כוכב הערב, הן לפי הקדימונים והן לפי סדר ההופעה, הוא אמיר שורוש, שזכה להיכנס לכל בית בישראל בדמות ראמזי, העובד המסור של רשת "שפע יששכר" בסדרה "קופה ראשית" (כאן 11). הכתוביות במהלך הפרסומות מבשרות: "אחרי הפרסומות, שורוש רוקד לבן שלו".

סהדי במרומים שציפיתי לסיפור מטורף: אולי ניסיונות כושלים להפוך להורה, אולי פונדקאות, אימוץ, סיבוך בלידה. תודה לאל – שום דבר מכל אלה: שורוש החביב להפליא, זכה בשני ילדים חמודים, שניהם יושבים באולפן עם אשתו-אימם.

אז מה הסיפור? ובכן, שורוש שמע כשהיה בן 12 את השיר "עקרה" (הידוע יותר כ"אורי") שכתבה רחל, בביצוע של אחינועם ניני – והתאהב ברעיון של להיות אבא, יום אחד.

נחדד: שורוש שמע שיר, התרגש – ולימים לאחר שנישא והפך לאב, קרא לבנו אורי, בהשראת השיר.
מה נאמר ומה נגיד? עם כל הכבוד לבחור המוכשר הזה שנראה אכן מקסים, אין סיפור בנאלי מזה, בטח במדינה שבה נקראים ילדים רבים כל כך על שם קרובים שנפלו.

שורוש לא סתם רוקד (יפה!) וזוכה לכבוד, הוא אף שומע משותפתו סנה שהוא "אבא מושלם". אני נשבע ששורוש מעורר בי את הרושם שהוא אכן כזה, על כך מעידה גם אשתו, אבל עם כל הכבוד – מה יודעת סנה, הרקדנית שלצידו על כישורי האבהות של שורוש?

שורוש מציג תמונות עם בנו כשהיה הלה בן כמה דקות או שעות. זה כל כך מיוחד עד שנדמה שלכל גבר יש כמה כאלה בזיכרון הסלולרי שלו – ושיהיה ברור, זו לא ביקורת נגד שחקן מוכשר שאני מוכן לתת לו מראש קרדיט על היותו גם אדם טוב ואבא נהדר, זו ביקורת על הפקה שגם בימים שכאלה, שבהם סיפורים מרגשים באמת לא מפסיקים להתדפק על דלתותינו, מנסה לסחוט לימון יבש.