Connect with us

טלוויזיה

עמיחי שיקלי התראיין אצל פירס מורגן והביך את ההסברה הישראלית

Published

on




אם אחד העיתונאים הכי רהוטים בעולם מזמין אותך לריאיון, שבועיים אחרי שקראת לו "אנטישמי" בציוץ ויראלי בטוויטר – אתה צריך להיות בעל חשיבות עצמית מגלומנית, או פשוט מאוד מטומטם ומנותק, כדי לחשוב שהוא רוצה לדבר איתך על כל דבר מלבד אותו ציוץ מכפיש שכתבת עליו. עמיחי שיקלי, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות מטעם מפלגת הליכוד, עשה בדיוק את זה.

רגע לפני שנצלול לריאיון המדהים של עמיחי שיקלי אצל פירס מורגן, קצת היסטוריה: פירס מורגן כבר היה אחד העיתונאים המפורסמים בבריטניה ב-2010, אך ברגע שנבחר להחליף את לארי קינג בתוכנית האירוח המיתולוגית שלו ב-CNN הוא התברג בשורה הראשונה של המראיינים בעולם. בהמשך הפך לשופט בתכניות ריאליטי, ואפילו זכה בתכנית "המתמחה" של דונלד טראמפ. כיום הוא מגיש את תוכנית האקטואליה "פירס מורגן ללא צנזורה", שבה הוא מקיים עימותים סוערים עם דמויות פוליטיות מרחבי העולם.

לאחר טבח 7 באוקטובר, מורגן בלט בנוף התקשורתי הבינלאומי כמגיש שאינו לוקח באופן אוטומטי את הצד הפלסטיני כקורבן. הוא הרבה לאתגר דוברים פרו־פלסטיניים בשאלה אם הם מגנים את הטבח ואת חמאס, תוך כדי שהוא מעניק במה שווה לדוברים פרו-ישראליים באופן עקבי. עם זאת, ככל שהתמשכה המלחמה, עמדתו כלפי ממשלת ישראל הפכה ביקורתית יותר. במאי 2025 צייץ כי בנימין נתניהו איבד שליטה, קרא להפסיק את פעולות צה"ל בעזה, ואף הגדיר את השר בצלאל סמוטריץ' כמי ש"נשמע כמו רוצח עם מטורף".

עמדתו של מורגן אינה חד ממדית: הוא תומך בזכותה של ישראל להגן על עצמה, ואף תמך ביציאה למלחמה בעזה – אך תובע ממנה לפעול באחריות, בשקיפות ובפרופורציה. מחד, הוא יוצא נגד אנטישמיות והכחשה מוסרית של זוועות חמאס; מאידך, הוא מבקר בחריפות את מדיניות ההתנחלויות, את מניעת כניסת העיתונאים לעזה, ואת הפגיעה באזרחים. עמדתו מייצגת קו לגיטימי: בעד ישראל, אבל בהחלט נגד ממשלתה הנוכחית.

התוכנית של מורגן ביום שני האחרון, כ-80 דקות, עסקה כולה בנושאים שקשורים לביטחון ישראל – בין המלחמה נגד איראן, והמלחמה המתמשכת בעזה. בין השאר ריאיין מורגן במשך למעלה מרבע שעה את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק. חצי מהריאיון עסק בעניין האיראני, והחצי השני בנושא המלחמה בעזה. מורגן היה קשוב לחלוטין לברק, שהגן בצורה נחרצת על חיילי ומפקדי צה"ל, וטען שהוא לא מאמין שמתבצעים פשעים מלחמה בעזה, והוא מאמין שכל חקירה בלתי תלויה תוכיח את זה. ברק לא הסתיר, כמו רוב הישראלים, שהוא מקווה שהמלחמה תיגמר והחטופים יחזרו הביתה, ואף הוסיף שזה מטריד אותו שישראל יצאה למלחמה בחזית לפני שהבעיה העזתית נפתרה.

השיחה בין מורגן לברק הייתה מכבדת ואינפורמטיבית. ספק אם בתקשורת המיינסטרים הישראלית יש מקום לשיחה ארוכה כזאת שמנתחת את המצב בצורה שקולה ואנליטית. מיד אחרי ברק, עלה לשידור השר שיקלי, לשיחה שהייתה ההפך הגמור. שיקלי, ששידר שפת גוף של סיציליאני ביום חתונת בתו, נראה נפוח ומתנשא מהרגיל. מורגן לא הלך סביב סביב, והבהיר מיד עם פתיחת הריאיון את הסיבה היחידה שבגללה הוא הזמין פוליטיקאי כל כך חסר חשיבות לאולפן שלו מלכתחילה.

הסיבה הייתה פשוטה: שיקלי פרסם ציוץ ארוך, באנגלית, על פירס מורגן ב-4 ביוני. בציוץ הוא כתב שהוא "עוקב אחרי הריאיונות של פירס מורגן", ובתחילת המלחמה "נראה שהוא שומר על קו יחסית הוגן ומאוזן" אך מאז הוא "עד להידרדרות חדה ומדאיגה לאנטישמיות גלויה". פשוטו כמשמעו: שר במדינת ישראל, זה שאחראי על מאבק באנטישמיות, כינה את אחד העיתונאים המפורסמים בעולם "אנטישמי גלוי".

למען הסר ספק, את פירס מורגן לא עניין שום דבר ששיקלי רצה להגיד על המלחמה בעזה או באיראן, הוא רק רצה לקבל תשובה לשאלה אחת: "למה קראת לי אנטישמי?". הוא שאל את השאלה הזאת במגוון דרכים. הוא ביקש דוגמה להתבטאות אנטישמית מצדו, אך שיקלי כמובן לא יכול היה לספק אחת כזאת. במקום, הוא שמר על ארשת פנים ילדותית מתנשאת, והכחיש שהוא אי פעם טען שמורגן אנטישמי. הציוץ הזה, בו הוא טוען שמורגן הוא "אנטישמי גלוי", צבר כבר 1.3 מיליון צפיות – כך שמדובר בהכחשה מדהימה ממש.

הסיפור פה הוא לא עוד שר שעושה לנו בושות בתקשורת העולמית. להבדיל מרוב השרים שלנו, לשיקלי לפחות יש אנגלית מצוינת (צריך קצת לעבוד על המבטא של האותיות השורקות) ועצם זה שהוא התמודד במשך 15 דקות עם מראיין שכל מטרתו הייתה לסגור איתו חשבון דווקא יכולה לעמוד לזכותו. הרבה מרואיינים אחרים היו פשוט מנתקים את השיחה.

אלא שמדובר בדוגמה מדהימה של פוליטיקאי ישראלי, שפשוט התרגל כל כך למראיינים מלטפים ומתחנפים, שהוא אפילו לא חשב שיש סיכוי שהוא ייאלץ להתמודד עם מראיין עוין (מה שמוכיח את הטענה המרכזית של מורגן: שיקלי מעולם לא צפה בתוכנית שלו). כשאתה מתראיין כל הזמן למוטי קסטל או לפטריוטים, או אפילו לפאנל "הנושך" של קושמרו ושות', אתה לא באמת נאלץ להתמודד עם שאלות קשות, ובטח לא צריך לדעת איך להסביר את עצמך בצורה חכמה, שלא לומר – דיפלומטית. בכל זאת שר בממשלה.

לטענתו של מורגן, מאז פרסום הציוץ של שיקלי הוא מקבל אלפי הודעות מאיימות, שמאשימות אותו באנטישמיות. מורגן זעם על הקלות הבלתי נסבלת שבה חבר ממשלה מסית נגד עיתונאים. אנחנו הישראלים, שרגילים לכך שראש הממשלה מכנה את הערוץ הנצפה בישראל "אל ג'זירה 12", כבר פיתחנו אדישות לטירוף הזה. אבל במקום להתמודד עם הטענות, שיקלי החליט ללחוץ על הגז: הוא תקף את מורגן וטען שהוא "רק רוצה לדבר על עצמו כי נפגע לו הדימוי העצמי", ואף כינה אותו "ביריון". מורגן גיחך, קרא לשר הישראלי "פתטי" והציע לו "לגדל זוג ביצים". קשה לדמיין מראיין ישראלי אומר דבר כזה לשר מכהן בממשלה, ואולי חבל שכך.

האירוניה הטראגית

מורגן המשיך לצלוב את שיקלי, שנראה דבוק לכיסא בלי אפשרות לזוז. לטענתו של מורגן, בכל פעם שחבר בממשלת ישראל נאלץ לשמוע ביקורת על הפעילות של המדינה, הוא ישר הופך את עצמו לקורבן. הבעיה היא לא רק שהוא צודק, אלא שמדובר במישהו שעד לפני חודשים ספורים היה אחד מהתומכים הכי בולטים של ישראל במדיה העולמית. כנראה שהמפגש הישיר עם המיניונים של נתניהו הבהיר למורגן, שהוא לא יכול להיות באותו צד עם חדלי האישים האלה.

ובזה בדיוק טמונה האירוניה הטראגית: עמיחי שיקלי הוא לא סתם עוד פוליטיקאי חלול שהסתבך בריאיון מעבר לים – הוא השר שאחראי על ההסברה של מדינת ישראל ועל המאבק באנטישמיות. תפקידו להגן על דימויה של ישראל בעולם, להסביר, לגשר, לרכך, להבחין מתי ביקורת היא לגיטימית ומתי היא שנאה. אבל כשהוא נכנס לריאיון עם פוזה של בוגר קורס לאמנויות הפיתוי – כזה שמאמין שכריזמה זה שם נרדף לקול רם ומבט מזלזל – הוא לא נלחם באנטישמיות, הוא מנפק לה תחמושת.

במקום לבלום הסתה, הוא מלהיט אותה. במקום להסביר, הוא מתקרבן. במקום לייצג מדינה נאורה שמתמודדת עם אתגרים מוסריים אמיתיים – הוא מדגים בדיוק את מה שמבקריה הקשים ביותר טוענים נגדה. לא צריך לשנוא את ישראל כדי להתחלחל מהתנהגות כזו. מספיק לצפות בריאיון.





Source link

Continue Reading
Click to comment

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

טלוויזיה

כוכב ערוץ 14 נועם פתחי נגד נעם תיבון ב"הפטריוטים" של ינון מגל

Published

on




במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.

פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".

אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.

הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".

אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

הבטיחה עקרונות ברזל, הפכה לפרודיה: לאן נעלמה מרב מיכאלי?

Published

on




מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.

מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.

מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.

בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.

כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.

בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.

טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?

מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)

האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.

אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.  

אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.

אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.

גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.

ליאור שליין (צילום: יח''צ)
ליאור שליין (צילום: יח"צ)

יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?

תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.

כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.

להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.





Source link

Continue Reading

טלוויזיה

"בחיים לא בכיתי ככה ימים ולילות": יגאל גואטה בריאיון לרוני קובן

Published

on




חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".

אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.

לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".

רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".

הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.

קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".





Source link

Continue Reading
Advertisement

כל העדכונים