כשהייתה בת 16, קמילה קולינס עמדה בפני עתיד מבטיח במיוחד. היא זכתה במלגה ללימודים בסנטרל סיינט מרטינס, האוניברסיטה לאומנויות בלונדון, והיו לה לא מעט חלומות על קריירה מוצלחת בתחום האמנות. כל העולם נראה פתוח בפניה, עד שלילה אחד במסיבה שינה את הכל.
במסיבה זו, קמילה ניסתה שורת קוקאין בפעם הראשונה – צעד שהתגלה כתחילתה של ספירלה הרסנית. תוך שנתיים בלבד, היא נשרה מהאוניברסיטה, איבדה קשר עם חברים ומשפחה, והגיעה למצב בו שקלה לשים קץ לחייה.
"הילדים בבית הספר נהגו לעשן קצת גראס", מספרת קמילה ל-DailyMail, "אבל זה מעולם לא התאים לי כי זה היה מרדים. תמיד הייתי טיפוסי ערני ואנרגטי".
היא מסבירה שלא היו לה חברות קרובות בבית הספר והיא נטתה לצאת עם אנשים מבוגרים ממנה. "היה לי תעודת זהות מזויפת והייתי הולכת למועדונים איתם. שם פגשתי בפעם הראשונה קוקאין".
"הייתי כנראה בסביבות גיל 16 או 17 כשעשיתי את השורה הראשונה שלי", היא נזכרת. "אני זוכרת שחשבתי שזה היה הדבר הכי טוב שהומצא מאז לחם פרוס, פשוט אהבת להיות בחוץ ולשוחח עם אנשים וזה עזר לי להיות במסיבה יותר זמן".
מה שהתחיל כחוויה חברתית בסופי שבוע, במהרה התפתח לתלות יומיומית. "כמה שנים אחר כך הגיע למצב שלא יכולתי להנות בלי זה", היא מודה. "זה התחיל כדבר של סוף שבוע אבל אז זה חלחל לאמצע השבוע וכמובן שעם הזמן הפך לבעיה ממשית".
"הייתי מבלה יותר זמן בפאבים והפכתי לסיוט. אפילו עם החברים שגם השתמשו בקוק לא נהנתי, הם היו רוצים ללכת הביתה ואני הייתי רוצה להמשיך לחגוג במשך ימים. אז הייתי מסתובבת בפאבים ויוצרת חברים חדשים, וכמובן שכשאת על סוג כזה של סם, זה לא יוצר מראה יפה. הייתי במסיבות שונות ואוספת אנשים אקראיים בדרך".
למרות שידעה שאינה באמת נהנית, קמילה גילתה שאינה מסוגלת להפסיק. "זה היה סגנון חיים… את מאפשרת את זה לעצמך בכל דרך, כשיש לך כל סוג של התמכרות".
אחרי סיום התיכון, על אף השימוש בסם הממריץ, קמילה התקבלה לבית הספר לאמנות ועיצוב סנטרל סיינט מרטינס בלונדון. אבל תוך שנה בלבד, בגיל 19, היא נשרה מהלימודים ובקושי הכירה את עצמה. "אני מקבלת צמרמורות רק מלהיזכר באנשים שהייתי איתם", היא אומרת. "כשאת בתוך זה, את כל כך רחוקה מהחיים שהיו לך לפני, את פשוט לא יודעת איך לחזור. את קליפה של עצמך ורק מנסה לעבור את היום".
נקודת המפנה בחייה של קמילה הגיעה בחג המולד, במהלך ארוחת ערב עם אמה והמשפחה. היא מתארת שהייתה בבר על הגג של מלון הילטון בפארק ליין בלונדון, מביטה על פארק הייד, אך לא הייתה מסוגלת ליהנות מהחוויה.
"נשארתי ערה כל הלילה, ישנתי עד מאוחר ופספסתי פגישה חשובה עם בן משפחה לפני הארוחה החגיגית. בערב כולם היו לבושים בבגדים חגיגיים ואני הייתי גמורה לחלוטין שם עם משקה. לא היה לי קוק באותו רגע, אבל אני זוכרת שהסתכלתי על החלונות וחשבתי 'מה אם פשוט אקפוץ?'".
"היה כל כך נחמד להיות שם למעלה וזה היה אמור להיות יפה, אבל הרגשתי כאילו אני במקום כל כך נמוך וחשוך. חשבתי שלעולם לא אוכל להרגיש שמחה שוב. חשבתי 'אם רק יכולתי לעבור את הדלת, איזו הקלה זו תהיה פשוט לקפוץ'".
היא ממשיכה: "אחרי זה הבנתי כמה אני במצב נורא. אני בבור כל כך עמוק שאני פשוט לא יכולה לראות דרך מוצא. לפני כן הייתי שותה ועושה שורה וזה היה בסדר, אבל עכשיו הסמים אפילו לא עובדים. הייתי בתחתית ממש".
באותו לילה גורלי, קמילה אזרה אומץ וחשפה הכל בפני אמה, מבקשת את עזרתה. למחרת בבוקר, האם והבת פנו להתייעצות ראשונית ב-The Priory בצפון לונדון, מרכז שיקום ידוע, שם קמילה שהתה במשך חודש.
לאחר שעזבה את מרכז השיקום, המשיכה בתהליך ההחלמה: קיבלה מלווה, השתתפה בפגישות של מכורים אנונימיים והחלה להחזיר את חייה למסלול. היא מודה שהדרך לא הייתה קלה כלל וחוותה מספר נסיגות, אך היא גם מציינת בגאווה שכבר שנים שלא השתמשה בקוקאין.
כיום, בגיל 37, קמילה שינתה את חייה לחלוטין. היא התמקצעה כאמנית איפור לאפקטים מיוחדים והקימה שתי חברות משגשגות בתחום האיפור והחתונות. בנוסף, פנתה לתחום האימון העסקי וכיום היא גם עוזרת ליזמים אחרים למקסם את הפוטנציאל שלהם.
"כשיצאתי מהגמילה לא היה לי כלום וידעתי שאני חייבת להתחיל את חיי מחדש", היא מספרת. "זה מה שעשיתי, ואני יכולה לומר שכשהתחלתי הייתי קצת כמו במבי, נופלת, אבל הצלחתי לבנות את הכוח הזה וזה מנע ממני לחזור לחיים הישנים".
קמילה מזהירה שסיפורה אינו יוצא דופן. במקביל לסיפורה, רשתות חברתיות כמו טיקטוק מלאות במשתמשים המתלוננים על הנורמליזציה של תרבות הקוקאין. זו תופעה שהולכת ומתרחבת כיום אצל הצעירים.
ויקטוריה סיד, מומחית להתמכרויות ושיקום משפחתי, מציינת שהקוקאין נכנס לשוק באופן נרחב לפני כ-30 שנה. בתחילה, הטוהר שלו היה נמוך (אחוזים בודדים), אך בשנים האחרונות נמצאו דגימות עם טוהר מדווח של 90 אחוז.
סיד מסבירה שרבים אינם מבקשים עזרה עד שהם או בני זוגם מבחינים שאינם מתפקדים כראוי בגלל ההתמכרות. "רוב האנשים 'מתפקדים' בחיי היומיום, אבל מה שהם לא מבינים הוא שברגע שסם (כולל אלכוהול) מתחיל להשפיע על חייהם באופן שלילי, הגיע הזמן לשינוי".
"לפעמים אנשים מגלים שאינם יכולים לסמוך על בני זוגם שאולי משכיבים את הילדים לישון אבל עדיין עושים שורה או לוקחים סמים ונוהגים, מסכנים את הילדים", היא מוסיפה.
היא מציינת שעדיין יש מחסומים לטיפול בתלות בקוקאין, ומסבירה שלפעמים אלה שמשתמשים בסם ינסו לתפקד "נורמלית" כדי להוכיח שאינם זקוקים לו. "לפעמים אנשים יהיו ערים כל הלילה וישנים כל היום, ואתה מוצא שהם אולי ערים כל הלילה ואז מנסים להישאר ערים כל היום כדי להוכיח לבני זוגם שהם בסדר ומתפקדים", מסבירה ויקטוריה.
היא מוסיפה שקשה לטפל בהתמכרות לקוקאין כי זה לא פשוט כמו לתת למישהו מנת מתדון כמו מכורים לסמים יותר קשים. במקום זאת, נדרשים שינויים התנהגותיים ושינויים בסגנון החיים. "עם קוקאין, זה נתפס כתלות 'פסיכולוגית', ולכן אנו פונים לטיפולים התנהגותיים כמו CBT". ויקטוריה מוסיפה שרבים יחוו "רגע התעוררות" בו הם יבינו שהמחיר של צריכת קוקאין עולה על התועלת הרגעית שהסם מביא איתו.
בעיה נוספת היא שאנשים מתים יותר ויותר אחרי ערבוב קוקאין עם אלכוהול, המייצר סם חדש לגמרי – קוקאתילן. זוהי תרכובת רעילה המיוצרת בכבד כאשר קוקאין ואלכוהול מעורבבים יחד. במקום לפרק את הקוקאין, נוכחות האלכוהול משנה את התהליך והקוקאתילן שנוצר יש לו השפעות ייחודיות ומסוכנות, כולל הגברת הרעילות והישארות בגוף לזמן ממושך יותר.
ההשפעה על הגוף כוללת עלייה בסיכון להתקפי לב, שבץ ומוות פתאומי. אנשים גם הופכים לאגרסיביים יותר, אימפולסיביים יותר ובעלי סיכון גבוה יותר לצרוך מנת יתר, דבר שמתקשר לעיתים גם להתאבדות.
קמילה מדגישה שעדיף להימנע מלכתחילה מאשר להיגמל. "השורה הראשונה של קוקאין היא כבר צעד רחוק מדי", היא אומרת. אבל עבור אלה שכבר ניסו את הסם ומרגישים תלות בו, קמילה מפצירה בהם לבקש עזרה "לפני שיהיה מאוחר מדי".
"אם לא ישירות דרך הסם עצמו, אז בעקיפין דרך חוסר האיזון הכימי במוח שלך שיגרום לך לעשות דברים מסוכנים ו/או להיות בדיכאון חמור שמוביל להתאבדות", היא מזהירה.
