזכות השפעתו האנטי-דלקתית ונוגדת חמצון.
הגנה מסוימת מפני סוגי סרטן – במיוחד סרטן הערמונית, הריאות והקיבה.
שיפור בריאות העור כולל הגנה מקרינת UV.  
שמירה על בריאות הראייה ומניעת ניוון מקולרי בגיל מבוגר.
ככל שהעגבנייה בשלה יותר – תכולת הליקופן בה גבוהה יותר. תכולה זו משתמרת גם לאחר בישול (ואף זמינה יותר לגוף בצורתה החמה), אבל כשמדובר בשיווק ירקות טריים, האתגר הוא להביא את העגבנייה הבשלה והאיכותית כפי שהיא אל הצרכן.

חקלאות עם אחריות בריאותית

עבור "הזרע" שייצרה את זן עגבניית "דניאלה", בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, זו לא הייתה רק הצלחה מסחרית, אלא הוכחה לכך שחדשנות חקלאית יכולה להשפיע על הבריאות הציבורית. מאז אותה הצלחה, החברה המשיכה לפתח זני ירקות עשירים בערכים תזונתיים, עמידים יותר לתנאי גידול קשים וידידותיים יותר לאדם ולסביבה.

היום, יותר מתמיד, ברור: הירקות שאנחנו אוכלים לא רק ממלאים את הצלחת, הם גם מעצבים את הבריאות שלנו. ועגבנייה אחת, שצמחה כאן בישראל, הייתה שם ברגע שבו זה התחיל להשתנות.





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים