התוצאה מביכה, בלשון המעטה. אם זה האסקפיזם שרשת יכולה להרשות לעצמה להפיק, אז עדיף כבר עוד שעה של חדשות. לפתע נגה ניר נאמן מדברת על טיסות מרגיש כמו בריחה איכותית יותר מהמציאות.

באמת שלא ברור מי אישר את המוצר הזה לשידור. היו בתכנית רגעים שהוצגו כ"פאנצ'ים" שאסור היה להם לעבור את שלב העריכה בשום ערוץ טלוויזיה שמכבד את עצמו. שלום אסייג שואל את הפאנל "מירי מסיקה פרסמה סטורי על זה שהיא אוהבת לחבק את הדבר הזה, מה זה?", ואז מישהו מגיב: "זאת קרן פלס, היא הולכת איתה לכל מקום". באמת? לא היה אף אחד בסט, בקונטרול או בחדר העריכה שלא הציע לגנוז את הבדיחה העבשה הזאת?

חושבים שזה היה הרגע הכי גרוע? תתפלאו. היה רגע בו מתן פרץ סיפר שהוא מתקשר לחברים באמריקה בסוף היום כדי להגיד להם שיהיה להם יום טוב. אתם מבינים? בגלל הפרש השעות אז אצלם רק בוקר והוא כבר יודע את העתיד. שוב, הוא נאלץ להסביר את הבדיחה הגאונית. עוד רגע לפנתיאון נרשם כששלום אסייג הציג קטע של ננסי ברנדס בפודקאסט, ושאל את הפאנל איך ברנדס התקרב לדת. כאן אחד הפאנליסטים הגיב: "הוא התחיל לשמור נסיעה". אגב, התשובה האמיתית של ברנדס: "אני עדיין נוהג בשבת, אבל לא מאותת" הייתה הדבר הכי קרוב לפאנץ' בכל התכנית.

הרגע היחיד שהציג את הפוטנציאל בכימיה בין המשתתפים הייתה כשהתפתחה שיחה לא מתוסרטת על סטנדאפ, כאשר אסייג, זינגר ופרץ העלו זכרונות מהופעות שערכו בזום בתקופת הקורונה. דווקא אז, בשיחה שהרגישה אותנטית ומאולתרת, הקסם שבמפגש בין סטנדאפיסטים הציג איזשהו ניצוץ של משהו שיכול לעבוד.

בשורה התחתונה: במקום להתאים את הפורמט האוסטרלי למציאות הישראלית, פשוט ויתרו עליו מראש – והביאו גרסה מקומית, רדודה ומטושטשת של משהו שפעם כבר עשו טוב יותר. הרבה יותר. אפשר להבין את הרצון של רשת לרכב על הרייטינג של "האח הגדול" ולהציב מול המתחרים עוד תכנית בידור קלה לעיכול. אבל קומדיה, במיוחד בזמנים כאלה, היא עניין רציני. זה נשמע לכם סותר, אבל זה לא. קומדיה דורשת דיוק, חוכמה, חדות. ובעיקר – אומץ להגיד משהו על המציאות. "מה קורה פה?" בורחת מהמציאות, נמנעת מהאמת, ובעיקר מהצחוק. וזה באמת הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד על תכנית קומית.