עם זאת, חשוב להבהיר: האויב לא הובס. שלטון האייתולות עדיין ניצב על תילו, חיזבאללה לא נעלם, וחמאס מוסיף להתקיים. ייתכן שהאויבים מורתעים יותר – אך הם לא מוכרעים. הצפון שקט זמנית, אך הסיכון להתלקחות מחודשת נותר גבוה.

האתגר העיקרי שנותר הוא המשך קיומו של "ציר ההתנגדות" – הציר השיעי בהובלת איראן. אולי "הראש של הנחש" נחבל, אך הנחש עצמו עוד חי ובועט. עיראק, חיזבאללה, חמאס והחות'ים ממשיכים להוות איום ביטחוני ממשי.

המערכה הנוכחית סימנה נקודת מפנה: ישראל חצתה גבולות שבעבר נחשבו טאבו, ויצאה כשידה על העליונה – לפחות בשלב זה. אך הדרך לשקט בר-קיימא עוד ארוכה. המשטר בטהראן אמנם ספג מכה, אך לא קרס – והסכנה נותרה בעינה.

אם יש לקח מרכזי מהימים האחרונים, הוא זה: ישראל כבר אינה כבולה למגבלות של אתמול – אך גם אין קיצורי דרך להכרעה. הרתעה אמתית לא תיבחן רק בתקיפות אוויריות, אלא ביכולת לשנות לאורך זמן את מאזן הכוחות האסטרטגי בזירה.