במהלך השבוע הראשון של מבצע "עם כלביא" עיני כל העולם היו נשואות לעבר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, כולל ישראל, שהמתינו בדריכות להחלטתו האם להצטרף למאבק בגרעין האיראני. המפנה הדרמטי הגיע אמש (בלילה שבין שבת לראשון) כאשר חיל האוויר האמריקאי תקף שלושה מתקני גרעין באיראן – בפורדו, באיספאהן ובנתנז – בהמשך לגל התקיפות הישראליות. המהלך הזה, כך לפי עיתוני העולם, אינו רק שינוי טקטי אלא רגע מכונן בהיסטוריה ובזירה האזורית.

ניו ירק טיימס: רק לפני מספר שנים, איראן ובעלות בריתה עמדו בשיא כוחן והשפעתן האזורית

בסקירה מקיפה שפרסם ה"ניו יורק טיימס", נטען כי איראן ובעלות בריתה ניצבו לפני שנים אחדות בשיא כוחן. חיזבאללה, החות'ים בתימן, ומשטר אסד נראו כשלוחות אפקטיביות של טהרן, בעוד איראן עצמה נחשבה לבת ברית נאמנה של רוסיה, במיוחד במלחמה באוקראינה. אולם כעת, לאחר שנה וחצי של עימות מול ישראל, התמונה שונה בתכלית. רשת ההשפעה האיראנית מתפוררת, חיזבאללה נמנע מלתקוף, החות'ים נזהרים, והעולם הערבי שותק.

"איראן השקיעה עשרות שנים בבניית מנגנון השפעה אזורי," נכתב בעיתון, "ועתה, בשעת מבחן, הוא קרס". העיתון מתאר את ישראל כמי ש"כבשה מחדש את היוזמה האזורית" ומדגישה כי בפעם הראשונה זה עשורים – ישראל ואיראן בעימות ישיר.

"מה שאנחנו רואים כעת ברחבי האזור הוא לא פחות מקריסת האסטרטגיה האיראנית בת עשרות השנים – והיכולת שלה להשליך השפעה על המזרח התיכון", אמר פיראס מקסאד, עמית בכיר במכון המזרח התיכון בוושינגטון. "דוקטרינת ההגנה הזו עיצבה את הרפובליקה האיסלאמית מאז הפלת השאה ב־1979, והפלישה העיראקית שהביאה למלחמה עקובה מדם שנמשכה שמונה שנים. בעקבות המלחמה הזו, מנהיגי איראן נשבעו לעולם לא להישאר שוב מבודדים מול אויביהם – ולכן הקימו רשת של מיליציות פרוקסי ברחבי האזור".

בניו יורק טיימס שומרים על טון אנליטי ולא נלהב, אך אין ספק כי הם מזהים בישראל את הגורם הדומיננטי החדש, תוך העלאת סימני שאלה על המשך הדרך: האם מדובר בהסלמה לקראת עימות כולל, או שזו תחילתו של סדר אזורי חדש?.

וושינגטון פוסט: ישראל שינתה את פני המזרח התיכון

ה"וושינגטון פוסט" נוקט אף הוא בגישה פרשנית זהירה אך ברורה: "ישראל חשפה את מגבלות הכוח האמיתי של איראן". לפי העיתון, התקיפות הישראליות והאמריקאיות פגעו בליבת יכולת ההרתעה של טהרן, ובפרט ב"ציר ההתנגדות" שנבנה לאורך עשרות שנים.

איראן נתפסת כתיאוקרטיה מבודדת, לאחר שבעלות בריתה האזוריות כמעט ואינן מגיבות, ורוסיה וסין מגבילות את עצמן להצהרות דיפלומטיות. "בזמן הקריטי ביותר שלה – איראן מוצאת את עצמה לבד", מציינים בוושינגטון פוסט. לא מדובר בשמחה לאיד, אלא בתיאור ניתוחי של קריסת תפיסת ההגמוניה האיראנית.

"מטוסי קרב ישראליים פועלים כמעט ללא התנגדות מעל שמי טהראן, ובמשך שנים שנתפסה איראן כאיום מרכזי לא רק מבחינת ישראל אלא גם בעיני מדינות רבות במפרץ, היא נחשפת ככוח צבאי חלול הרבה יותר ממה שהוערך עד כה. הסטטוס קוו האזורי קרס – ישראל מתייצבת כמעצמה הצבאית הבלתי מעורערת של המזרח התיכון, בעוד איראן ו"ציר ההתנגדות" שלה מצויים בהתפוררות. לראשונה, שני היריבים מצאו עצמם בעימות ישיר". הוושינגטון פוסט מציג את ישראל כגורם אסטרטגי חזק, נחוש ומכריע בזירה האזורית.

הכתבה מדגישה כי על אף העליונות הצבאית הישראלית, אין ודאות לגבי העתיד: איראן עלולה להאיץ את פיתוח הנשק הגרעיני מתוך תחושת איום קיומי. יחד עם זאת, "זהו רגע שישנה את דפי ההיסטוריה", אמר אחד המרואיינים בעיתון, "העולם שאחריו לא ייראה כמו זה שהיה ב־6 באוקטובר. התקיפה הישראלית באיראן חותמת את זה".

BBC: "מבשר השלום" נקט בצעד דרמטי – והכניס את ארה"ב ישירות לעימות הסבוך בין איראן לישראל

ב-BBC, הידוע בסיקור אנטי-ישראלי, הדגש שונה. הסיקור על אירועי אמש נפתח באירוניה: הנשיא טראמפ שב לבית הלבן כהבטחה להיות "מביא השלום", אך מעורבותו הישירה בתקיפת אתרי הגרעין באיראן מציבה את ארה"ב כשחקן פעיל בזירה נפיצה. לדברי העיתון, מדובר ב"תמרון חריף" שיכול לגרור את וושינגטון לעימות שאינו בשליטתה.

ה-BBC מזהיר מ"סחרור כאוטי" שעלול להתפתח כתוצאה מההסלמה, בעיקר אם איראן תבחר להגיב באופן ישיר. ההצגה של טראמפ היא מורכבת: מצד אחד, נשיא שמנסה לשדר עוצמה והרתעה; מצד שני, דמות פוליטית שעשויה לשלם מחיר כבד אם ההסלמה תגלוש לעימות רחב.

העיתון אינו מביע תמיכה ברורה בצד כלשהו, אך משרטט את המהלכים כמעין משחק סכום אפס, שבו כל תגובה עלולה להצית חזית חדשה. ישראל נתפסת שם כמי שחיזקה את עמדתה האזורית, אך גם כמי שעלולה להסתבך אם העימות יתפשט.

ה"גארדיאן": איראן ניסתה להרתיע את דונלד טראמפ – ולא הצליחה 

 ה"גרדיאן הבריטי" מדגיש את הדילמה האיראנית: טהראן ניסתה להרתיע את טראמפ מהתערבות באמצעות איומים, אך התקיפות הישראליות האחרונות ניטרלו חלק ניכר מהיכולות הללו – בעיקר מערכי השיגור ארוכי הטווח.

איראן, כך לפי העיתון, עוד מחזיקה בכלים משמעותיים: מל"טים, טילים קצרי טווח, בריתות עם מיליציות שיעיות, ואפשרות לשבש את הסחר הבינלאומי דרך מצרי הורמוז. אך כל אחת מהאופציות הללו מלווה בסיכון כבד – החל מהידרדרות למלחמה כוללת ועד פגיעה אנושה בכלכלתה.

"ייתכן שאיראן תבחר להמתין ולנקום בעתיד", נכתב שם, "כפי שעשתה בעבר". הגרדיאן אינו מצייר את ישראל כצד תוקפן אלא מבהיר שהמהלך האמריקאי־ישראלי מציב את איראן במצב אסטרטגי שברירי. ההכרעה, כך נראה, עדיין לא נפלה.

התמונה ברורה

 מכלל הסיקור של כלי התקשורת המרכזיים עולה תמונה ברורה: ישראל נתפסת כמי שלקחה את היוזמה הצבאית והאסטרטגית, שינתה את כללי המשחק האזוריים, והציבה את עצמה בעמדת כוח. איראן, מנגד, מוצגת כמעצמה מתערערת, שהרשת האזורית שבנתה בעמל רב מתמוססת לנגד עיניה.

nהסיקור של כלי התקשורת המרכזיים עולה תמונה ברורה: ישראל נתפסת כמי שלקחה את היוזמה הצבאית והאסטרטגית, שינתה את כללי המשחק האזוריים, והציבה את עצמה בעמדת כוח. איראן, מנגד, מוצגת כמעצמה מתערערת, שהרשת האזורית שבנתה בעמל רב מתמוססת לנגד עיניה.

יותר מכל, ניכר כי העולם התקשורתי נדהם מקצב ההצלחה ומהיקף ההישגים של ישראל: מהיכולת לפעול כמעט ללא הפרעה במרחב האווירי של איראן, ועד לניטרול מהיר של משגרים, מחסני תחמושת ותשתיות פרוקסי ברחבי המזרח התיכון. "המזרח התיכון התהפך" – כך סיכם אחד הפרשנים, כשהכוונה ברורה: ישראל הפכה למעצמה שמכתיבה את הטון, בעוד אויבתה המרכזית מתמודדת עם קריסת מערך השפעתה.

העולם, כך נדמה, לא מתנגד לישראל – אך גם לא חוגג את הצלחתה. העיתונות הבינלאומית מתבוננת במתרחש במשקפיים אסטרטגיים ולא מוסריים, ומבקשת להבין מה יקרה ביום שאחרי: האם ישראל תחזק את ההרתעה, האם איראן תשנה כיוון, והאם ארצות הברית תצליח להישאר מחוץ למלחמה כוללת?