"אני מקבל בתקופה הזו כמאה שיחות טלפון ביום", מספר שמעון זינגר, זגג ותיק. "כל אחד מתחיל את הסיפור ב'מההדף נשבר לי החלון'. עברתי את כל המלחמות הקודמות, אבל לא היה דבר כזה, גם לא במלחמת המפרץ הראשונה. החורבן של הזכוכיות הוא פשוט מטורף".

בעקבות מטחי הטילים האיראניים שנחתו על ישראל בשבועיים האחרונים, מראות של חלונות ודלתות זכוכית שהתנפצו לרסיסים נעשו שכיחים. בהתאם, זגגים מעידים שכמות הפניות שהם מקבלים חריגה.

זינגר, בן 79 ועדיין עובד במרץ, ראה כבר הכל. הוא דור שני לעסק שקיים 93 שנה, ושהוקם על ידי אביו. "אבא עלה מליטא, שם היה זגג. בארץ הוא המשיך בעיסוק הזה, וזיגג בזמנו חצי מתל אביב. אחר כך אחי נכנס לעסק, וגם אני", הוא משחזר. בעבר התרוצץ בין פרויקטים ברחבי הארץ, ובהמשך הוריד הילוך והחל לעבוד מדי יום עד הצהריים, בסטודיו: "לפני עשר שנים החלטתי לעבוד בקטנה, בשביל הכיף, בשביל האינטראקציה עם אנשים. הייתי עובד עד השעה 12 בצהריים".

ועכשיו?
"מתחילת המלחמה עם איראן הגיעו אליי כמויות אדירות של אנשים, ואני משתדל לעזור. נשאר בעסק עד 18:00 או 19:00 בערב. אנשים בלחץ, אני מבין אותם. אני שואל אם הם יכולים להביא את החלון אליי לסטודיו. מגיעים חבר'ה צעירים, מביאים את החלון, אני מזגג להם. הם יושבים, מחכים, אני משוחח איתם, כיף לי האינטראקציה הזאת".

אתה גם יוצא לשטח?
"ב־99% מהמקרים אני מטפל בחלונות שמביאים אליי. אם אסתובב ב־50 מקומות ביום ואתן הצעות מחיר, מתי אעבוד? גם העלויות יותר גבוהות כשאני מגיע לאנשים. לכן אני מציע להביא אליי את החלון. כך העלות תהיה נמוכה יותר, וגם לאוצר תהיה פחות הוצאה. היו רק שלושה מקרים מיוחדים שבהם יצאתי לבתים. למשל, קצינת נפגעים שנמצאת במילואים התחננה שאבוא אליה הביתה לקחת את החלון. הגעתי גם לאישה קשישה, מרחמנות, והיה מקרה אחד של פרוטקציה, שחבר טוב ביקש עבור מישהו".

חוץ מהנגישות, יש בעיות מיוחדות בעבודה בימים אלה?
"הבעיה היא שבבניינים יש כיום מאות סוגים של זכוכית. חלק מהסוגים האלה כבר לא קיימים בשוק, למשל, סוגים שהיו מייבאים מטורקיה. לכן, בהרבה מקרים מביאים אליי את החלון – ואין את הדגם הזה של הזכוכית. אני אומר ללקוח שהוא יצטרך להתפשר על דגם דומה, כמו טלאי במכנסיים".

זינגר מסביר שעיקר העבודה בזגגות, במיוחד בחלונות הישנים, הוא הבאת החלון למצב שבו הזכוכית החלופית תשב בתוכו כמו בחלון חדש. "בתל אביב למשל יש הרבה בתים ישנים. מסגרות מחומרים ישנים צריך לנקות היטב כדי להביא את החלון למצב שבו הוא יוכל לקלוט זכוכית. אם שמים זכוכית על הזבל שהיה פעם, היא תתפוצץ תוך חצי שעה", הוא מתאר. ויש לו גם טיפ מעשי לימי התקפות טילים: "אנשים לא מודעים לזה שאם היו משאירים את החלונות בבית פתוחים, היה נגרם לזכוכית פחות נזק מההדף".

המחירים, לדבריו, מתחילים ב־250 שקלים לזיגוג חלון קטן: "עבודה על חלון ממוצע לוקחת 45 דקות. חלונות ישנים, שבהם צריך לנקות את המסגרת ולסדר אותה, לוקחים יותר זמן. אני עובד בשביל הכיף, עוזר לאנשים. בא אליי מישהו ואמר: 'אתה עושה מצווה גדולה'".

עובדים כמעט 24 שעות

"בימים אלה התחושה בעסק מאוד לחוצה, ויש רצון לעזור לכולם", אומר יונתן אזרואל, דור שני ב"זגג תריס אקספרס". אזרואל עובד כ־20 שנה בענף, מתקין חלונות, ויטרינות, תריסים. "אני מקבל המון פניות ונכנס להמון בתים", הוא מתאר. "אפשר להגיד שאני גם מעורב רגשית. אנשים מספרים לך את כל החוויה, נכנסים איתך לעומק הסיפור, פורקים את הכאב שלהם. תרצה או לא, אתה לוקח את החוויה איתך ומנסה להתגייס לטובת האנשים כדי שהבית שלהם יחזור לקדמותו".

לדבריו, בכל מערכה צבאית שבה נורים טילים או רקטות לשטח ישראל הפניות מתרבות, "אבל מצב כזה אף פעם לא היה. אנשים נורא לחוצים, נורא חרדים לגורל הבית שלהם. במקרים רבים הבית גם מאוד פרוץ, בלי חלונות או ויטרינות זכוכית. במקרים כאלה אנשים לרוב מפונים במלונות, והם חוששים לציוד שלהם בבית".

בעשרת הימים האחרונים אזרואל מסתובב בין זירות הפגיעה ואומד את הנזקים: "הרבה פעמים אני מבקש קודם מאנשים לצלם לי את הפגיעה ולשלוח בוואטסאפ. אני בא, לוקח מידות, מזמין חומר. אני מנסה לזרז את העבודה, אנשים בלחץ, אני מבין אותם. אנחנו עובדים כמעט 24 שעות. לקחתי תגבור של עובדים, תגבור של ציוד, סחורה. הכל תוגבר. משימות אחרות היו צריכות לזוז הצידה בעקבות המצב. התגייסנו כולנו למצב הזה. אני רואה מחזות מזעזעים, הרס מוחלט, שיברון לב של אנשים. גם כשלא מדובר בפגיעה ישירה של טיל, ההדף עושה המון נזק. רואים חלונות שעפו מהמסילות, מסילות שנעקרו. כרגע, העבודה לוקחת בין שבועיים לחודש. אבל אם הירי יתחדש ויהיה נזק למבנים, עלול להיווצר מצב של חוסר בזכוכית ואלומיניום".

"אנחנו מקבלים המון טלפונים, משתדלים לענות לכולם בחיוב, מנסים לעשות קודם דברים דחופים של SOS", מספר צחי קמחג'י, שותף ודור המשך ב"דאלי" בתל אביב. "לתקן זכוכיות שנשברו בתוך הבית, לתקן כל מיני חלונות מעץ או מאלומיניום, לטפל במקרים שבהם אנשים לא יכולים לסגור את החלונות. בדרך כלל, מדובר בנזק של פגיעות הדף, כי אם זו פגיעה ישירה של טיל, אז כל הבניין הולך".

בית העסק פועל מעל 50 שנה, וקמחג'י טוען שכמות פניות כמו הנוכחית זכורה לו רק מימי מלחמת המפרץ. "כולם רוצים דחוף ועכשיו", הוא טוען, "כי כל אחד רוצה לחזור לבית שלו. אנשים גם מאוד מבולבלים, למי לפנות קודם, לבעל המקצוע או למס רכוש. אנחנו לא יכולים לטפל בכולם, אבל אנחנו משתדלים. כשפונים אנשים עם מוגבלויות, אני משתדל מאוד לזרז את העבודה. בדרך כלל, כשפונים אלינו אנחנו מגיעים למקום, אבל בגלל ריבוי הפניות אין כרגע זמן, ואנחנו מבקשים מאנשים לשלוח תמונות בוואטסאפ, עם מידות".

תגברתם את הצוות?
"לא, אנחנו אותו צוות, של שלושה אנשים".

בימים כתיקונם, קמחג'י וצוותו מבצעים סוגים מגוונים של עבודות. "עובדים בכל מיני זכוכיות צבעוניות, עושים עבודה להמון ברים בתל אביב, בונים מקלחונים בהזמנה אישית", הוא מפרט. "אני מגיע כל יום לעבודה בכיף, מאוד אוהב את העבודה, את היצירה. כיום חסרים המון אנשי מקצוע בענף. החבר'ה הצעירים לא כל כך רוצים לעבוד בענף שלנו, כי זו עבודה קשה יחסית ומסוכנת. לעבוד עם זכוכית זה לא דבר קל. רוב הצעירים מעדיפים לשבת במשרד".

סוג של פסיכולוג

ליאור פיליבה, בעלי "פיליבה אמנות בזכוכית – הזגג שלי" שפועלת כ־30 שנה, מעריך שבשבוע הבא מספר הפניות עוד יגדל. "אנשים יתחילו לעשות סדר בדירות שבהן לא רק החלון נפגע", הוא מסביר. "יש דירות מפורקות, שאמורות בכלל לעבור שיפוץ. אם נשבר רק חלון, או דלת זכוכית עפה, אנחנו מסדרים את זה. אבל אם ההרס הרבה יותר גדול, אנחנו נכנסים בסוף".

פיליבה מספר שרוב "מטופליו" כרגע הם ויטרינות, חלונות, דלתות זכוכית ומראות. "אנשים מתקשרים, שואלים, ואני מדריך אותם מה לעשות, מרגיע אותם. סוג של פסיכולוג", הוא אומר. "אני מבקש שישלחו לי תמונות, מידות, ושולח הצעות מחיר ממוחשבות כדי שיגישו למס רכוש. ברגע שהשטח מאפשר, אז מתחילים לעבוד. עכשיו הרבה אנשים עדיין נמצאים בהלם. בקרוב הם יתחילו להתארגן על הבתים שלהם".